הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

סוגיית הגאולה · הוספה (ב) פתיחה שני ה'קול קורא' האחרונים של אדמו"ר מוהריי"צ פונים אל "החושבים שאינם מאמינים" — אל אלה שזנחו את האמונה בביאת המשיח בשם ה"מודרניזם". המכתב פותח בפסוק: "זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי, וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב, וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַה' וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה" (ישעיה מד, ה). א. אזהרת הנביא — "בא בחדריך" הרבי מביא את אזהרת ישעיהו לזמן הנוכחי: "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ, חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם, כִּי הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ לִפְקֹד עֲוֹן יֹשֵׁב הָאָרֶץ עָלָיו" (ישעיה כו, כ). הנביא מזהיר מפני ההסתבכות בין רגלי האומות בעת עונשן. על היהודים — מלבד מילוי חובתם כאזרחים — להיסגר ב"חדרים" שלהם: לנער מעליהם את עוונותיהם, ואת האמונה היהודית המוזנחת, ולחזור בתשובה ולקוות לגאולה. ב. מודרניזם מול "בטלנות" עיקר תוכחתו של הרבי מופנית אל המודרניים שראו באמונת המשיח "אגדה דמיונית", וכינו את אבותיהם המאמינים בשם "...

סוגיית הגאולה · הוספה (א) פתיחה בערב ראש חודש סיוון תש"א (1941), בעיצומה של מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה, פרסם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ קריאה נרגשת אל כלל ישראל. בארבעה חודשים שלאחר מכן הוסיף עוד שלושה מכתבים. ארבעת המכתבים נודעו בשם "קול קורא", והוטבע בהם המשפט: "לְאַלְתַּר לִתְשׁוּבָה — לְאַלְתַּר לִגְאֻלָּה". כלומר, שעל ידי התעוררות מיידית לתשובה תזורז הגאולה. המכתבים פורסמו בעיתונות היהודית ובירחון "הקריאה והקדושה". להלן תמצית שני הראשונים. א. ה'קול קורא' הראשון — "לאלתר לגאולה" הרבי פותח בתיאור האש המשתוללת בעולם הישן, המאיימת לכלות חלק עצום מעם ישראל. הקריאה הרגילה לתשובה, תפילה ותענית — אף שנכונה היא — אינה מספקת לעת כזאת, ושתי סיבות למיעוט ההתעוררות: הנקראים חרשים, והקריאה אינה כראוי. שני מיני אש: בעוד שבאירופה אוכלת אש את גופם של ישראל, בוערת באמריקה אש חרישית המכלה את נשמתם — אש של קרירות וכפירה. הקריאה האמיתית: המנהיגים הרוחניים הזניחו לומר להמון את הקריאה שקבעו חז"ל לזמנים כאלה: "פּוּרְעָנוּ...

סוגיית הגאולה · שיעור ח פתיחה בשיעור זה — סיום סוגיית הגאולה — נעמוד על קביעתו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש: שדורנו הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה, ועל הכלי המעשי שנתן כדי לחיות כבר עתה "מעין הגאולה". א. "בסיומא דעקבתא" במאמר הראשון שאמר כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש קבע שנמצאים אנו בעקבתא דמשיחא, ובסיומא דעקבתא, והעבודה כעת היא לגמור את המשכת השכינה — ולא רק שכינה, אלא עיקר השכינה — ובתחתונים דווקא. ובמשך השנים הוסיף וקבע: לאור כך שבדורנו כבר התקיימו כל סימני חז"ל אודות עקבתא דמשיחא (המובאים בסיום מסכת סוטה), ובמיוחד לאור ריבוי הפצת התורה וקיום המצוות ברחבי תבל — העולם כבר בשל ומוכן לגאולה. ופסק שדורנו הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה. ב. עבודה בהתאם לחידוש הגאולה ממילא אנו נמצאים בשלב שבו תכף ומיד אנו נכנסים לגאולה האמיתית והשלמה, ונדרשת עבודה בהתאם. כשם שהאבות הקדושים, כהכנה למתן תורה, התנהגו בהתאם לחידושו — חיבור עליונים ותחתונים, רוחניות עם גשמיות — על ידי שלקחו אבר גשמי מגופם והחדירו בו קדושה (מצוות מילה), כך עבודת דורנו צריכ...

