הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

נצייר לעצמנו את הרגע המיוחל של הגאולה: הרבי מלך המשיח מגיע, בית המקדש נבנה, ועם ישראל מתקבץ לארצו. קיימת מצוות עשה להקריב פעמיים בכל יום את קרבן התמיד, ואנו רוצים כמובן לקיים מיד את המצווה שלא קויימה קרוב לאלפיים שנה. אך כאן מתעוררת שאלה פשוטה וחזקה: הרי כולנו טמאי מתים, ואסור לנו להיכנס לבית המקדש. האם ניאלץ להמתין שבעה ימים עד תום טהרתנו על ידי מי החטאת, כפי שנאמר בפרשת חוקת: “הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים” (יט, יא)? באחת ההתוועדויות התבטא הרבי מלך המשיח, שתיכף ומיד תבוא הגאולה ונקריב קרבנות בבית המקדש עוד היום. ומיד שאל הרבי: הרי צריכים להמתין שבעה ימים ורק לאחר מכן נהיה טהורים. ואם כן, איך אפשר לומר שנקריב קרבנות עוד היום? על כך ענה הרבי, שיש צדיקים שיקומו מיד בבוא הגאולה, כמו משה, אהרן ובניו, והם — שאינם טמאים — יוכלו להקריב מיד. אמנם גם לגבי אלה שיקומו בתחיית המתים קיימת שאלה של טהרה מטומאת עצמם. אך הרבי הסביר: “אף שבנבואת הגאולה (יחזקאל לו, כה) נאמר ‘וזרקתי עליכם מים טהורים’ הרי לא מצינו בשום מקום שכאשר יקומו אברהם אבינו, משה ואהרן, ושאר הצדיקים, הם יצטרכו ...