הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

  בשבת האחרונה נשאלתי שאלה מעשית ובוערת לימים אלו: האם מותר לקנות בגד חדש וללבוש אותו בראש השנה? השאלה נראית פשוטה, אך כדי להשיב עליה נצטרך לרדת לשורש עמוק יותר – האם בכלל יש חיוב של שמחה בראש השנה כמו בשאר המועדים? האם יש חיוב שמחה בראש השנה? בחג הסוכות ובחג המצות נאמר במפורש "ושמחת בחגך", ואנו מזכירים בתפילה "מועדים לשמחה". השאלה הפשוטה היא – האם גם בראש השנה קיים חיוב זה? לכאורה יש ראיה ברורה שכן. השולחן ערוך (אורח חיים, סימן תקצ״ז) פוסק: "בראש השנה אוכלים ושותים ושמחים, ואין מתענים בו." וכך אנו רואים אצל עזרא ונחמיה שאכלו מעדנים ביום זה. אנשים גם נוהגים להביא בשר שמן ויין טוב לשולחן החג – מה שמלמד לכאורה על חיוב של שמחה. הצד השני של המטבע – ראש השנה כיום דין אך מנגד עומדות שתי הלכות משמעותיות: אין אומרים הלל בראש השנה – בסוכות ובפסח כן, אך בראש השנה לא. מרן השולחן ערוך בסימן תקפ״ד מסביר שהסיבה שלא אומרים "מועדים לשמחה" בתפילת ראש השנה, בשונה משלושת הרגלים, היא שאי...

בכל שנה, ביום הראשון של ראש השנה, אנחנו קוראים בהפטרה את תפילת חנה. כולם יודעים שהגמרא אומרת ששרה, רחל וחנה נפקדו בראש השנה. אבל כאן מתחילה שאלה מרתקת: באיזה יום חנה התפללה בעצמה? התשובה מפתיעה – ומלמדת אותנו איך להתפלל בראש השנה. מה קוראים בראש השנה? בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תקפ"ד סעיף ב') מובאים דיני קריאת התורה בראש השנה: מוציאים שני ספרי תורה – בראשון קוראים את פקידת שרה, ובשני את עניינו של יום בפרשת פנחס. ובהפטרה של היום הראשון – תפילת חנה מספר שמואל. מדוע דווקא שרה וחנה? הלבוש, המגן אברהם, האדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו והמשנה ברורה כותבים: בגמרא במסכת ראש השנה (דף י"א עמוד א') מובא ש שרה, רחל וחנה נפקדו בראש השנה וזכו לילדים. לכן אנחנו קוראים בפרשיות אלו – לעורר את היום המסוגל לפקידה. אבל מתי התפללה חנה בעצמה? שחנה נפקדה בראש השנה – זה מפורש ואין על זה ויכוח. אבל השאלה היא מתי הייתה התפילה שלה? החתם סופר, בהגהותיו לשולחן ערוך (סימן תר"א), כותב שמפורסם הדבר שתפילת חנה הייתה בראש השנה, וכך מביא גם השל"ה...

  למה בראש השנה אנחנו תוקעים דווקא בשופר פשוט של איל? הרי אפשר היה לקחת חצוצרה יפה ומכובדת, או כל כלי נגינה אחר, ולעשות תקיעות מרשימות הרבה יותר… השאלה הזו נשאלה לאחרונה, והתשובה מגלה סוד עמוק על מהותו של יום הדין. בבית המקדש תקעו גם בחצוצרות קודם כל, צריך לדעת: דווקא בבית המקדש תקעו בחצוצרות ובשופר ביחד. כך מביאה המשנה במסכת ראש השנה, וכך נאמר בתהלים (צח, ו): "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'" – דהיינו, לפני השם, במקדש. במקדש תקעו בחצוצרות כמעט בכל יום, בשעת הקרבת הקרבנות. ספר החינוך (מצוה שפ"ד) מסביר את הטעם: התקיעה נועדה להזכיר לכהן לכוון את מחשבתו לקרבן, ולא להסיח את דעתו למחשבות אחרות. אבל בראש השנה היה משהו מיוחד: החצוצרות עמדו בצדדים, והשופר עמד באמצע. מצוות היום היא בשופר, ולכן השופר תקע ארוך והחצוצרות תקעו קצר. ומחוץ למקדש – "במדינה" – תוקעים דווקא בשופר בלבד. הגימטריא המדהימה של סימן תקפ"ו כל דיני השופר נמצאים בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקפ"ו . ויש כאן נקודה מופלאה: תקפ"ו בגימטריא הוא 586 – בדיוק הגימטריא של המילה שופר (ש=300...