נספח: הלכות מלך המשיח לרמב"ם · פרק יב (סיום) פתיחה בפרק האחרון מבאר הרמב"ם כיצד תהיה הנהגת העולם בימות המשיח, ומדוע השתוקקו חכמי ונביאי ישראל לימים אלו. בכך נחתם הספר כולו. א. עולם כמנהגו נוהג "אַל יַעֲלֶה עַל הַלֵּב שֶׁבִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ יִבָּטֵל דָּבָר מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, אוֹ יִהְיֶה שָׁם חִדּוּשׁ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית — אֶלָּא עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בִּישַׁעְיָה 'וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ' — מָשָׁל וְחִידָה" (הלכות מלך המשיח פי"ב, א). הנמשל: שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי האומות המשולים לזאב ולנמר, ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו. השינוי העיקרי — שמלכות ישראל תמלוך והמקדש ייבנה. ב. סדר הדברים — לא נדע עד שיהיו בתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ואליהו הנביא יבוא לבשר. אך: "וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן — לֹא יֵדַע אָדָם אֵיךְ יִהְיוּ עַד שֶׁיִּהְיוּ. שֶׁדְּבָרִים סְתוּמִין הֵן אֵצֶל הַנְּבִיאִים, וְגַם הַחֲכָמִים אֵין לָהֶם קַבָּלָה בִּדְבָרִים אֵלּוּ" ...

ספח: הלכות מלך המשיח לרמב"ם · פרק יא, הלכה ד פתיחה הלכה ד היא מן ההלכות המרכזיות בכל הנושא: בה מגדיר הרמב"ם מיהו האדם הראוי לכהן כמלך המשיח, ואת שני שלבי התגלותו — "חזקת משיח" ו"משיח ודאי". א. הסימנים — "חזקת משיח" "וְאִם יַעֲמֹד מֶלֶךְ מִבֵּית דָּוִד, הוֹגֶה בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק בְּמִצְווֹת כְּדָוִד אָבִיו, כְּפִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה, וְיָכֹף כָּל יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ בָּהּ וּלְחַזֵּק בִּדְקָהּ, וְיִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה' — הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא מָשִׁיחַ" (הלכות מלך המשיח פי"א, ד). כלומר, ארבעה סימנים: מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות, כופה את כל ישראל ללכת בדרך התורה ולחזק את פרצותיה, ונלחם מלחמות ה'. בהתקיימם — חל עליו דין מלך מבית דוד, ועל ישראל לשמוע לו. אך עדיין אין ודאות שהוא המשיח. ב. השלמת התהליך — "משיח ודאי" "אִם עָשָׂה וְהִצְלִיחַ, וְנִצַּח כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁסְּבִיבָיו, וּבָנָה מִקְדָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ, וְקִבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל — הֲרֵי זֶה מָשִׁיחַ בְּוַדַּאי" (שם). רק...

נספח: הלכות מלך המשיח לרמב"ם · פרק יא, הלכה ג פתיחה האם על מלך המשיח להוכיח את זהותו על ידי ניסים ומופתים? בהלכה ג קובע הרמב"ם שלא — והראיה מהנהגת חכמי ישראל בימי בר-כוזיבא. א. אין צורך באותות ומופתים "אַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, וּמְחַדֵּשׁ דְּבָרִים בָּעוֹלָם, אוֹ מְחַיֶּה מֵתִים, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ — אֵין הַדָּבָר כֵּן" (על פי הלכות מלך המשיח פי"א, ג). הטעם: מכיוון שתפקיד המשיח הוא להשיב את שלמות התורה והמצוות — ואין הניסים חלק ממטרתו. ב. הראיה מבר-כוזיבא רבי עקיבא, חכם גדול מחכמי המשנה, היה נושא כליו של בר-כוזיבא המלך, והיה אומר עליו שהוא המלך המשיח — ודימה הוא וכל חכמי דורו שבר-כוזיבא הוא המלך המשיח. ומכך שחכמי הדור לא ביקשו מבר-כוזיבא שיעשה אות או מופת כדי להיווכח שהוא המשיח — מוכח שמלך המשיח אינו צריך לעשות אותות ומופתים. (ולבסוף נהרג בר-כוזיבא בעוונות, ונודע שאינו המשיח.) ג. הערה — חזקת משיח כתהליך ההלכה אינה רואה את אמונת רבי עקיבא כטעות חמורה, אלא כהכרה שבר-כוזיבא היה אז, על פי...

