הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

ב"ה פתיחה במסכת קידושין מסופרים מעשים מגדולי ישראל בעניין התגברותם על יצר התאווה. רבי מאיר היה רגיל להתלוצץ באנשים שיש להם תאווה ליצרם, והיה אומר שאם היו רוצים היו יכולים להתגבר על יצרם, משום שדבר קל הוא. יום אחד נדמה לו השטן בדמות אשה ועמד בעברו השני של הנהר, ולא היה שם מעבר אלא דף צר וחבל מתוח. תפס רבי מאיר בחבל ועבר, וכשהגיע לחצי החבל עזבו יצרו. אמר לו השטן: אלמלא מכריזים ברקיע "היזהרו ברבי מאיר ותורתו", הייתי עושה את דמך שווה שתי מעות. וכן היה מעשה דומה ברבי עקיבא, שנדמה לו השטן כאשה בראש הדקל, וכשעלה לחציו עזבו יצרו, ואמר לו השטן אותו הדבר. ויש לעיין: במסכת סוטה נאמר שלימוד התורה מציל את הלומד מיצר הרע – "תורה, בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה, מגנא ומצלא". ואם כן, כיצד הצליח היצר הרע לנסות את רבי מאיר ורבי עקיבא, שהיו עוסקים בתורה בצורה שאין לשער, וכפי שאמרו חז"ל "סתם משנה רבי מאיר" ו"כולהו אליבא דרבי עקיבא". א. חקירה בגדר ההצלה של לימוד התורה בשיחת קודש מכ"ק אדמו"ר שליט"א (פרשת בהעלותך) מובאת חקירה בגדר ...