כל יהודי מאמין — הנשמה כ"חלק אלוה ממעל ממש" (סוגיית האמונה · ב)

סוגיית האמונה · שיעור ב

פתיחה

בשיעור הקודם נתבאר שאמונה אינה ידיעה שכלית, אלא תנועה עצמית בנפש האדם שלמעלה מהשכל. וסיימנו בשאלה: מדוע וכיצד מוטבעת בכל יהודי אמונה בה' יתברך, אם אמונה היא דבר עצמי ונפשי ולא עניין שכלי? על כך נעמוד בשיעור זה.

א. הנשמה — חלק אלוה ממעל ממש

בספר התניא מבאר אדמו"ר הזקן שהנשמה האלוקית הנמצאת אצל כל יהודי, מצד עצם הווייתה היא:

"חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ" (תניא, ריש פרק ב).

כלומר, לכל יהודי יש נשמה אלוקית מעצם היוולדו כיהודי, ומבהיר אדמו"ר הזקן שנשמה זו אינה רק בריאה מהקדוש ברוך הוא, אלא היא חלק ממנו ממש.

ומכיוון שנשמה זו היא חלק מהקדוש ברוך הוא ממש, לכן היא מרגישה וחשה בטביעות את מקורה האלוקי — כפי שהגוף חש את עצמו כחי. וכשם שאדם אינו צריך הוכחה שהוא עצמו חי, כך הנשמה אינה צריכה שום הוכחה על מציאות הבורא. והיא זו שפועלת את האמונה בה' שיש בטבע נפשות ישראל.

נשמה זו נמצאת אצל כל יהודי ויהודי, ואצלה אלוקות הוא דבר מוחשי ופשוט — כי היא חלק ממנו — לכן כל יהודי מאמין בעצם נפשו בה' יתברך.

ב. בזכות האבות

במקום אחר מוסיף אדמו"ר הזקן לבאר, שהגורם לכך שכל יהודי ייוולד בגוף גשמי עם נשמה אלוקית החשה בטביעות את הקדוש ברוך הוא — נפעל בזכות ועל ידי האבות הקדושים, ובראשם אברהם אבינו עליו השלום, שכל ימי חייהם היו בבחינת מרכבה לאלוקות, ולכן זכו להמשיך את הנשמה האלוקית לכל בניהם אחריהם עד עולם.

ג. מהי דרגת ה'מרכבה'

ההגדרה שהאבות "הן הן המרכבה" פירושה, שהאבות — מלבד היותם אנשים פרטיים, אברהם יצחק ויעקב — זכו להגיע בכוח עבודתם לדרגה שהם מרכבה לשכינה:

"אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל אֱלֹקִים מֵעַל אַבְרָהָם" (בראשית רבה פרשה מז, ו).

כלומר, דרגה כזו של ביטול אל מול הקדוש ברוך הוא, שגופם ונפשם נעשו כלי שרת ביד ה', והם הפכו לכלי שלם של קדושה בתוך העולם — שהווייתם אינה רק הוויה אנושית פרטית, אלא חלק מההוויה האלוקית בתוך העולם.

וכשם שהמרכבה היא במהותה כלי, ומשמשת את רוכבה בשלמות, ואין לה שום הוויה ורצון עצמי — ובטלה עוד יותר מביטול הסוס לרוכב. שהסוס עדיין מהווה מציאות לעצמו אלא שבטל לאדון, אך המרכבה אינה מציאות עצמית כלל, וכל מציאותה היא מציאות הרוכב. ולדרגה זו הגיעו האבות הקדושים על ידי עבודתם.

נמצא, שדרגת המרכבה אינה דרגה במעלות האדם — בחוכמה, באהבה או ביראה — אלא הגדרה של מהות שונה, התלויה בשינוי גמור של הדמות האנושית.

ד. המשכת הנשמה לדורות

האבות בדרגת המרכבה נעשים חלק מהמבנה הטהור של מערכת הקדושה של עולם האצילות ולמעלה מכך, ולא רק בכוח אחד מכוחות נפשם, אלא בכל הווייתם. ומכיוון שהגיעו לדרגה כזו של התבטלות, מבאר אדמו"ר הזקן:

"עַל כֵּן זָכוּ לְהַמְשִׁיךְ נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם עַד עוֹלָם, מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁבְּאַרְבַּע עוֹלָמוֹת: אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו" (תניא פרק ב).

סיכום

הסיבה שכל אחד מישראל מאמין בה' באמונה פשוטה היא, מכיוון שלכל יהודי נשמה אלוקית שהיא "חלק אלוה ממעל ממש", ולגביה אלוקות הוא דבר פשוט — כי היא חלק ממנו — ואין היא צריכה ראיה או מקור לכך.

והאבות הקדושים, בהיותם בחינת מרכבה לאלוקות, זכו להמשיך נשמה זו לכל בניהם עד עולם, ושתתלבש בגוף דווקא. ומכיוון שלכל יהודי קיימת נשמה זו — נקראו ישראל "מאמינים בני מאמינים".

הערה למעיין

טעם נוסף לכך שישראל מאמינים באמונה פשוטה ואינם צריכים ראיות מובא בספר המאמרים: "דְּזֶה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים בֶּאֱלוֹקוּת בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה... הוּא מִצַּד שְׁנֵי טְעָמִים: (א) לְפִי שֶׁ'מַזָּלַיְיהוּ חֲזֵי', דְּהַנְּשָׁמָה שֶׁלְּמַעְלָה רוֹאָה אֱלוֹקוּת... וְזֶה פּוֹעֵל בְּהַנְּשָׁמָה שֶׁבַּגּוּף הָאֱמוּנָה בֶּאֱלוֹקוּת. (ב) ...דְּשֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה הוּא מֵעֶצֶם הַנְּשָׁמָה שֶׁלְּמַעְלָה מִמַּזָּלַיְיהוּ חֲזֵי, דְּזֶה שֶׁעֶצֶם הַנְּשָׁמָה מְקֻשֶּׁרֶת בֶּאֱלוֹקוּת הִיא הִתְקַשְּׁרוּת עַצְמִית שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּסִיבָּה" (ספר המאמרים מלוקט ח"ו עמוד קלב).

ובמדרש מבואר שאברהם אבינו פתח את "צינור האמונה" לכל הדורות: "בִּשְׁבִיל הָאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִין אַבְרָהָם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא... מִמֶּנָּה זָכוּ יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שִׁירָה עַל הַיָּם" (שמות רבה פרשה כג, ה).

מקורות

• תניא — לקוטי אמרים, ריש פרק ב; פרק יח.
• בראשית רבה פרשה מז, ו.
• שמות רבה פרשה כג, ה.
• ספר המאמרים מלוקט ח"ו, עמוד קלב; ספר המאמרים תרפ"ב, עמוד קצא.
• ביאור הרש"ג אסתרמן (על פרק יח); פניני התניא ח"א, עמוד 73.
• לקוטי שיחות ח"כ, עמוד 74; ספר המאמרים מלוקט ח"ב, עמוד קמו.

מעובד מתוך הספר "אמונה · ביטחון · גאולה — במקורות חז"ל ובראי החסידות".

המשך הסדרה יבוא אי"ה בשיעור הבא: "האתגר באמונה הקיימת בטבע נפשות ישראל".

💬 שתף בוואטסאפ