רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית ברוך שאמר

זמירות ותפילת שחרית של שבת – למה מוסיפים מזמורים?

תמונה
תפילת שחרית של שבת אינה זהה לזו של יום חול. כבר בתחילתה ניכר שהשבת היא יום אחר: מתפללים בנחת, מוסיפים מזמורים בפסוקי דזמרה, ומאריכים בשבחו של הקב"ה. אין זו תוספת פיוטית בלבד, אלא סדר הלכתי ורוחני המבטא את מעלת השבת. טעם ההוספה בזמירות ביום חול אומרים פסוקי דזמרה בקיצור, ובשבת מוסיפים מזמורים. תוספת זו נובעת מכך ששבת היא יום של עונג לא רק בגשמיות אלא גם ברוחניות. כשם שמכבדים את השבת במאכלים ובבגדים, כך מכבדים אותה בתפילה, בשבח ובזמרה. הלבוש מבאר שהמזמורים שנבחרו אינם מקריים: חלקם מדברים על מעשה בראשית שנשלם בשבת, חלקם קשורים למתן תורה שהיה בשבת, וחלקם מבטאים הודאה ושבח. לכן אין אומרים אותם לפי סדרם בתהלים, אלא לפי סדר רעיוני: תחילה בריאה, אחר כך תורה, ואחר כך הודאה ושבח. המזמור "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" — הלל הגדול — כולל כ"ו פעמים "כי לעולם חסדו", כנגד כ"ו דורות שמבריאת העולם עד מתן תורה, שבהם התקיים העולם בחסד ה' עד קבלת התורה. אחריו באים מזמורי הודאה ושבת עד "מזמור שיר ליום השבת", שיא הזמירות של שבת. לפני ...

מדוע מוסיפים "אחור" בברכת ההפטרה למרות שאינו בפסוק המקורי בישעיה? | "ודבר אחד מדבריך אחור"

תמונה
  יש שיעורים שמתחילים בשאלה הלכתית קטנה, ופותחים שער שלם להבנת היהדות. השיעור הזה הוא בדיוק כזה. מילה אחת בברכת ההפטרה — "אחור" — שאינה בפסוק המקורי בישעיהו, מובילה אותנו דרך מחלוקת בין רבי ברוך אפשטיין לאביו בעל ערוך השולחן, ומגלה את אחד מעמודי התווך של היהדות. הרקע ההלכתי: למה אנחנו קוראים הפטרה בשבת? התוספות יום טוב במסכת מגילה מביא רקע היסטורי מרתק. בימי אנטיוכוס הרשע נגזרה גזירה על עם ישראל שלא לקרוא בתורה בשבתות. כתגובה, תיקנו חכמים לקרוא בנביא מעין הפרשה — כלומר, פרק מן הנביאים הקשור בתוכנו לפרשת השבוע. המבנה התקנתי מדויק: כשם שבתורה יש שבע עליות בשבת, כל אחת בת לפחות שלושה פסוקים, כך נקבע לקרוא בנביא עשרים ואחד פסוקים — שבע כפול שלוש. גם לאחר שהגזירה בטלה, השולחן ערוך פוסק (אורח חיים סימן רפ"ד) שנשארה התקנה עומדת לדורות. נוסח ברכת "נאמן אתה" — המקור והגרסאות לאחר קריאת ההפטרה, מברך המפטיר ברכה מיוחדת: "נאמן אתה ה' אלוקינו ונאמנים דבריך, ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם " המקור לנוסח זה מובא במסכת סופרים פרק י"ג. אך כשמעיינים שם היטב...