הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

אחת השאלות המרכזיות בענייני הגאולה היא: מי יבנה את בית המקדש השלישי? האם מלך המשיח יבנה אותו, או שמא בית המקדש ירד מן השמים בנוי ומשוכלל? מצד אחד, בדברי הרמב”ם משמע שבניין בית המקדש תלוי במלך המשיח. הרמב”ם כותב בנוגע לסימני הזיהוי של מלך המשיח: “ואם יעמוד מלך מבית דוד… ובונה המקדש”. לפי זה, בניין בית המקדש הוא אחד מתפקידיו של מלך המשיח. מצד שני, במקומות אחרים נאמר שבית המקדש השלישי ירד מן השמים בנוי ומשוכלל. לכאורה, יש כאן סתירה: האם מדובר בבניין בידי אדם, על ידי מלך המשיח וישראל, או בבניין שמימי היורד מוכן מלמעלה? הרבי מבאר שאין כאן סתירה אמיתית, וישנם כמה אופנים ליישב את הדברים. אפשרות אחת היא שבית המקדש ירד מן השמים, אך מלך המשיח יעמיד בו את הדלתות, ולכן ייקרא הבניין על שמו, משום שאין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה. לפי זה, עיקר הבניין הוא מלמעלה, אך השלמתו נעשית על ידי משיח. אפשרות שנייה היא שהדעות תלויות באופן הגאולה: אם הגאולה תהיה באופן של “זכו”, יהיה גילוי נעלה יותר ובית המקדש ירד מן השמים; ואם תהיה באופן של “בעתה”, יהיה הבניין על ידי מלך המשיח. אפשרות שלישית...

סוגיית הגאולה · הוספה (א) פתיחה בערב ראש חודש סיוון תש"א (1941), בעיצומה של מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה, פרסם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ קריאה נרגשת אל כלל ישראל. בארבעה חודשים שלאחר מכן הוסיף עוד שלושה מכתבים. ארבעת המכתבים נודעו בשם "קול קורא", והוטבע בהם המשפט: "לְאַלְתַּר לִתְשׁוּבָה — לְאַלְתַּר לִגְאֻלָּה". כלומר, שעל ידי התעוררות מיידית לתשובה תזורז הגאולה. המכתבים פורסמו בעיתונות היהודית ובירחון "הקריאה והקדושה". להלן תמצית שני הראשונים. א. ה'קול קורא' הראשון — "לאלתר לגאולה" הרבי פותח בתיאור האש המשתוללת בעולם הישן, המאיימת לכלות חלק עצום מעם ישראל. הקריאה הרגילה לתשובה, תפילה ותענית — אף שנכונה היא — אינה מספקת לעת כזאת, ושתי סיבות למיעוט ההתעוררות: הנקראים חרשים, והקריאה אינה כראוי. שני מיני אש: בעוד שבאירופה אוכלת אש את גופם של ישראל, בוערת באמריקה אש חרישית המכלה את נשמתם — אש של קרירות וכפירה. הקריאה האמיתית: המנהיגים הרוחניים הזניחו לומר להמון את הקריאה שקבעו חז"ל לזמנים כאלה: "פּוּרְעָנוּ...

סוגיית הגאולה · שיעור ח פתיחה בשיעור זה — סיום סוגיית הגאולה — נעמוד על קביעתו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש: שדורנו הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה, ועל הכלי המעשי שנתן כדי לחיות כבר עתה "מעין הגאולה". א. "בסיומא דעקבתא" במאמר הראשון שאמר כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש קבע שנמצאים אנו בעקבתא דמשיחא, ובסיומא דעקבתא, והעבודה כעת היא לגמור את המשכת השכינה — ולא רק שכינה, אלא עיקר השכינה — ובתחתונים דווקא. ובמשך השנים הוסיף וקבע: לאור כך שבדורנו כבר התקיימו כל סימני חז"ל אודות עקבתא דמשיחא (המובאים בסיום מסכת סוטה), ובמיוחד לאור ריבוי הפצת התורה וקיום המצוות ברחבי תבל — העולם כבר בשל ומוכן לגאולה. ופסק שדורנו הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה. ב. עבודה בהתאם לחידוש הגאולה ממילא אנו נמצאים בשלב שבו תכף ומיד אנו נכנסים לגאולה האמיתית והשלמה, ונדרשת עבודה בהתאם. כשם שהאבות הקדושים, כהכנה למתן תורה, התנהגו בהתאם לחידושו — חיבור עליונים ותחתונים, רוחניות עם גשמיות — על ידי שלקחו אבר גשמי מגופם והחדירו בו קדושה (מצוות מילה), כך עבודת דורנו צריכ...

נספח: הלכות מלך המשיח לרמב"ם · פרק יא, הלכות א–ב פתיחה בפרק יא פותח הרמב"ם בהגדרת תפקיד מלך המשיח ובחובה ההלכתית להאמין בו ולצפות לביאתו, ומביא לכך שלוש ראיות מן התורה. א. הלכה א — תפקיד המשיח והחובה להאמין "הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עָתִיד לַעֲמֹד וּלְהַחֲזִיר מַלְכוּת דָּוִד לְיָשְׁנָהּ, לַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה, וּבוֹנֶה הַמִּקְדָּשׁ וּמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל. וְחוֹזְרִין כָּל הַמִּשְׁפָּטִים בְּיָמָיו כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ, אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ — לֹא בִּשְׁאָר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר, אֶלָּא בַּתּוֹרָה וּבְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ" (הלכות מלך המשיח פי"א, א). ב. לא די באמונה — נדרשת ציפייה מדייק הרמב"ם: "מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ — אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ". כלומר, אין להסתפק באמונה בלבד — שהיא בבחינת מקיף על האדם — אלא נדרשת גם הציפייה והקיווי, "מחכה לביאתו". ההבדל: ידיעה כללית שמשיח יבוא "באחד הימים" אינה "ציפייה". הציפייה היא כמי שמחכה לאורח המג...