הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

מאת: הרב מנחם מענדל חדאד | סדרת "הלכה יומית" מבוא: בין המצרים - בניין מתוך חורבן אנחנו נמצאים בתקופת בין המצרים , שלושת השבועות בין י"ז בתמוז לתשעה באב - הימים שבהם נזכרים על חורבן בית המקדש . אבל, כפי שמלמדים אותנו חז"ל, לעידך גיסא צריכים גם להיזכר על בניין הבית ! איך? הרב מנחם מענדל חדאד שליט"א חושף בשיעור זה סוד עצום: הלימוד עצמו נחשב כבניין - אך מדוע אם כן רבי ישמעאל בן אלישע נאלץ להבטיח חטאת שמינה לעתיד? התשובה של הרבי מלובביץ' מפתיעה, ומגלה סיפור היסטורי כמעט לא מוכר. המקור: מדרש תנחומא הבטחת ה' לישראל מדרש תנחומא בפרשת צו מביא את דברי רב שמואל בר אבא: "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שבית המקדש עתיד להיחרב והקורבנות בטלים, לא תשכחו עצמכם לסדר הקורבנות, אלא היזהרו לקרוא בהן ולשנות בהן, ואם תעסקו בהן אני מעלה עליכם כאילו בקורבנות אתם עוסקים ." וממשיך המדרש: "ובשכר קריאתה שהתעסקו לקרוא בה, אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית ." חיזוק מהגמרא גם הגמרא בסוף מסכת מנחות (דף ק...

  מאת: הרב מנחם מענדל חדאד שליט"א | סדרת "הלכה יומית" מבוא: השאלה שכולם שואלים בהמשך לשיעור הקודם בנושא ההבדלה, אחד השומעים שאל שאלה חשובה ומרתקת: האם יש מקור הלכתי למנהג לטבול אצבעות בשאריות היין של ההבדלה? התשובה, כפי שנראה, אינה רק חיובית - היא מגלה שמדובר במנהג עתיק המושרש בדברי הגאונים שקדמו לראשונים . "יש לזה מקור הלכתי לא רק בדברי האחרונים, אלא בדברי הגאונים שקדמו לראשונים" — הרב חדאד המקורות הראשונים סדר רב עמרם גאון הראשון המזכיר את המנהג הוא רב עמרם גאון בסידורו המפורסם, שהוא אחד המקורות הקדומים ביותר של סדר התפילה. רב נטרונאי גאון גם רב נטרונאי גאון מזכיר את המנהג בדבריו, ומחזק את הבסיס ההיסטורי-הלכתי של המנהג. הטור בסימן רצ"ט רבנו יעקב בעל הטורים מביא את דברי הגאונים בסימן רצ"ט, ובכך מכניס את המנהג לספרות ההלכתית הפסקנית. פסיקת הראשונים והאחרונים הרמ"א בסימן רצ"ו רבי משה איסרליש (הרמ"א) בסימן רצ"ו מזכיר את המנהג במפורש, ופוסקים רבים אחרים הולכים בעקבותיו. שולח...

 

קידוש היום נתקן על כוס יין. אולם לא כל יין ראוי לקידוש באותה מידה. חז"ל קבעו כלל יסודי: "אין אומרים קידוש היום אלא על יין הראוי לנסך על גבי המזבח". מכאן נולד דיון רחב: איזה יין נחשב ראוי, איזה יין פסול, ומה דין יין מבושל או יין שמעורב בו דבש. בגמרא הובא הכלל שאין מקדשים אלא על יין הראוי לניסוך על גבי המזבח. הגמרא ביררה אילו יינות בא כלל זה למעט, והסיקה שמדובר ביינות מאוסים, כגון יין מגולה או יין שריחו רע. יינות אלו פסולים משום שנאמר: "הקריבהו נא לפחתך" — דבר שאינו מכובד להביאו לפני בשר ודם, בוודאי אינו ראוי להביאו לפני הקב"ה, ואינו ראוי לקידוש. מכאן נוצרה שאלה גדולה בראשונים: מה דין יין מבושל? מצד אחד, יין מבושל פסול לניסוך על גבי המזבח. אם כן, לכאורה הוא אינו בכלל "יין הראוי לנסך", ואין לקדש עליו. מצד שני, יין מבושל אינו בהכרח יין גרוע. אדרבה, פעמים שהבישול משביחו, וממילא אין הוא דומה ליין מגולה או ליין שריחו רע, שהם פסולים מחמת מיאוס ופחיתות. בעניין זה נחלקו הראשונים. יש מן הגאונים והראשונים שסברו שאין לקדש על יין מבושל, ובהם רב האי גאון, רב...

