הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

פתיחה עונת הקיץ מגיעה, המשפחות יוצאות לנופש בצימרים ובבתי מלון, ובחצרות רבות ניצבים עצים גבוהים ועליהם תלויים ערסלי בד מזמינים. שאלה מעשית עולה מיד: האם מותר בשבת קודש לעלות על אותו ערסל, להתנדנד עליו, לנשום את אוויר החורש ולהביט בנוף? השאלה נראית פשוטה, אך היא נוגעת ליסוד גדול בדיני שבת — איסור שימוש באילן. הרב מנחם מענדל חדאד מבאר בשיעורו את הסוגיה, מבחין בין דרגות השימוש בעץ, ומגיע לפסק הלכה למעשה עם תנאים ברורים. במאמר זה נרחיב את הדברים, נעמוד על המקורות, ונציג את המסקנה המעשית. א. השאלה המעשית המקרה המצוי הוא זה: משפחה שומרת שבת יוצאת לנופש, ובחצר הצימר תלוי ערסל שקצותיו קשורים אל שני עצים. בני המשפחה מבקשים לנוח על הערסל, להתנדנד קלות, ולהינות מן האווירה. השאלה כפולה: ראשית, האם עצם ההשענות על ערסל התלוי בעץ נחשבת "שימוש באילן" שאסרו חכמים? שנית, האם יש הבדל בין ערסל הקשור ישירות לענף לבין ערסל הקשור לאמצעי מתווך כמו מסמר או טבעת? הבנת שתי השאלות הללו מחייבת חזרה אל יסוד גזירת חכמים בעניין השימוש בעץ בשבת. ב. יסוד גזירת חכמים — איסור שימוש באילן הגמרא במסכת שבת...

מתי נכון לתת את השם לבת שנולדה? האם מיד ביום הלידה, אחרי שלושים יום, אחרי ארבעים יום, או דווקא בקריאת התורה הראשונה? הרב מנחם מענדל חדאד סוקר בשיעור זה את המנהגים השונים, ומציג את מנהג חב״ד כפי שנתקבל מבעל התניא. השאלה בהמשך לשיעור על מעמד קריאת השם לבת בעת קריאת התורה, נשאלת שאלה מעשית: מהו הזמן המדויק שבו יש להעניק את השם? המנהגים בעם ישראל שונים ורבים, וכל עדה נוהגת כמסורת אבותיה. מי שאין לו מנהג מסוים במשפחתו — כיצד ינהג? המנהגים השונים יש כמה מנהגים ברורים בעם ישראל בעניין הזמן המוכשר לנתינת השם לבת: יש הנוהגים לתת את השם לאחר שלושים יום מהלידה. הטעם: האישה והבת נמשלו לירח, וכשם שהירח מתמלא לאחר שלושים יום, כך ממתינים שלושים יום עד שהבת "מתמלאת" ורק אז נותנים לה את השם. יש הנוהגים להמתין ארבעים יום, כנגד ארבעים הימים שבהם נוצר הוולד ברחם. יש הנוהגים לתת את השם בשבת הראשונה שלאחר הלידה, או בשבת שבה היולדת מגיעה לבית הכנסת ועורכים את הקידוש. ויש הנוהגים לתת את השם באותו יום עצמו של הלידה, מבלי להמתין כלל לקריאת התורה. מנהגים אלו קיימים בכל הקהילות — אשכנזים, ...

אחת השאלות הנפוצות ביותר בקרב הורים לבת שזה עתה נולדה: מתי והיכן קוראים לה בשם? האם בערב מיוחד בבית, או דווקא בבית הכנסת? הרב מנחם מענדל חדאד מבאר בשיעור זה את שורש המנהג ואת שני הטעמים העיקריים לקריאת השם דווקא במעמד קריאת התורה. השאלה המנהג הרווח בקרב האשכנזים, החסידים ובמנהג חב״ד הוא לקרוא את השם לבת שנולדה דווקא במעמד קריאת התורה בבית הכנסת — בשני, בחמישי או בשבת. לעומת זאת, רבים מהספרדים נוהגים לערוך ערב מיוחד של שמחה והודיה בבית, שבו אומרים "מי שברך" עם פסוקים מיוחדים ונותנים את השם לבת. מדוע נהגו האשכנזים לקבוע את מעמד קריאת השם דווקא בעת פתיחת הספר תורה? המקורות מנהג הספרדים — "זבד הבת" המנהג הספרדי לערוך "זבד הבת" נסמך על הפסוק בפרשת ויצא, בקשר ללידתו של זבולון בן יעקב: "ותאמר לאה זבדני אלוקים אותי זבד טוב, הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו שישה בנים, ותקרא את שמו זבולון" (בראשית ל, כ). זהו המקום היחיד בכל התנ״ך שנאמר בו הלשון "זבד טוב". במפרשים מובאים כמה פירושים: יש המפרשים "חלק טוב", ויש שהסבירו מלשון "זיוו...