נספח: הלכות מלך המשיח לרמב"ם · פרק יא, הלכות א–ב פתיחה בפרק יא פותח הרמב"ם בהגדרת תפקיד מלך המשיח ובחובה ההלכתית להאמין בו ולצפות לביאתו, ומביא לכך שלוש ראיות מן התורה. א. הלכה א — תפקיד המשיח והחובה להאמין "הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עָתִיד לַעֲמֹד וּלְהַחֲזִיר מַלְכוּת דָּוִד לְיָשְׁנָהּ, לַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה, וּבוֹנֶה הַמִּקְדָּשׁ וּמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל. וְחוֹזְרִין כָּל הַמִּשְׁפָּטִים בְּיָמָיו כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ, אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ — לֹא בִּשְׁאָר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר, אֶלָּא בַּתּוֹרָה וּבְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ" (הלכות מלך המשיח פי"א, א). ב. לא די באמונה — נדרשת ציפייה מדייק הרמב"ם: "מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ — אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ". כלומר, אין להסתפק באמונה בלבד — שהיא בבחינת מקיף על האדם — אלא נדרשת גם הציפייה והקיווי, "מחכה לביאתו". ההבדל: ידיעה כללית שמשיח יבוא "באחד הימים" אינה "ציפייה". הציפייה היא כמי שמחכה לאורח המג...

סוגיית האמונה · שיעור ב פתיחה בשיעור הקודם נתבאר שאמונה אינה ידיעה שכלית, אלא תנועה עצמית בנפש האדם שלמעלה מהשכל. וסיימנו בשאלה: מדוע וכיצד מוטבעת בכל יהודי אמונה בה' יתברך, אם אמונה היא דבר עצמי ונפשי ולא עניין שכלי? על כך נעמוד בשיעור זה. א. הנשמה — חלק אלוה ממעל ממש בספר התניא מבאר אדמו"ר הזקן שהנשמה האלוקית הנמצאת אצל כל יהודי, מצד עצם הווייתה היא: "חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ" (תניא, ריש פרק ב). כלומר, לכל יהודי יש נשמה אלוקית מעצם היוולדו כיהודי, ומבהיר אדמו"ר הזקן שנשמה זו אינה רק בריאה מהקדוש ברוך הוא, אלא היא חלק ממנו ממש. ומכיוון שנשמה זו היא חלק מהקדוש ברוך הוא ממש, לכן היא מרגישה וחשה בטביעות את מקורה האלוקי — כפי שהגוף חש את עצמו כחי. וכשם שאדם אינו צריך הוכחה שהוא עצמו חי, כך הנשמה אינה צריכה שום הוכחה על מציאות הבורא. והיא זו שפועלת את האמונה בה' שיש בטבע נפשות ישראל. נשמה זו נמצאת אצל כל יהודי ויהודי, ואצלה אלוקות הוא דבר מוחשי ופשוט — כי היא חלק ממנו — לכן כל יהודי מאמין בעצם נפשו בה' יתברך. ב. בזכות האבות במקום אחר מוסיף אדמו"ר...

