הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

מאת: הרב מנחם מענדל חדאד | סדרת "הלכה יומית" מבוא: בין המצרים - בניין מתוך חורבן אנחנו נמצאים בתקופת בין המצרים , שלושת השבועות בין י"ז בתמוז לתשעה באב - הימים שבהם נזכרים על חורבן בית המקדש . אבל, כפי שמלמדים אותנו חז"ל, לעידך גיסא צריכים גם להיזכר על בניין הבית ! איך? הרב מנחם מענדל חדאד שליט"א חושף בשיעור זה סוד עצום: הלימוד עצמו נחשב כבניין - אך מדוע אם כן רבי ישמעאל בן אלישע נאלץ להבטיח חטאת שמינה לעתיד? התשובה של הרבי מלובביץ' מפתיעה, ומגלה סיפור היסטורי כמעט לא מוכר. המקור: מדרש תנחומא הבטחת ה' לישראל מדרש תנחומא בפרשת צו מביא את דברי רב שמואל בר אבא: "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שבית המקדש עתיד להיחרב והקורבנות בטלים, לא תשכחו עצמכם לסדר הקורבנות, אלא היזהרו לקרוא בהן ולשנות בהן, ואם תעסקו בהן אני מעלה עליכם כאילו בקורבנות אתם עוסקים ." וממשיך המדרש: "ובשכר קריאתה שהתעסקו לקרוא בה, אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית ." חיזוק מהגמרא גם הגמרא בסוף מסכת מנחות (דף ק...

ב"ה פתיחה – יסוד הדין לכל חג מחגי ישראל ישנם קרבנות המיוחדים לו וקרבנות השווים לכל החגים. זמן הקרבתם כאשר עלו לרגל בזמן המקדש הוא ביום הראשון של החג. מי שלא הספיק להקריב את קרבנות החג ביום הראשון, היה יכול להשלים זאת עד סיום החג – בימי חול המועד. בנוגע לחג השבועות, שאין לו ימי חול המועד (שהרי מן התורה הוא יום אחד), מחדשת הגמרא שיש לו ששה ימי תשלומין, ולומדת את זה מהפסוק: "בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות". עשתה הגמרא הקש שכשם שבחג הפסח וחג הסוכות אפשר להביא את העולה והשלמים במשך שבעה ימים שלאחר החג, הוא הדין בחג השבועות. ומשום כך נקראו ימים אלו – שלאחר חג השבועות – בשם "ימי התשלומין". הנפקא מינה כיום (שהמקדש אינו עומד על תילו) היא שאין להתענות ולומר תחנון עד י"ב בסיון. וכך פסק אדמו"ר הזקן בסידורו: "אין אומרים תחנון מראש חודש סיון עד י"ב בו ועד בכלל, דהיינו ה' ימים אחר חג השבועות, כי החג יש לו תשלומין כל שבעה". ב. טעם החילוק בין השולחן ערוך לסידור מי שלמד שולחן ערוך אדמו"ר הזקן יודע שפסק אחרת מהסידור: "ונוהגין במדינות אלו...

האמונה בביאת המשיח אינה רעיון כללי בלבד, אלא יסוד ברור בתורה ובהלכה. התורה רומזת ומלמדת על ביאת מלך המשיח מתוך עניינים של מעשה בפועל, מפני שעניינה של תורה הוא לדעת את המעשה אשר יעשון — הלכה למעשה. לכן, כאשר התורה רוצה לומר אודות ביאת מלך המשיח, אין הדבר מופיע רק כרעיון מופשט, אלא בקשר למצווה והלכה. וכך מבואר בנוגע לפסוק “ויספת לך עוד שלש ערים” — שממנו לומדים על שלימות קיום המצוות לעתיד לבוא ועל ביאת מלך המשיח. מלך המשיח עצמו מוגדר בהלכה בדברי הרמב”ם. סימניו הראשונים הם: “אם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה. ויכף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה. וילחם מלחמות ה’, הרי זה בחזקת שהוא משיח”. ואם עשה והצליח, ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל — הרי זה משיח בוודאי, והוא יתקן את העולם כולו לעבוד את ה’ ביחד. מכאן מובן שמלך המשיח אינו רק מנהיג מדיני או סמל רוחני, אלא מלך הפועל בפועל בעולם: מחזק את שמירת התורה והמצוות, נלחם מלחמות ה’, בונה את בית המקדש, מקבץ נדחי ישראל ומביא את העולם כולו לעבודת ה’. חז”ל מלמדים כי “משה הוא גואל ראשון הוא גואל ...