אחד הכללים היסודיים בדיני קידוש הוא: "אין קידוש אלא במקום סעודה". פירוש הדבר הוא שהקידוש אינו עומד בפני עצמו כטקס נפרד, אלא צריך להיות קשור לסעודת השבת. במקום שבו מקדשים — שם צריך לאכול. כלל זה נוגע לשאלות מעשיות רבות: האם אפשר לקדש בבית הכנסת ולאכול בבית? האם אפשר לקדש בסלון ולאכול בחדר אחר? מה הדין במעבר מחדר לחדר, מבית לסוכה, או ממקום שרואים ממנו את מקום הסעודה? שורש הדין נמצא במסכת פסחים. שם מסופר על אנשים שקידשו בבית הכנסת. לדעת רב, ידי חובת קידוש יצאו, אף שלא יצאו ידי חובת יין, מפני שאחר כך הלכו לביתם והיה היסח הדעת לעניין ברכת הגפן. אבל לדעת שמואל, אף ידי חובת קידוש לא יצאו, משום שאין קידוש אלא במקום סעודה. הראשונים ביארו את טעמו של שמואל על פי הפסוק בישעיה: "וקראת לשבת עונג". חז"ל דרשו: במקום עונג — שם תהא קריאה. כלומר, במקום שבו מתקיימת סעודת השבת, שהיא עונג שבת, שם צריכה להיות "קריאה" של קדושת השבת, דהיינו הקידוש. אף שבדרך כלל באיסורים הלכה כרב, כאן פסקו הראשונים שהלכה כשמואל, משום שבהמשך הסוגיה הובא שכמה אמוראים נהגו כדבריו. לכן פסק השול...

 

ב"ה פתיחה – יסוד הדין לכל חג מחגי ישראל ישנם קרבנות המיוחדים לו וקרבנות השווים לכל החגים. זמן הקרבתם כאשר עלו לרגל בזמן המקדש הוא ביום הראשון של החג. מי שלא הספיק להקריב את קרבנות החג ביום הראשון, היה יכול להשלים זאת עד סיום החג – בימי חול המועד. בנוגע לחג השבועות, שאין לו ימי חול המועד (שהרי מן התורה הוא יום אחד), מחדשת הגמרא שיש לו ששה ימי תשלומין, ולומדת את זה מהפסוק: "בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות". עשתה הגמרא הקש שכשם שבחג הפסח וחג הסוכות אפשר להביא את העולה והשלמים במשך שבעה ימים שלאחר החג, הוא הדין בחג השבועות. ומשום כך נקראו ימים אלו – שלאחר חג השבועות – בשם "ימי התשלומין". הנפקא מינה כיום (שהמקדש אינו עומד על תילו) היא שאין להתענות ולומר תחנון עד י"ב בסיון. וכך פסק אדמו"ר הזקן בסידורו: "אין אומרים תחנון מראש חודש סיון עד י"ב בו ועד בכלל, דהיינו ה' ימים אחר חג השבועות, כי החג יש לו תשלומין כל שבעה". ב. טעם החילוק בין השולחן ערוך לסידור מי שלמד שולחן ערוך אדמו"ר הזקן יודע שפסק אחרת מהסידור: "ונוהגין במדינות אלו...