סוגיית האמונה · שיעור א פתיחה העיקר הראשון מעיקרי הדת היהודית שמנה הרמב"ם הוא: "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים, וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה עוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים". אך קודם שנעמוד על תוכנה של אמונה זו, יש לברר שאלה קודמת: מהו עצם המושג 'אמונה'? האם היא הנחה שכלית, או תחושה פנימית ועצמית שאינה עוברת מאחד לשני? על כך נעמוד בשיעור זה. א. אמונה אינה ידיעה רבים תוהים וחושבים שהמושג 'אמונה' מיוסד על הוכחה שכלית או דוגמה מוחשית — אך טעות היא בידם. שכן כאשר אדם מבין דבר בשכלו על ידי הסבר שכלי או מדוגמה מוחשית, אין הבנה זו נקראת 'אמונה', כי אם 'ידיעה', שהרי הבין את העניין בשכלו. ושם 'אמונה' חל רק במקום שבו מסתיימים השכל והשגת האדם, שאז ישנו צורך באמונה. וכלשון אדמו"ר הזקן: "כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג מַהוּת דַּעְתּוֹ, רַק לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַשֵּׂכֶל וּמֵהַשָּׂגָה" (שער היחוד והאמונה פרק ז). וכלשון הרבי: ...

למה מכסים את החלות בשבת? ג' הטעמים מהראשונים אחד הדברים המרכזיים והבולטים על שולחן השבת הוא לחם המשנה — שתי החלות המכוסות במפה רקומה מיוחדת. אך מדוע בעצם מכסים אותן? אם הן יפות, ריחניות והשקיעו בהן — מדוע לא להציגן בגאון, כפי שאיננו מכסים את הפרחים שעל השולחן? בשיעור דבר הלכה יומי קצר זה, הרב מנחם מענדל חדאד מבאר את ג' הטעמים שהביאו הראשונים, ואת הנפקא מינות ההלכתיות המעשיות העולות מכל אחד מהם. תוכן עניינים השאלה: למה לכסות? טעם א' — שלא לבייש את הפת (תוספות) טעם ב' — זכר למן (ירושלמי, סימן רע"א) טעם ג' — מודיעים ואז מגלים (הרא"ש) נפקא מינות הלכתיות סיכום והנהגה למעשה השאלה המרכזית: למה לכסות את החלות? בכל שולחן שבת אנו מניחים שתי חלות (לחם משנה) על מגש מיוחד, ומעליהן מפת חלות רקומה. לאחר הקידוש, מסירים את הכיסוי, בוצעים ומברכים ברכת המוציא. אצל יוצאי מרוקו אף אומרים "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך" בטרם הבציעה. אך הקושיה זועקת: אם החלות יפות ומשובחות — מדוע להחביאן? פרחים על השולחן אי...

ברכת המזון מתוך הסידור ?— סגולת התשב"ץ והאות פ' החסרה  פתיחה — מקור ברכת המזון בתורה ב ספר דברים (פרק ח' פסוק י') נאמר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" מכאן למדו שמהתורה יש מצוות עשה לברך לאחר אכילת המזון — לאחר אכילת פת ופירות משבעת המינים , דברים שמשביעים את האדם. יש כאן מצוות עשה מן התורה: לברך ולהודות לה' על מה שאכלנו ושבענו. א. מבוא לספר החינוך יש ספר נפלא שנקרא ספר החינוך . מיוחס לרבנו אהרן הלוי, הרא"ה הלוי מברצלונה , מתקופת הרשב"א — אחד מגדולי הראשונים. הוא כתב את הספר הזה לבנו . בהקדמת הספר הוא כותב סיפור מרגש: בשבתות, אחר הצהריים, הבן היה מבזבז את הזמן בטיולים עם חברים. אמר לו אביו: "בוא, אכתוב לך ספר שמוציא את כל המצוות מפרשיות התורה — עם הטעמים, עם הדינים." וכך מנה את כל תרי"ג המצוות מכל חמישה חומשי תורה, מאריך בטוב טעם. באמת שווה לכל אחד שכל שבוע יפתח את הספר הזה ויהנה מהאוצר הגנוז והמתוק שיש שם. ב. מצוו...

