הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

שאלה: שמעתי שיש מנהג לפרוש וילון של משי בחדר היולדת כסגולה להיפקד בזרעא חיא וקיימא. מהו מקור המנהג? תשובה: מקור המנהג נזכר בתורת מנחם, ובמעשה הידוע מהרה"צ מווילעדניק זצ"ל, שהורה לפרוש וילון של משי כסגולה לזרעא חיא וקיימא. מקורות תורת מנחם; שארית ישראל להרה"צ מווילעדניק; "אסדר לסעודתא".

מנהגי ישראל בענייני סגולה וברכה נמסרו מדור לדור, ולעיתים הם נראים בתחילה כמעשים פשוטים, אך מאחוריהם עומדים רמזים עמוקים ומקורות בקדושה. אחת הסגולות המובאות בענייני הריון ולידה היא פריסת וילון של משי בחדר השינה כסגולה להיפקד בזרעא חיא וקיימא. נשאלה השאלה: מהו המקור למנהג ישראל לשים וילון של משי בחדר השינה כסגולה להיפקד בזחו"ק? בתשובתו כותב הרב מנחם מענדל חדאד שסגולה זו אכן מובאת בכמה מקומות, ואף כ"ק אדמו"ר שליט"א סיפר על הנהגה זו. וכך מובא בלשונו בתורת מנחם: "פעם בא יהודי אל הרה"צ מווילעדניק בעל שארית ישראל וביקש ברכה ללידת בן ואמר לו שיפרוש משי דיידנס בחדר המטות ויוולד לו בן כאשר היהודי הנ"ל יצא שאלו התלמידים אצל רבם מניין המקור לכך שמשי הוא סגולה לבן והשיב להם שמפורש הדבר באסדר לסעודתא ואלין מליא יהון לרקיעיא ותמן מאן שריא הלא הוא שמשא מליא היינו משי וכאשר אלין מליא יהון לרקיעיא מלשון פרישה שיפרשו אותם אזי תמן מאן שריא מי שיימצא שם הלא הוא שמשא שמש בלשון אידיש 'א זון'". במעשה זה מסופר על יהודי שבא אל הרה"צ מווילעדניק, בעל "שארי...

בהמשך לעיוננו במצוות פדיון הבן, ישנם שני מנהגים מפורסמים שכל אחד שמע עליהם: חלוקת שום וסוכר בעת פדיון הבן, והאמירה הידועה שמי שאוכל בסעודה זוכה כאילו צם פ"ד תעניות. האם מדובר בהלכה, במנהג, או באמירה עממית בלבד? מנהג חלוקת השום והסוכר — מנהג ולא הלכה נוהגים לחלק שום וסוכר בעת פדיון הבן. חשוב לציין כבר בפתיחה: הדבר הזה הוא מנהג ולא הלכה. בספרי האחרונים מצאנו עשרות טעמים מדוע מחלקים דווקא שום וסוכר. יש פוסקים שכותבים שהדבר הוא שטות גמורה, ויש המאריכים בטעמי המנהג. נציין כאן כמה טעמים מעניינים. הטעם מהגמרא — מוציא קנאה ומכניס אהבה הגמרא במסכת בבא קמא דף פ"ב מונה חמישה דברים שנאמרו על השום, ואחד מהם הוא ש"הוא מכניס אהבה ומוציא קנאה". מכאן מסבירים: היות ומצוות פדיון הבן היא מצווה נדירה מאוד, יכולים אנשים מהקהל לקנא ולשאול "איך הוא זכה ולמה אנחנו לא זכינו?". לכן מחלקים שום שמוציא את הקנאה ומכניס אהבה. הטעם הסמלי — מתיקות ומרירות בעבודת ה' יש המסבירים שכאשר אדם רוצה לפדות את עצמו, להתעלות ולהיפדות מהעולם הזה, עליו לדעת שיש מצבים שזה "סוכר" — מתוק, וי...

  בפרשת קורח אנו מוצאים את מצוות פדיון הבן. לאחר שקורח ועדתו חלקו על משה ועל אהרון ועל מעמד הכהונה, הקדוש ברוך הוא מצווה את עם ישראל לתת תרומות ומעשרות לכהנים, ובכך מחזק את מעמדם של הכהנים בקרב עם ישראל. אחת המצוות המרכזיות שמופיעות שם היא מצוות פדיון הבן. מהי מצוות פדיון הבן? כאשר נולד לאדם ילד ראשון, בן, ברוך השם, יש מצווה לפדות אותו מהכהן. האב לוקח חמישה סלעים, ביום ה־31 לאחר הלידה, ומביא את הילד לכהן. הוא אומר לכהן: "זה הבן שנולד לאשתי ואני רוצה לפדות אותו". כביכול הילד שייך לכהן, והאב נותן לו חמישה סלעים — ובזה הוא פודה את הילד שלו, והילד נשאר אצלו. מתי חלה המצווה — היום ה־31 מצוות פדיון הבן חלה רק לאחר שעברו 30 ימים מעת הלידה. רק אז יודעים שהבן הוא בן קיימא, ולכן פודים אותו ביום ה־31. האם פודים ילד שנולד בניתוח קיסרי? זוהי השאלה המרכזית של השיעור. את פדיון הבן עושים רק לילד הראשון שנולד בצורה רגילה, מן הרחם. כאשר מדובר בניתוח קיסרי, הילד נחשב "פטר הבטן" ולא "פטר רחם" — ולכן הוא פטור ממצוות פדיון הבן. יתרה מזאת: גם אם הילד הבא בתור ייוולד בלידה רגילה,...

בס"ד ״כשם שהלבנה מתחדשת — כך ישראל מתחדשים, וכשם שהלבנה האור שלה מגיע מהשמש, כך גם עם ישראל — האור שלו מגיע מהתורה הקדושה.״ פתיחה: ברכת הלבנה — חידוש החודש וחידושו של עם ישראל במסכת סופרים פרק כ׳ מובאים דיני ברכת הלבנה. עם ישראל מדי חודש מברך את הלבנה ברכה מיוחדת, כי כשם שהלבנה מתחדשת — כך ישראל מתחדשים. עם ישראל דומה ללבנה: כשם שהלבנה האור שלה מגיע מהשמש, כך גם עם ישראל — האור שלו, בכדי שיהודי יאיר וישמח, מגיע מהתורה הקדושה. פרק א׳: שלושת הדילוגים — מקור המנהג בדברי הרמ״א ובמסכת סופרים בדיני ברכת הלבנה יש כמה וכמה דינים ופרטים. היום בעזרת השם נדבר על מה שכותב הרמ״א בסעיף ב׳ בסימן תכ״ו — שנהגו לדלג ג׳ דילוגים , כפי שכתוב גם במסכת סופרים פרק כ׳ הלכה ב׳, שמרקדים ג׳ ריקודים בעת ברכת הלבנה. כשם שבחתונה החתן והכלה רוקדים ושמחים, כך אנחנו — שאנחנו הולכים ומקדשים את הלבנה — אנחנו רוקדים ושמחים. כך נוהגים עם ישראל בעת ברכת הלבנה. צריך לדעת שהדבר הזה יש בו סוד גדול — ולא לזלזל בזה. פרק ב׳: הסיפור הנורא מספר ״אליה רבה״ — הרוח שהצילה יהודי אנחנו רואים בספר אלי...