מהו הזמן המוכשר לנתינת השם בלידת בת?

מתי נכון לתת את השם לבת שנולדה? האם מיד ביום הלידה, אחרי שלושים יום, אחרי ארבעים יום, או דווקא בקריאת התורה הראשונה? הרב מנחם מענדל חדאד סוקר בשיעור זה את המנהגים השונים, ומציג את מנהג חב״ד כפי שנתקבל מבעל התניא.

השאלה

בהמשך לשיעור על מעמד קריאת השם לבת בעת קריאת התורה, נשאלת שאלה מעשית: מהו הזמן המדויק שבו יש להעניק את השם? המנהגים בעם ישראל שונים ורבים, וכל עדה נוהגת כמסורת אבותיה. מי שאין לו מנהג מסוים במשפחתו — כיצד ינהג?

המנהגים השונים

יש כמה מנהגים ברורים בעם ישראל בעניין הזמן המוכשר לנתינת השם לבת:

• יש הנוהגים לתת את השם לאחר שלושים יום מהלידה. הטעם: האישה והבת נמשלו לירח, וכשם שהירח מתמלא לאחר שלושים יום, כך ממתינים שלושים יום עד שהבת "מתמלאת" ורק אז נותנים לה את השם.
• יש הנוהגים להמתין ארבעים יום, כנגד ארבעים הימים שבהם נוצר הוולד ברחם.
• יש הנוהגים לתת את השם בשבת הראשונה שלאחר הלידה, או בשבת שבה היולדת מגיעה לבית הכנסת ועורכים את הקידוש.
• ויש הנוהגים לתת את השם באותו יום עצמו של הלידה, מבלי להמתין כלל לקריאת התורה.

מנהגים אלו קיימים בכל הקהילות — אשכנזים, ספרדים וחסידים — וכל אחד ינהג כפי מנהג אבותיו.

מנהג חב״ד — קריאת התורה הראשונה

בחסידות חב״ד קיים מנהג מיוחד שנתקבל בקבלה איש מפי איש. המסורת עוברת מבעל התניא, אשר אמר את הדבר לבנו האדמו״ר האמצעי (רבי דובער) בעת לידת אחת מבנותיו. משם עברה המסורת לרבי הריי״צ, והריי״צ מסר את הדבר לרבי מליובאוויטש. כך היא נחלת הכלל בכל עדת חסידי חב״ד.

לפי מנהג זה, יש לתת את השם לבת בקריאת התורה הראשונה הסמוכה ללידה. אם נולדה ביום ראשון — נותנים לה את השם ביום שני בקריאת התורה. אם נולדה ביום שלישי — בקריאה של יום חמישי. וכן הלאה.

לא ממתינים שלושים או ארבעים יום, אבל גם לא ממהרים לתת את השם באותו יום עצמו של הלידה. אלא — קריאת התורה הראשונה שיש בסמיכות ללידה.

הטעם — השם הוא החיות של האדם

מדוע דווקא מיד בקריאה הראשונה? מבאר בעל התניא: השם הוא החיות של האדם, והוא המחבר בין הנפש לגוף. משכך, יש לחבר את החיות אל הגוף מוקדם ככל האפשר, ולא לעכב את המתנת השם ללא צורך.

מצטרף לכך העניין שנלמד בשיעור הקודם — קריאת התורה היא "פי ה׳", והשם הניתן במעמד זה מקבל תוקף וברכה מיוחדים ממקור הקדושה.

לכן, מי שאין לו מנהג מובהק במשפחתו, מומלץ לאמץ את מנהג חב״ד: לתת את השם בקריאת התורה הראשונה הסמוכה ללידה.

מקרה מעניין מתוך שו״ת "תורה לשמה"

בסיום השיעור מובא מקרה יפה מספר שו״ת "תורה לשמה" (סימן רס״ד), המיוחס לרבינו יוסף חיים מבגדאד — הבן איש חי. הספר יצא בסיומת "יחזקאל כחלי", אך מקובל היום שהמחבר האמיתי הוא הבן איש חי בעצמו.