  מאת: הרב מנחם מענדל חדאד שליט"א בית המדרש לרבנים ולמורי הוראה — בית שמש · שכונת מגדל אור סדרת: הלכה יומית פתיחה — סגולה מבהילה הכתובה בפירוש בפוסקים ברוך השם, היום בעידן ימות המשיח יש הרבה פלטפורמות שאפשר לזכות בהם את הרבים — סטטוסים, קבוצות וואטסאפ וכדומה. ובערב שבת אנחנו עדים לתופעה מעניינת — שאנשים שולחים בכל מקום את זמני השבת של אותו שבוע. האם יש בזה עניין הלכתי? האם גם אתה צריך להקדיש זמן לשלוח לאנשים את זמני השבת? נראה בס"ד שהדבר הזה הוא סגולה ודאית, כתובה בפירוש בפוסקים , להבטחה מבהילה — שכל ילדיו של אדם יהיו גדולי ישראל . א. שש תקיעות שופר בערב שבת — מקור הסוגיה מובא ב שולחן ערוך אורח חיים סימן רנ"ו שבזמן המשנה והגמרא, היו תוקעים שש תקיעות בשופר במהלך יום השישי — תקיעה ראשונה בבוקר, ואחר כך בין הערביים. זה היה סדר שלם של תקיעות, שמטרתן הייתה אחת: להודיע להמון העם ולבעלי החנויות שמתקרב זמן השבת, וצריך להתכונן לקבל את השבת. ב. דברי הרמ"א — מנהג הגולה הרמ"א כותב במקום שהיום, מאז שעם ישראל התפזרו בגול...

סגולת כתיבת פתק בכותל המערבי — מהאור החיים הקדוש לרבי עובדיה הדאיה | בית המדרש לרבנים ולמורי הוראה, בית שמש פתיחה יש אנשים שמגיעים לכותל המערבי ורואים שאנשים כותבים פתקים ומכניסים לתוך אבני הכותל. האם יש בזה עניין? האם יש בזה איזושהי סגולה? והאם זה בכלל מותר על פי ההלכה? ¹ א. דיון הפוסקים — קדושת אבני הכותל בפוסקים אנו רואים באחרונים שיש דיון ארוך האם אפשר בכלל לגעת באבני הכותל — האם יש בהם קדושה — וקל וחומר האם אפשר להכניס לבפנים את הפתק ולהכניס את היד לתוך אבני הכותל. ² ונראה ממסקנת רוב הפוסקים שבאמת אפשר לגעת באבני הכותל, לנשק אותן — יש בהן קדושה אומנם — אבל אין בזה שום בעיה להכניס לבפנים פתק . ³ ב. הסיבה הפנימית — בקשה במקום קדוש הסיבה שאנשים כותבים פתק: כי זה מקום קדוש. אנשים רוצים לבקש, אז הם כותבים פתק ומכניסים ומשאירים את זה שם. ג. מקור הסגולה — סיפור האור החיים הקדוש אנו רואים כבר בתקופתו של האור החיים הקדוש — כך מובא בספר טעמי המנהגים — שאדם אחד ירד מנכסיו והגיע בפני האור החיים הקדוש ואמר לו: "מה עליי לעשות?" ⁴ אז האור החיים הק...

שאלה: האם יוצאים ידי חובה שמיעת תפילת הדרך באמצעות מיקרופון? תשובה: כל דבר שצריך לצאת בו ידי חובה אמירתו על ידי דין 'שומע כעונה' בעצמו, כגון קריאת מגילה, תפילת הדרך וכדו' - לא ניתן לצאת ידי חובה בהם אם קול המברך נשמע רק דרך מכשיר חשמלי, רמקול וכדומה. ולכן, או שיברך מי שיש לו קול גבוה שכולם ישמעו אותו, או שיודיעו במיקרופון שעל כל השומעים לחזור אחרי המברך מילה במילה. עיין שו"ע אדה"ז סי' קכד סי"א. שערי הלכה ומנהג או"ח סר"צ. מנחת שלמה ח"א ס"ט.