מה עושים עם שאריות הבשר של סעודות שבת חזון כשמסתיים השבת ואנחנו חוזרים לתשעת הימים? השאלה חוזרת בכל שנה בבתים רבים, ולה שתי מסורות פסיקה מרכזיות. בשיעור זה מביא הרב חדאד יסוד יפה מ"בני יששכר" שמאיר את כל הסוגיה באור אחר — האור של עונג שבת. השאלה לאחר שאסרו הפוסקים לאכול בשר בתשעת הימים, מתעוררת שאלה מעשית: בשר שנשאר מסעודות שבת חזון — האם מותר להמשיך לאכול ממנו במוצאי שבת, או שחוזרים מיד לאיסור? המקורות הבסיס לדיון נלמד מהגמרא במסכת חולין דף י״ז, בעניין בשר נחירה שאכלו בכניסתם לארץ ישראל — סוגיה שנשארה בתיקו. מן הצד השני, סימן רמ״ב בשולחן ערוך אורח חיים מלמד עד כמה גדול עניין עונג שבת, ש"נמחלין לו כל עוונותיו". שיטת המחמירים גדולי רבני חב״ד וגדולי האשכנזים פסקו שלא לאכול בשר במוצאי שבת חזון, גם אם מדובר בשיריים מסעודות השבת. זהו המנהג המקובל בקהילות אלו. שיטת המקילים לעומתם, ב"שדי חמד" (לאמת), ב"רדב״ז" (לאמת), ב"כף החיים" (לאמת) ואצל רבי חיים פלאג'י (לאמת), מובא שיש הנוהגים להקל ולאכול את שיריים אלו במוצאי שבת. יסוד הבני יששכר רבי צ...

שבת חזון חלה בתוך תשעת הימים, וכידוע נוהגים ישראל שלא לאכול בשר בתקופה זו. אך שבת עצמה — מותרת ומצווה בבשר משום עונג שבת. השאלה המעשית המתעוררת בכל בית: הבשר שנותר משבת, האם מותר להגישו בסעודה רביעית, סעודת מלווה מלכה, שהיא לכאורה המשך לשבת? השאלה סעודת מלווה מלכה נקראת גם "סעודה רביעית" משום שהיא נמשכת מסעודות השבת. ואם כן, כשם שהתירו לאכול בשר בשבת חזון, אולי גם הבשר הנותר מותר בסעודה זו — אף שכבר יצאה שבת ולכאורה חזר איסור המנהג של תשעת הימים? זו הסוגיה שבה עוסק השיעור. המקורות הפוסקים הביאו ראיה מדברי הגמרא במסכת חולין דף י״ז (לאמת) , שם נדונה שאלת "בשר נחירה" — בשר שהיה מותר לישראל במדבר, מה דינו לאחר שנכנסו לארץ ישראל שבה נצטוו על השחיטה. הגמרא נותרת ב"תיקו". הסוברים להתיר יש פוסקים שכתבו (לאמת) שכיוון שבתיקו בדרבנן הולכים לקולא, וכיוון שאיסור אכילת בשר בתשעת הימים אינו אלא מנהג ואינו מדינא (שכן עיקר הדין הוא בערב תשעה באב בלבד) — הרי שיש מקום להתיר את הבשר שנותר מזמן ההיתר של השבת. הסוברים לאסור בימות השבוע רבים מהפוסקים דחו את הראיה מכמה ט...

שאלה שכל אישה יהודייה, וכל תלמיד ישיבה, נתקל בה מוקדם או מאוחר: מדוע נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא? מהי המשמעות של הפטור הזה — האם מדובר בהקלה, בהחסרה, או במשהו עמוק יותר? השיעור הזה של הרב מנחם מענדל חדאד פותח את הסוגיא דרך קושיא מפתיעה של האחרונים על הרמב"ם, ומגיע לשלושה טעמים שאולי לא הכרתם. השאלה הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק א' הלכה יב' (לאמת — לוודא מספר הלכה) כותב: "אין בונין את המקדש בלילה, שנאמר וביום הקים את המשכן — ביום הקימין ולא בלילה". וממשיך: "והכול חייבין לבנות וליסוד בעצמם ובממונם, אנשים ונשים כמקדש המדבר". כלומר: את בית המקדש בונים דווקא ביום — ובחובת הבנייה מחויבים גם הגברים וגם הנשים. על דברי הרמב"ם האלה הקשו רבים — החתם סופר, השואל ומשיב, והגאון ממונקאטש בעל מנחת אלעזר (לאמת — סימנים מדויקים) : הרי בנייה ביום היא מצוות עשה שהזמן גרמא, וכל מצוות עשה שהזמן גרמא — נשים פטורות, כפי שאנחנו לומדים במשנה בקידושין פרק א'. אז מדוע הרמב"ם מחייב אותן? המקורות תירוצו של החתם סופר החתם סופר ...