השאלה: בבגדאד היה מנהג לבוא ליולדת ולומר לה "מזל טוב". פעם אחת ילדה אישה בת בשעה טובה, ושמה של האם היה — "מזל טוב". שאלו הבנים את הבן איש חי: האם מותר לומר לאמם "מזל טוב", כשזהו שמה הפרטי? האם אין בזה משום זלזול בכבוד הורים, שהרי אסור לקרוא להורה בשמו הפרטי?

הוכיח הבן איש חי מסוגיית הגמרא בסוף מסכת יומא (דף פ״ז ע״ב): רב הונא היה תלמידו של רב, ונהג בו כבוד גדול. ובכל זאת, מאחר ששמו הפרטי של רב היה "אבא", רב הונא היה קורא לו "אבא". מבארים התוספות ישנים במקום: היות שהיה זה בלשון של כבוד, הדבר היה מותר.

לכן פוסק הבן איש חי: גם בנידון דידן — שרי (מותר). כאשר הבן אומר לאמו "מזל טוב" לשם ברכה ותפילה כמנהג העולם, ואין כוונתו לקרוא לה בשמה הפרטי — אין בזה משום זלזול בכבוד הורים.

פסק הלכה למעשה

כל אחד ינהג כמנהג אבותיו וקהילתו — יש הנותנים לאחר שלושים יום, יש לאחר ארבעים יום, יש בשבת הראשונה, ויש ביום הלידה עצמו.

מי שאין לו מנהג ברור: מומלץ לאמץ את מנהג חב״ד, לתת את השם לבת בקריאת התורה הראשונה הסמוכה ללידה, כדי לחבר את החיות של השם אל הגוף מוקדם ככל האפשר.

באשר לאם ששמה "מזל טוב" (או כל שם דומה): מותר לומר לה "מזל טוב" בעת שמחה, שכן הכוונה היא לברכה ותפילה ולא לקריאה בשם, ואין בזה זלזול בכבוד הורים.

שאלות ותשובות

מה עושים אם הבת נולדה ביום שישי?
לפי מנהג חב״ד, ממתינים לקריאת התורה של שבת ונותנים לה את השם בקריאת התורה של שבת בבוקר, שהיא הקריאה הראשונה הסמוכה ללידה.

האם המנהג לתת שם לאחר שלושים או ארבעים יום עדיין קיים?
כן, המנהג קיים בחלק מהקהילות. אין בו פגם, וכל מי שכך נהגו אבותיו — ימשיך לנהוג כך.

מדוע מנהג חב״ד לא ממתין שלושים או ארבעים יום?
מפני שהשם הוא החיות של האדם, המחברת את הנפש לגוף. עיכוב מיותר בנתינת השם מעכב את החיבור הזה, ולכן נהגו לתת אותו בהזדמנות הראשונה של קריאת התורה.

מהו המקור לכך שהשם הוא החיות של האדם?
העניין מובא בקבלה ובחסידות בהרחבה, ומיוחס בשיעור זה למסורת שהעביר בעל התניא לבנו האדמו״ר האמצעי.

האם מותר לקרוא להורה בשמו הפרטי בכל מקרה?
לא. מעיקר הדין אסור. אך כאשר משתמשים בשם לצורך ברכה או תפילה (כמו "מזל טוב"), ולא כדי לקרוא להורה — הדבר מותר, כפי שפסק הבן איש חי בשו״ת תורה לשמה סימן רס״ד.

לצפייה בשיעור המלא

לעיון מעמיק במקורות ולשמיעת ההסברים המלאים, צפו בשיעור המלא של הרב חדאד.

📚 מקורות וסימוכין

• מסורת חסידות חב״ד — מבעל התניא לאדמו״ר האמצעי, לרבי הריי״צ ולרבי מליובאוויטש
• שו״ת תורה לשמה, סימן רס״ד — מיוחס לרבינו יוסף חיים מבגדאד (הבן איש חי)
• תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ״ז ע״ב — סוגיית רב הונא ורב (ששמו הפרטי אבא)
• תוספות ישנים על מסכת יומא שם — היתר לקרוא לרב בשמו כשזה לכבוד
• התייחסות הרב ל״פי ה׳״ בהקשר קריאת התורה מבוססת על שיעור קודם/מקור קבלי; מומלץ לאמת את המקור המדויק לפני ציטוט בדפוס

💬 שתף בוואטסאפ