השאלה — הדיברה החמישית והעדר הברכה נשאלתי בשבוע שעבר: מדוע לא מברכים כאשר מקיימים מצוות כיבוד הורים? הרי הדיברה החמישית מעשרת הדיברות מצווה במפורש: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך". כאשר אדם הולך ומבקר את הוריו, מכין להם כוס תה, מקיים את רצונם — מדוע אינו מברך "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לכבד הורים"? טעמו של הרשב"א — מצוות שבין אדם לחברו הרשב"א בסימן י"ח נותן טעם ראשון מוכר: שלא מברכים על מצוות שבין אדם לחברו, כי המצווה לא תלויה רק בך — תלויה גם בצד השני (במקרה הזה, ההורה). אבל יש טעם פנימי ועמוק יותר. ספר "שדה חמד" — חיפוש בעומק הסוגיה בספרו של רבי חיים חזקיהו מדיני בעל "שדה חמד" — לרב יש ספרים נפלאים שמחולקים למערכות ולכללים. מערכת ברכות, אות א', סימן א', אות ז' שם מביא בעל "שדה חמד" מספר "שמע יעקב" פירוט נפלא, ובלשונו: "טעם של צפיחית כדבש" טעם פנימי ומתוק כמו צפיחית בדבש. הטעם הפנימי של "שמע יעקב" — מצו...

  השאלה הכפולה נשאלתי בשבוע שעבר: מה דינו של אדם שאוכל פת בערב שבת? האם הוא אומר בברכת המזון "שיר המעלות" או "על נהרות בבל"? לפני שנענה תשובה לשאלה הזאת, נקדים את המבואר בסימן רמ"ט. רקע — שולחן ערוך סימן רמ"ט פסק מרן שם כותב מרן השולחן ערוך בסעיף ב': שאסור לאדם לאכול סעודה בערב שבת. הגדרת "סעודה שאינה רגיל בה" ומה דברים אמורים? בסעודה שאינה רגיל בה בימות החול. סעודה שאינה רגיל בה בימות החול — אסור לאדם לאכול כל יום שישי. סיפור הגמרא — מסכת גיטין ל"ח הסיבה שגזרו את הגזרה הזאת היא כיוון שבגמרא, מסכת גיטין, דף ל"ח מסופר על משפחה שחלילה והשם ישמור נעקרה, היות והם עכבו סעודה בערב שבת, וכך לא היו מגיעים תאבים לסעודה שבליל שבת. דוגמאות מעשיות — סעודה רגילה מול בית מלון והדברים אמורים דווקא בסעודה שאינה רגיל בה בימות החול. כלומר, אדם בדרך כלל בימות החול אוכל סעודה: שלוש פרוסות לחם, ביצה קשה, סלט. אבל אם אדם ביום שישי מחליט שהוא רוצה ללכת לבית מלון ושם הוא נוטל ידיים, קובע סעודה ואוכל בלינצ...

רקע — סיכום חלק א' בחלק א' של סוגייתנו דנו בשאלה: אדם שאכל סעודה שלישית בשבת, והמשיך את סעודתו לאחר השקיעה וצאת הכוכבים, ואכל גם כזית פת — האם יצא ידי חובת סעודת מלווה מלכה? דעת המקילים הבאנו את דבריו של ה "אליה רבה" בסימן ש' שכותב שיצא ידי חובת סעודה רביעית. וכן הביאו את דבריו ה "ערוך השולחן" וה "באר היטב" . תוספת חזון עובדיה ח"ב מקור נוסף שיש להוסיף: מרן הרב עובדיה יוסף בספרו "חזון עובדיה" חלק ב' מביא גם את דעת המקילים. השאלה — מדוע צריך משהו במוצאי שבת אם כבר אכל? היום שאלו אותי: לכאורה מדוע אמרתי אתמול שצריך לעשות גם משהו במוצאי שבת? הרי בסופו של דבר השבת יצאה. הוא אמנם המשיך לאכול והוא נמצא בתוך שבת — ויאמרו "יוצא". אבל בסופו של דבר הזמן של השבת יצא, ולכאורה בזה הוא מלווה את השבת. פסק מרן — סידור השולחן מדין כבוד שבת כדי להשיב על הדבר, נדייק את כל המושג של סעודת מלווה מלכה. מרן פוסק בסימן ש': "לעולם יסדר אדם את שולחנו במוצאי שבת, גם אם אינו רוצה אלא לאכול כזית". מקור הד...