נצייר לעצמנו את הרגע המיוחל של הגאולה: הרבי מלך המשיח מגיע, בית המקדש נבנה, ועם ישראל מתקבץ לארצו. קיימת מצוות עשה להקריב פעמיים בכל יום את קרבן התמיד, ואנו רוצים כמובן לקיים מיד את המצווה שלא קויימה קרוב לאלפיים שנה. אך כאן מתעוררת שאלה פשוטה וחזקה: הרי כולנו טמאי מתים, ואסור לנו להיכנס לבית המקדש. האם ניאלץ להמתין שבעה ימים עד תום טהרתנו על ידי מי החטאת, כפי שנאמר בפרשת חוקת: “הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים” (יט, יא)? באחת ההתוועדויות התבטא הרבי מלך המשיח, שתיכף ומיד תבוא הגאולה ונקריב קרבנות בבית המקדש עוד היום. ומיד שאל הרבי: הרי צריכים להמתין שבעה ימים ורק לאחר מכן נהיה טהורים. ואם כן, איך אפשר לומר שנקריב קרבנות עוד היום? על כך ענה הרבי, שיש צדיקים שיקומו מיד בבוא הגאולה, כמו משה, אהרן ובניו, והם — שאינם טמאים — יוכלו להקריב מיד. אמנם גם לגבי אלה שיקומו בתחיית המתים קיימת שאלה של טהרה מטומאת עצמם. אך הרבי הסביר: “אף שבנבואת הגאולה (יחזקאל לו, כה) נאמר ‘וזרקתי עליכם מים טהורים’ הרי לא מצינו בשום מקום שכאשר יקומו אברהם אבינו, משה ואהרן, ושאר הצדיקים, הם יצטרכו ...

שאלה יסודית עולה בנוגע לתחיית המתים: האם כהנים שיקומו בתחיית המתים ימשיכו להיות כהנים, או שמא מאחר שהם קמים בגוף חדש – קדושת הכהונה אינה חוזרת עמהם? בגיליון קודם הובאה הדעה שרב כהנא היה כהן, ולאחר פטירתו וקימתו לתחייה על ידי רבי יוחנן, פרחה כהונתו ממנו, ודינו הפך להיות כדין ישראל שאינו כהן. לפי זה היה מקום לחדש, לכאורה, שהכהנים שיקומו בתחיית המתים לא יהיה להם גדר של כהנים, אלא יהיו כישראלים לכל דבר. אמנם באמת אי אפשר לומר כך כלל וכלל. ראשית, מסברה: כל הכהונה באה בירושה מאב לבן. לכאורה, קורבתו של הכהן כבן של אביו בוודאי נשארת גם לאחר הקימה לתחייה, ואם כן גם כהונתו חייבת להישאר. שנית, המדרש מדייק מן הפסוק “זאת משחת אהרן”, שגם לעתיד לבוא לא יצטרכו אהרן ובניו משיחה חדשה לכהונה, אלא הם יישארו בכהונתם גם אז. יתירה מזו, הגמרא במסכת סנהדרין אומרת במפורש שבזמן הגאולה יתנו את התרומה לאהרן הכהן, כציווי התורה: “ונתתם ממנו את תרומת ה’ לאהרן הכהן”. ובלשון הגמרא: “וכי אהרן לעולם קיים? והלוא לא נכנס לארץ ישראל, שנותנים לו תרומה? אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנים לו תרומה!” אם כן,...