הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

ב"ה א. פתיחה - הגדרה 'הכשר מצווה' פירושו: מעשה שאין בקיומו מצווה, אך צריך לעשותו כדי לקיים מצווה. לדוגמא, בניית סוכה אין בה מצווה, אך היא מהווה הכשר לקיום מצוות ישיבה בסוכה; ועיבוד עורות לצורך תפילין מהווה הכשר לקיום מצוות תפילין. אך ישנם סוגים של 'הכשר מצווה' שנחשבים כמצווה, כגון בדיקת חמץ, בניית בית המקדש ושחיטה, וישנם סוגים שנחלקו בהם האם נחשבים כמצווה או לאו. הנפקא מינה היא: האם צריך לברך על פעולה זו; האם צריך לכוון בה (שהרי מצוות צריכות כוונה); והאם על ידי העיסוק בה פטור מלקיים בו זמנית מצווה אחרת, כהכלל 'העוסק במצווה פטור מן המצווה'. היסוד לדין זה: האם רואים בהכשרה לפעולה כפעולה עצמה או לאו. ב. קידושין - מטרה לכשעצמם או הכשר מצווה בנוגע למצוות קידושין ישנה מחלוקת האם פעולה זו היא מצווה של תורה לכשעצמה, או שכל פעולתה היא בבחינת 'הכשר מצווה' למצוות פרייה ורבייה. דעת הרא"ש היא שאין תכלית בקידושין לכשעצמם כי אם רק לתוצאה הבאה מהם – מצוות פרייה ורבייה, ואם כן פעולת הקידושין היא בגדר 'הכשר מצווה' (ולכן מצד העניין לא היה צריך לברך את ברכ...

ב"ה פתיחה במסכת קידושין מסופרים מעשים מגדולי ישראל בעניין התגברותם על יצר התאווה. רבי מאיר היה רגיל להתלוצץ באנשים שיש להם תאווה ליצרם, והיה אומר שאם היו רוצים היו יכולים להתגבר על יצרם, משום שדבר קל הוא. יום אחד נדמה לו השטן בדמות אשה ועמד בעברו השני של הנהר, ולא היה שם מעבר אלא דף צר וחבל מתוח. תפס רבי מאיר בחבל ועבר, וכשהגיע לחצי החבל עזבו יצרו. אמר לו השטן: אלמלא מכריזים ברקיע "היזהרו ברבי מאיר ותורתו", הייתי עושה את דמך שווה שתי מעות. וכן היה מעשה דומה ברבי עקיבא, שנדמה לו השטן כאשה בראש הדקל, וכשעלה לחציו עזבו יצרו, ואמר לו השטן אותו הדבר. ויש לעיין: במסכת סוטה נאמר שלימוד התורה מציל את הלומד מיצר הרע – "תורה, בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה, מגנא ומצלא". ואם כן, כיצד הצליח היצר הרע לנסות את רבי מאיר ורבי עקיבא, שהיו עוסקים בתורה בצורה שאין לשער, וכפי שאמרו חז"ל "סתם משנה רבי מאיר" ו"כולהו אליבא דרבי עקיבא". א. חקירה בגדר ההצלה של לימוד התורה בשיחת קודש מכ"ק אדמו"ר שליט"א (פרשת בהעלותך) מובאת חקירה בגדר ...

בס"ד בדין האומר "הרי את מקודשת" ולא אמר "לי" עיון מעמיק בסוגיית קידושין — מחלוקת הראשונים בדין "ידים שמוכיחות" תוכן השיעור: יביא דברי שמואל בקידושין דלא אמר תיבת "לי" יביא ביאור התוס׳ בכך יקשה עליו מכמה קושיות יביא ביאור המקנה בגמ׳ יביא דברי הרשב"א יביא ב׳ אופנים בפירוש דברי הגמ׳ יבאר עפ"ז את מחלוקת המפרשים בדין זה א. דעת שמואל בלא אמר תיבת "לי" איתא במסכתין 1 : "אמר שמואל: בקידושין, נתן לה כסף ושוה כסף, ואמר לה הרי את מקודשת, הרי את מאורסת, הרי את לאינתו — הרי זו מקודשת. הריני אישך, הריני בעליך, הריני ארוסיך — אין כאן בית מיחוש". והיוצא מדין זה דשמואל, הוא דלדעת שמואל באם אמר איזה דבר ולא מוכח בפירוש למה נתכוון — אף על פי כן נחשב דיבורו דיבור, ולכן בקידושין אף שלא אמר "לי" וא"כ לא מוכח שנתכוון לקידושין, מכל מקום תהי" מקודשת, ובלשון הגמ": "ידים שאין מוכיחות הויין ידים". ומקשה על כך הגמ": "והתנן 2 : האומר אהא — הרי זה נזיר; והוינן בה, ודילמא אהא בתענית קאמר? ואמר שמואל...