הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

  שפיכת היין במוצאי שבת לסימן טוב — מקור המנהג וביאור הט״ז בכל מוצאי שבת, בבתים יהודיים ברחבי העולם, חוזר על עצמו מנהג עתיק ושקט: כמה טיפות יין נשפכות מכוס ההבדלה על השולחן או על הרצפה. מנהג שנראה פשוט, אך טומן בחובו לימוד עמוק שגילה לנו הט״ז — אחד מגדולי הפוסקים על השולחן ערוך — בביאור מיוחד וחד. לזכות הרבים, נעיין יחדיו במקור המנהג, בפרטי הלכותיו, ובמסר הפנימי שהוא מבקש להנחיל לכל בית מישראל. 📜 דברי הרמ״א — מקור המנהג הרמ״א (שולחן ערוך אורח חיים, סימן רצ״ו סעיף א׳) כותב במפורש: ונוהגין לשפוך מכוס של יין על הארץ, קודם שיסיים בורא פרי הגפן, כדי שלא יהיה הכוס פגום. וטעם השפיכה — דאמרינן: כל בית שלא נשפך בו יין כמים, אין בו סימן ברכה. ועושין כן לסימן טוב בתחילת השבוע. הרמ״א מבסס את המנהג על מאמר חז״ל במסכת עירובין (סה ע״א), שם אמר רבי חנין בר פפא: כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים — אינו בכלל ברכה. מקור המנהג עצמו מצוי כבר בספר "שלטי הגיבורים" על מסכת ברכות (פרק ז, אות ז), ומשם נכנס לפסק הרמ״א ולמנהג ישראל. 📖 שיטת המשנה ברורה — הלכה למעשה המשנה ברורה (שם, ס״ק ה׳) ...

השאלה — הדיברה החמישית והעדר הברכה נשאלתי בשבוע שעבר: מדוע לא מברכים כאשר מקיימים מצוות כיבוד הורים? הרי הדיברה החמישית מעשרת הדיברות מצווה במפורש: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך". כאשר אדם הולך ומבקר את הוריו, מכין להם כוס תה, מקיים את רצונם — מדוע אינו מברך "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לכבד הורים"? טעמו של הרשב"א — מצוות שבין אדם לחברו הרשב"א בסימן י"ח נותן טעם ראשון מוכר: שלא מברכים על מצוות שבין אדם לחברו, כי המצווה לא תלויה רק בך — תלויה גם בצד השני (במקרה הזה, ההורה). אבל יש טעם פנימי ועמוק יותר. ספר "שדה חמד" — חיפוש בעומק הסוגיה בספרו של רבי חיים חזקיהו מדיני בעל "שדה חמד" — לרב יש ספרים נפלאים שמחולקים למערכות ולכללים. מערכת ברכות, אות א', סימן א', אות ז' שם מביא בעל "שדה חמד" מספר "שמע יעקב" פירוט נפלא, ובלשונו: "טעם של צפיחית כדבש" טעם פנימי ומתוק כמו צפיחית בדבש. הטעם הפנימי של "שמע יעקב" — מצו...

  המנהג לקרוא פרקי אבות בין פסח לעצרת מנהג ישראל לומר בין השבתות שבין פסח לעצרת, מדי שבת, פרק מפרקי אבות. ויש הנוהגים להמשיך גם עד ראש השנה, ולומר מדי שבת פרק מפרקי אבות בכל הזמן של הקיץ. בשבת שעברה קראנו את פרק ד' מפרקי אבות, ונשאלתי על ידי אחד מהמתפללים בדברי המשנה הראשונה בפרק. השאלה שהציג המתפלל — "חלקו" או "מה שיש לו"? במשנה נאמר: "בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא." דקדוק לשון המשנה שאל אותי המתפלל: מדוע נאמר "איזהו עשיר השמח בחלקו" ולא "השמח במה שיש לו"? מה זה "חלקו" הזה? הקושי בלמידה מהפסוק וגם כיצד רואים מהפסוק "יגיע כפיך כי תאכל" ראיה לכך שזה נקרא עשיר? ובאמת רבנו יונה ועוד מפרשים מסבירים שלא רואים ממש מפורש מהפסוק שזו ראיה לעשיר, וזה עניין נוסף שאדם צריך להתייגע ולהשיג דברים בעולם הזה. יסוד המהר"ל — העני הנפשי כשלומדים את דברי המהר...