הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

במוצאי שבת, לאחר תפילת ערבית, נהגו לומר “ויהי נועם” ו“ואתה קדוש”. מנהג זה מוכר מאוד, אך רבים אינם יודעים את טעמו ואת כלליו: מדוע אומרים אותו דווקא במוצאי שבת, למה מדלגים עליו כאשר חל יום טוב באמצע השבוע, ומה הקשר בין “ויהי נועם” לבין תחילת ימי המעשה? תשובה בקצרה אומרים “ויהי נועם” במוצאי שבת כברכה לפתיחת שבוע של מלאכה. כאשר חל יום טוב באמצע השבוע, ואין שישה ימי מעשה שלמים, אין אומרים “ויהי נועם”. בדרך כלל, כאשר אין אומרים “ויהי נועם”, אין אומרים גם “ואתה קדוש”, לפי סדר המנהג. הפסוק “ויהי נועם ה’ אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו” מבקש מהקב”ה שהשראתו וברכתו יהיו על מעשי ידינו. לכן הוא מתאים במיוחד למוצאי שבת, כאשר האדם יוצא מן השבת אל ימי המעשה. לאחר יום של קדושה ומנוחה, הוא מבקש שהחול לא יהיה מנותק מן הקדושה, אלא שמעשה ידיו במשך השבוע יהיו מבורכים ומכוונים. לכן אומרים “ויהי נועם” דווקא במוצאי שבת, בפתיחת השבוע. שבת הייתה יום שבו לא עשינו מלאכה. עכשיו אנו חוזרים לעולם המעשה, לעבודה, לפרנסה, למסחר, לכתיבה, לבנייה ולפעילות. לפני שנכנסים לעולם הזה, מבקשים: “ומעשה ידינו כוננה עלינו”. מכא...