הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

האמונה בביאת המשיח אינה רעיון כללי בלבד, אלא יסוד ברור בתורה ובהלכה. התורה רומזת ומלמדת על ביאת מלך המשיח מתוך עניינים של מעשה בפועל, מפני שעניינה של תורה הוא לדעת את המעשה אשר יעשון — הלכה למעשה. לכן, כאשר התורה רוצה לומר אודות ביאת מלך המשיח, אין הדבר מופיע רק כרעיון מופשט, אלא בקשר למצווה והלכה. וכך מבואר בנוגע לפסוק “ויספת לך עוד שלש ערים” — שממנו לומדים על שלימות קיום המצוות לעתיד לבוא ועל ביאת מלך המשיח. מלך המשיח עצמו מוגדר בהלכה בדברי הרמב”ם. סימניו הראשונים הם: “אם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה. ויכף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה. וילחם מלחמות ה’, הרי זה בחזקת שהוא משיח”. ואם עשה והצליח, ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל — הרי זה משיח בוודאי, והוא יתקן את העולם כולו לעבוד את ה’ ביחד. מכאן מובן שמלך המשיח אינו רק מנהיג מדיני או סמל רוחני, אלא מלך הפועל בפועל בעולם: מחזק את שמירת התורה והמצוות, נלחם מלחמות ה’, בונה את בית המקדש, מקבץ נדחי ישראל ומביא את העולם כולו לעבודת ה’. חז”ל מלמדים כי “משה הוא גואל ראשון הוא גואל ...