  למה לא מברכים את חודש תשרי? הטעמים המרתקים מאחורי המנהג בשבת שלפני ראש השנה קורה משהו יוצא דופן: בכל שבת שלפני ראש חודש אנו נוהגים לברך את החודש הבא עלינו לטובה – אבל דווקא את חודש תשרי, החודש החשוב מכולם, אף קהילה בישראל לא מברכת. מדוע? בואו נצלול למקורות ולטעמים המרתקים. מקור המנהג: ברכת החודש בשבת ידוע שמברכים את החודש לפני שהחודש מגיע. המנהג הזה מוזכר כבר בראשונים: אנו רואים ב מחזור ויטרי , ב אור זרוע , ב ספר היראים , ב שלטי גיבורים ועוד, שנהגו לברך את החודש בשבת שלפני ראש חודש. ולמה דווקא בשבת? בסידור רב עמרם גאון רואים שנהגו להזכיר את ראש החודש בליל ראש חודש או בראש חודש עצמו. האחרונים מבארים: היות ובשבת כולם מתכנסים בבית הכנסת, לכן נהגו לברך בזמן הזה ולהזכיר שראש חודש מגיע. עיקר הטעם הוא פשוט – להזכיר לעם : תדעו, בשבוע הקרוב הולך להגיע ראש חודש. ביום ההוא נוהגים לשנות בתפילה, להוסיף יעלה ויבוא, להתפלל מוסף, ונשים נזהרות ממלאכה. יש גם טעמים שזה כעין ההכרזה של המולד כשהיו מקדשים את הלבנה בבית הדין – אבל עיקר הטעם הוא ההכרזה. התופעה המוזרה: תש...

  מי שישן בראש השנה – מזלו יישן: המקור ההלכתי וההיתרים רבים שואלים: האם מותר בראש השנה ללכת "לחטוף שינה", להתנמנם קצת, או שיש בכך בעיה? יש האומרים שמי שישן בראש השנה – מזלו לא יישן כל השנה. מהו המקור לדברים, והאם יש מקרים שבהם מותר להקל? בואו נצלול למקורות. המקור: דרכי משה בשם הירושלמי המקור למנהג נמצא ב דרכי משה , החיבור שכתב הרמ"א על גבי הטור. שם, בסימן תקפ"ג, הוא כותב שכתוב בגמרא ירושלמי בראש השנה: "מאן דדמיך בריש שתא, דמיך מזליה" והפירוש: מי ששוכב לישון בראש השנה – ישכב מזלו. וכך מביא הרמ"א בשולחן ערוך בסימן תקפ"ג שזהו מנהג טוב לא ללכת לישון בראש השנה. וכך פוסקים גם האחרונים הגדולים: אדמו"ר הזקן מביא את הדין להלכה בשולחן ערוך שלו, וכן ה כף החיים וה משנה ברורה – כולם מביאים שלא טוב ללכת לישון בראש השנה. הבעיה: איפה הירושלמי הזה? אבל בדבר הזה צריך לתת דגש חשוב. ה ערוך השולחן , מגדולי הפוסקים, כותב בסימן תקצ"ז שלא מצאנו מקור לירושלמי הזה שמביא הדרכי משה. וכך מביאים עוד אחרונים רבים – חיפשנו את הירושלמי הזה ולא...