חודש טוב ומבורך. נשאלתי על ידי אחד מבעלי השיעורים שאלה הלכתית מעשית הנוגעת למוצאי שבת ולסעודת מלווה מלכה (סעודה רביעית), ובמיוחד כאשר ההתוועדות נמשכת לתוך הלילה. השאלה — התוועדות שנמשכת לתוך הלילה מה הדין אם אדם אוכל סעודה שלישית בשבת, והסעודה נמשכה לאחרי השקיעה, וממשיך לאכול? לא אחת זה יכול לקרות במצב שעושים התוועדות בעלות המנחה וממשיכים אחר כך לתוך הלילה. ואז עושים ברכת המזון וההבדלה, ולאנשים אין כוח אחר כך ללכת ולעשות סעודה רביעית — סעודת מלווה מלכה. האם יצאו ידי חובה בזה שאכלו אחרי השקיעה יותר מכזית פת? האם זה נחשב גם כן כסעודה רביעית, כסעודת מלווה מלכה? דעת המקילים — אליה רבה, באר היטב, ערוך השולחן פסק אליה רבה על הלבוש צריך לדעת שאת המקרה הזה כבר מובא בספר שנקרא "אליה רבה" על הלבוש. שם הוא כותב שאדם שהמשיך את הסעודה השלישית לאחר השקיעה, יצא ידי חובת סעודה רביעית, ולא צריך לאכול שוב פעם סעודת מלווה מלכה. באר היטב סימן ש' באורח חיים וכך מביא ה"באר היטב" בסימן ש' באורח חיים, וכן מביא "ערוך השולחן" ועוד כמה וכמה פוסקים...

  המנהג לקרוא פרקי אבות בין פסח לעצרת מנהג ישראל לומר בין השבתות שבין פסח לעצרת, מדי שבת, פרק מפרקי אבות. ויש הנוהגים להמשיך גם עד ראש השנה, ולומר מדי שבת פרק מפרקי אבות בכל הזמן של הקיץ. בשבת שעברה קראנו את פרק ד' מפרקי אבות, ונשאלתי על ידי אחד מהמתפללים בדברי המשנה הראשונה בפרק. השאלה שהציג המתפלל — "חלקו" או "מה שיש לו"? במשנה נאמר: "בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא." דקדוק לשון המשנה שאל אותי המתפלל: מדוע נאמר "איזהו עשיר השמח בחלקו" ולא "השמח במה שיש לו"? מה זה "חלקו" הזה? הקושי בלמידה מהפסוק וגם כיצד רואים מהפסוק "יגיע כפיך כי תאכל" ראיה לכך שזה נקרא עשיר? ובאמת רבנו יונה ועוד מפרשים מסבירים שלא רואים ממש מפורש מהפסוק שזו ראיה לעשיר, וזה עניין נוסף שאדם צריך להתייגע ולהשיג דברים בעולם הזה. יסוד המהר"ל — העני הנפשי כשלומדים את דברי המהר...

בהמשך לעיוננו במצוות פדיון הבן, ישנם שני מנהגים מפורסמים שכל אחד שמע עליהם: חלוקת שום וסוכר בעת פדיון הבן, והאמירה הידועה שמי שאוכל בסעודה זוכה כאילו צם פ"ד תעניות. האם מדובר בהלכה, במנהג, או באמירה עממית בלבד? מנהג חלוקת השום והסוכר — מנהג ולא הלכה נוהגים לחלק שום וסוכר בעת פדיון הבן. חשוב לציין כבר בפתיחה: הדבר הזה הוא מנהג ולא הלכה. בספרי האחרונים מצאנו עשרות טעמים מדוע מחלקים דווקא שום וסוכר. יש פוסקים שכותבים שהדבר הוא שטות גמורה, ויש המאריכים בטעמי המנהג. נציין כאן כמה טעמים מעניינים. הטעם מהגמרא — מוציא קנאה ומכניס אהבה הגמרא במסכת בבא קמא דף פ"ב מונה חמישה דברים שנאמרו על השום, ואחד מהם הוא ש"הוא מכניס אהבה ומוציא קנאה". מכאן מסבירים: היות ומצוות פדיון הבן היא מצווה נדירה מאוד, יכולים אנשים מהקהל לקנא ולשאול "איך הוא זכה ולמה אנחנו לא זכינו?". לכן מחלקים שום שמוציא את הקנאה ומכניס אהבה. הטעם הסמלי — מתיקות ומרירות בעבודת ה' יש המסבירים שכאשר אדם רוצה לפדות את עצמו, להתעלות ולהיפדות מהעולם הזה, עליו לדעת שיש מצבים שזה "סוכר" — מתוק, וי...

