מודרניזם מול בטלנות — ה'קול קורא' השלישי והרביעי (גאולה · הוספה ב)
סוגיית הגאולה · הוספה (ב)
פתיחה
שני ה'קול קורא' האחרונים של אדמו"ר מוהריי"צ פונים אל "החושבים שאינם מאמינים" — אל אלה שזנחו את האמונה בביאת המשיח בשם ה"מודרניזם". המכתב פותח בפסוק: "זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי, וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב, וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַה' וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה" (ישעיה מד, ה).
א. אזהרת הנביא — "בא בחדריך"
הרבי מביא את אזהרת ישעיהו לזמן הנוכחי: "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ, חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם, כִּי הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ לִפְקֹד עֲוֹן יֹשֵׁב הָאָרֶץ עָלָיו" (ישעיה כו, כ).
הנביא מזהיר מפני ההסתבכות בין רגלי האומות בעת עונשן. על היהודים — מלבד מילוי חובתם כאזרחים — להיסגר ב"חדרים" שלהם: לנער מעליהם את עוונותיהם, ואת האמונה היהודית המוזנחת, ולחזור בתשובה ולקוות לגאולה.
ב. מודרניזם מול "בטלנות"
עיקר תוכחתו של הרבי מופנית אל המודרניים שראו באמונת המשיח "אגדה דמיונית", וכינו את אבותיהם המאמינים בשם "בטלנים":
מי הם באמת הבטלנים — לאחר שכל המודרניזם פשט את הרגל, וכל התקוות על ה"ציוויליזציה" עומדות להתנפץ?
בלשון חריפה טוען הרבי: אם "מדביק גיליונות מטורף" אחד היה יכול להיהפך למהפך עולם ולסכן את כל הציוויליזציה — האם אין זה הגיוני פי כמה ש"עָנָק אֱלוֹקִי רוּחָנִי יְהוּדִי" — מלך המשיח — ישיב את העולם למסלולו וישחרר את עם ישראל? והרי מהפכת העולם הפתאומית מזדהה דווקא עם נבואות נביאינו וחז"ל על אחרית הימים.
ומסיים: "תְּשׁוּבָה וַחֲרָטָה אֵינָן בּוּשָׁה" — ואף אם תכירו באמת רק לאחר זמן, עדיין תהיו רצויים להצטרף לתנועת התשובה.
ג. "אתה בחרתנו" ו"ובחרת בחיים"
ה'קול קורא' הרביעי עומד על מעלת ישראל: העם היהודי הקטן הוציא מתוכו נביאי אמת ענקים, שניבאו מראש את העתיד בדיוק — ואומות העולם, על כל ריבויָן, לא הוציאו נביא ממשי אחד. התורה והנביאים הם מתנת השמים העשירה ביותר. וההתכחשות ל"אתה בחרתנו" משמעה לחדול מן האמונה באלוקיות התורה והנביאים — ואז נעשים היהודים "מגששים באפלה" ככל העמים.
והתשובה לשאלה "מה לעשות?" היא: "לְאַלְתַּר לִתְשׁוּבָה — לְאַלְתַּר לִגְאֻלָּה". וכציווי התורה: "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה — וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה" (דברים ל, יט).
ד. "צרור חתום" — והנביאים שלעגו להם
הגאולה, כתורה עצמה, היא "צְרוֹר חָתוּם" — מתקבלת על יסוד הייחוס האלוקי שלה, בלא דרישת הוכחות מראש. ואין זה מקרה שדווקא בזמן הקץ לא יידעו המנהיגים, וכנבואת דניאל: "וָאֶשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה וְאֵין מֵבִין".
הרבי מצביע על דפוס חוזר: נביאי האמת לעגו להם בימי קדם — "אֱוִיל הַנָּבִיא, מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ" (הושע ט, ז) — וכשלא שמעו להם, ניבאו נחמות לאחרית הימים. כך גם עתה: לקריאת "לאלתר לתשובה" אין מקשיבים, ולכן באה קריאת הנחמה — "שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ בְּשִׂמְחַת גְּאֻלָּה" — שמשמעה: אם אינכם מאמינים עתה, האמינו לכל הפחות מעט אחר כך, כשתתחילו להרגיש את חבלי המשיח.
סיכום
ארבעת ה'קול קורא' הם קריאה נבואית בלב תקופת השואה: שהזמן הוא ערב הגאולה; שהצרות הן חבלי משיח; ושהדרך היחידה היא תשובה מיידית. הרבי מתעמת עם האדישות ועם ה"מודרניזם" שזלזל באמונת המשיח, ומעמיד את ההכרעה לפני כל יהודי — "ובחרת בחיים".
מקורות
אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ה עמוד תח (קול קורא ג); ח"ו עמוד תל (קול קורא ד). ישעיה כו, כ; מד, ה; הושע ט, ז; דניאל ח, כז; דברים ל, יט.
מעובד מתוך הספר "אמונה · ביטחון · גאולה — במקורות חז"ל ובראי החסידות".
בכך נשלמה סוגיית הגאולה והוספותיה. המשך הסדרה אי"ה: נספח — הלכות מלכים ומלך המשיח לרמב"ם.
תגובות
הוסף רשומת תגובה