כשאנו קמים בבוקר ראש השנה, אחרי ליל התפילה שבו קיבלנו עלינו עול מלכות שמיים, אנו פותחים את סידור התפילה ומגיעים לפיוט המוכר "אדון עולם אשר מלך". רבים מאיתנו אומרים את המילים כשגרה, אך מעטים יודעים על הסגולה העצומה הטמונה בכוונה עמוקה בתפילה זו דווקא בבוקר ראש השנה. רבי אליהו שפירא מפראג, מגדולי הפוסקים שחי לפני למעלה מ-300 שנה, מביא בספרו המפורסם "אליה רבה" הבטחה יוצאת דופן מגדולי הגאונים: מי שמכוון בכוונה נוראה באמירת "אדון עולם" בבוקר ראש השנה – זוכה שכל תפילותיו במשך היום כולו יתקבלו, השטן לא יוכל לקטרג עליו, ואויביו יפלו לפניו. רקע היסטורי: האליה רבה והמקורות רבי אליהו שפירא והספר "אליה רבה" רבי אליהו שפירא מפראג חיבר שני ספרים חשובים: "אליה רבה" (אליה גדול – חיבור ארוך ומפולפל) ו"אליה זוטא" (אליה קטן – חיבור מקוצר), על גבי החיבור ההלכתי המכובד "לבוש" שכתב רבי מרדכי יפה, תלמיד הרמ"א. ספר "אליה רבה" תופס מקום מכובד ומרכזי בפסיקה ההלכתית, והוא מצוטט על ידי כל גדולי האחרונים ללא יוצא מן הכלל...

שבת חזון חלה בתוך תשעת הימים, וכידוע נוהגים ישראל שלא לאכול בשר בתקופה זו. אך שבת עצמה — מותרת ומצווה בבשר משום עונג שבת. השאלה המעשית המתעוררת בכל בית: הבשר שנותר משבת, האם מותר להגישו בסעודה רביעית, סעודת מלווה מלכה, שהיא לכאורה המשך לשבת? השאלה סעודת מלווה מלכה נקראת גם "סעודה רביעית" משום שהיא נמשכת מסעודות השבת. ואם כן, כשם שהתירו לאכול בשר בשבת חזון, אולי גם הבשר הנותר מותר בסעודה זו — אף שכבר יצאה שבת ולכאורה חזר איסור המנהג של תשעת הימים? זו הסוגיה שבה עוסק השיעור. המקורות הפוסקים הביאו ראיה מדברי הגמרא במסכת חולין דף י״ז (לאמת) , שם נדונה שאלת "בשר נחירה" — בשר שהיה מותר לישראל במדבר, מה דינו לאחר שנכנסו לארץ ישראל שבה נצטוו על השחיטה. הגמרא נותרת ב"תיקו". הסוברים להתיר יש פוסקים שכתבו (לאמת) שכיוון שבתיקו בדרבנן הולכים לקולא, וכיוון שאיסור אכילת בשר בתשעת הימים אינו אלא מנהג ואינו מדינא (שכן עיקר הדין הוא בערב תשעה באב בלבד) — הרי שיש מקום להתיר את הבשר שנותר מזמן ההיתר של השבת. הסוברים לאסור בימות השבוע רבים מהפוסקים דחו את הראיה מכמה ט...

  שפיכת היין במוצאי שבת לסימן טוב — מקור המנהג וביאור הט״ז בכל מוצאי שבת, בבתים יהודיים ברחבי העולם, חוזר על עצמו מנהג עתיק ושקט: כמה טיפות יין נשפכות מכוס ההבדלה על השולחן או על הרצפה. מנהג שנראה פשוט, אך טומן בחובו לימוד עמוק שגילה לנו הט״ז — אחד מגדולי הפוסקים על השולחן ערוך — בביאור מיוחד וחד. לזכות הרבים, נעיין יחדיו במקור המנהג, בפרטי הלכותיו, ובמסר הפנימי שהוא מבקש להנחיל לכל בית מישראל. 📜 דברי הרמ״א — מקור המנהג הרמ״א (שולחן ערוך אורח חיים, סימן רצ״ו סעיף א׳) כותב במפורש: ונוהגין לשפוך מכוס של יין על הארץ, קודם שיסיים בורא פרי הגפן, כדי שלא יהיה הכוס פגום. וטעם השפיכה — דאמרינן: כל בית שלא נשפך בו יין כמים, אין בו סימן ברכה. ועושין כן לסימן טוב בתחילת השבוע. הרמ״א מבסס את המנהג על מאמר חז״ל במסכת עירובין (סה ע״א), שם אמר רבי חנין בר פפא: כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים — אינו בכלל ברכה. מקור המנהג עצמו מצוי כבר בספר "שלטי הגיבורים" על מסכת ברכות (פרק ז, אות ז), ומשם נכנס לפסק הרמ״א ולמנהג ישראל. 📖 שיטת המשנה ברורה — הלכה למעשה המשנה ברורה (שם, ס״ק ה׳) ...