  בפרשת קורח אנו מוצאים את מצוות פדיון הבן. לאחר שקורח ועדתו חלקו על משה ועל אהרון ועל מעמד הכהונה, הקדוש ברוך הוא מצווה את עם ישראל לתת תרומות ומעשרות לכהנים, ובכך מחזק את מעמדם של הכהנים בקרב עם ישראל. אחת המצוות המרכזיות שמופיעות שם היא מצוות פדיון הבן. מהי מצוות פדיון הבן? כאשר נולד לאדם ילד ראשון, בן, ברוך השם, יש מצווה לפדות אותו מהכהן. האב לוקח חמישה סלעים, ביום ה־31 לאחר הלידה, ומביא את הילד לכהן. הוא אומר לכהן: "זה הבן שנולד לאשתי ואני רוצה לפדות אותו". כביכול הילד שייך לכהן, והאב נותן לו חמישה סלעים — ובזה הוא פודה את הילד שלו, והילד נשאר אצלו. מתי חלה המצווה — היום ה־31 מצוות פדיון הבן חלה רק לאחר שעברו 30 ימים מעת הלידה. רק אז יודעים שהבן הוא בן קיימא, ולכן פודים אותו ביום ה־31. האם פודים ילד שנולד בניתוח קיסרי? זוהי השאלה המרכזית של השיעור. את פדיון הבן עושים רק לילד הראשון שנולד בצורה רגילה, מן הרחם. כאשר מדובר בניתוח קיסרי, הילד נחשב "פטר הבטן" ולא "פטר רחם" — ולכן הוא פטור ממצוות פדיון הבן. יתרה מזאת: גם אם הילד הבא בתור ייוולד בלידה רגילה,...

  יש שיעורים שמתחילים בשאלה הלכתית קטנה, ופותחים שער שלם להבנת היהדות. השיעור הזה הוא בדיוק כזה. מילה אחת בברכת ההפטרה — "אחור" — שאינה בפסוק המקורי בישעיהו, מובילה אותנו דרך מחלוקת בין רבי ברוך אפשטיין לאביו בעל ערוך השולחן, ומגלה את אחד מעמודי התווך של היהדות. הרקע ההלכתי: למה אנחנו קוראים הפטרה בשבת? התוספות יום טוב במסכת מגילה מביא רקע היסטורי מרתק. בימי אנטיוכוס הרשע נגזרה גזירה על עם ישראל שלא לקרוא בתורה בשבתות. כתגובה, תיקנו חכמים לקרוא בנביא מעין הפרשה — כלומר, פרק מן הנביאים הקשור בתוכנו לפרשת השבוע. המבנה התקנתי מדויק: כשם שבתורה יש שבע עליות בשבת, כל אחת בת לפחות שלושה פסוקים, כך נקבע לקרוא בנביא עשרים ואחד פסוקים — שבע כפול שלוש. גם לאחר שהגזירה בטלה, השולחן ערוך פוסק (אורח חיים סימן רפ"ד) שנשארה התקנה עומדת לדורות. נוסח ברכת "נאמן אתה" — המקור והגרסאות לאחר קריאת ההפטרה, מברך המפטיר ברכה מיוחדת: "נאמן אתה ה' אלוקינו ונאמנים דבריך, ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם " המקור לנוסח זה מובא במסכת סופרים פרק י"ג. אך כשמעיינים שם היטב...