הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

אחת ההלכות החשובות הנוגעות לפרשת השבוע היא קריאת שניים מקרא ואחד תרגום. כל יהודי צריך להשלים את פרשת השבוע עם הציבור, לקרוא כל פסוק פעמיים במקרא ופעם אחת בתרגום. מצווה זו מחברת את האדם באופן אישי לפרשה, מעבר למה שהוא שומע בבית הכנסת. חובה ולא רק מנהג חז"ל אמרו: "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום". הלשון "לעולם" מורה שאין זו הנהגה טובה בלבד אלא חיוב קבוע. אין להסתפק בשמיעת קריאת התורה בשבת; יש להשלים את הפרשה באופן אישי. התרגום מסייע להבנת פשוטו של מקרא, ובפרט תרגום אונקלוס שיש לו מעמד מיוחד במסורת ישראל. זמן הקריאה הזמן הראשון מתחיל לאחר קריאת התורה של מנחה בשבת הקודמת, כאשר הציבור כבר התחיל את הפרשה הבאה. מצווה מן המובחר לקרוא בערב שבת כהכנה לקריאת התורה. רבים חילקו את הקריאה לפי ימות השבוע, ואחרים קוראים את כולה ביום שישי. השלמה לכתחילה יש להשלים לפני סעודת שבת בבוקר או לפני קריאת התורה, כדי לבוא לקריאה הציבורית כשהפרשה כבר מוכרת. אם לא הספיק, ישלים במשך השבת, ואם לא — ישלים לאחר מכן עד זמן מסוים המבואר בפוסקים, לפי...

 

  יש שיעורים שמתחילים בשאלה הלכתית קטנה, ופותחים שער שלם להבנת היהדות. השיעור הזה הוא בדיוק כזה. מילה אחת בברכת ההפטרה — "אחור" — שאינה בפסוק המקורי בישעיהו, מובילה אותנו דרך מחלוקת בין רבי ברוך אפשטיין לאביו בעל ערוך השולחן, ומגלה את אחד מעמודי התווך של היהדות. הרקע ההלכתי: למה אנחנו קוראים הפטרה בשבת? התוספות יום טוב במסכת מגילה מביא רקע היסטורי מרתק. בימי אנטיוכוס הרשע נגזרה גזירה על עם ישראל שלא לקרוא בתורה בשבתות. כתגובה, תיקנו חכמים לקרוא בנביא מעין הפרשה — כלומר, פרק מן הנביאים הקשור בתוכנו לפרשת השבוע. המבנה התקנתי מדויק: כשם שבתורה יש שבע עליות בשבת, כל אחת בת לפחות שלושה פסוקים, כך נקבע לקרוא בנביא עשרים ואחד פסוקים — שבע כפול שלוש. גם לאחר שהגזירה בטלה, השולחן ערוך פוסק (אורח חיים סימן רפ"ד) שנשארה התקנה עומדת לדורות. נוסח ברכת "נאמן אתה" — המקור והגרסאות לאחר קריאת ההפטרה, מברך המפטיר ברכה מיוחדת: "נאמן אתה ה' אלוקינו ונאמנים דבריך, ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם " המקור לנוסח זה מובא במסכת סופרים פרק י"ג. אך כשמעיינים שם היטב...

בס"ד ב"ה | פרשת נח שאלה יוצא מפשט הכתובים ששרה אמנו הייתה אחותו של לוט. כפי שנאמר בפסוק (יא, כט): "ויקח אברהם ונחור להם נשים, שם אשת אברהם שרי, ושם אשת נחור מלכה, בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה". והיות שיסכה זו שרה (כפי שרש"י מפרש על אתר), ואביה היה הרן, – אחיו של אברהם, ואביו של לוט, יוצא אם-כן; ששרה הייתה אחותו של לוט. עד כאן דבריו. והיות ובימים אלו כלל ישראל מתחזקים בלימוד התורה, ראיתי לנכון להקדיש מעט זמן ולהרחיב מעט את היריעה בעניין זה, כך נעמיק בייחוסה של שרה אמנו, זכותה תעמוד לנו. הקושיה – דברי האבן עזרא והנה, כאשר קוראים לאחר-מכן את הפסוק המתאר את יציאת משפחתו של אברהם אבינו מאור כשדים לחרן, מתעורר קושי מסוים על כך ששרה הייתה אחותו של לוט, שנאמר שם (יא, לא): "ויקח תרח את אברהם בנו, ואת לוט בן הרן בן בנו, ואת שרי כלתו אשת אברהם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם". ולכאורה באם שרה הייתה אחותו של לוט, מדוע נאמר בפסוק שתרח לקח את לוט בן בנו, ואילו על שרה שהייתה אחותו של לוט, לא נאמר בת בנו אלא אשת אברהם בנו,...

בס"ד ב"ה  |  שלישי ד' אדר תשפ"א  |  פרשת תרומה א — גרסת רש"י ואבן עזרא בסדר בניית ומיקום הכרובים המתואר בפרשתנו נכתב: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" כלומר: הקב"ה אומר למשה רבינו שכאשר יקבעו לדבר, מיקום הדיבור יהיה מבין שני הכרובים. והנה על התיבות "את כל אשר אצוה אותך" נעמד לו רבן של ישראל — רבנו שלמה יצחקי (רש"י) — וכותב: " ואת כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל — הרי וי"ו זו יתירה וטפלה, וכמוהו הרבה במקרא, וכה תפתר: ואת אשר אדבר עמך שם, את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל הוא". וכן נעמד לו על תיבות אלו רבנו אברהם בן מאיר — אבן עזרא , וזו לשונו: "וטעם וי"ו ואת כל אשר אצוה ככה הוא. מלת ודברתי משרת בעבור אחרת, כאילו כתוב ודברתי אתך, מעל הכפרת מבין שני הכרובים, ולא הזכיר הדבר המדובר. והטעם שאדבר אתך להודיע סודי ולהשיב על שאלתך, ודברתי את כל אשר אצוה ...