הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

 

חודש טוב ומבורך. נשאלתי על ידי אחד מבעלי השיעורים שאלה הלכתית מעשית הנוגעת למוצאי שבת ולסעודת מלווה מלכה (סעודה רביעית), ובמיוחד כאשר ההתוועדות נמשכת לתוך הלילה. השאלה — התוועדות שנמשכת לתוך הלילה מה הדין אם אדם אוכל סעודה שלישית בשבת, והסעודה נמשכה לאחרי השקיעה, וממשיך לאכול? לא אחת זה יכול לקרות במצב שעושים התוועדות בעלות המנחה וממשיכים אחר כך לתוך הלילה. ואז עושים ברכת המזון וההבדלה, ולאנשים אין כוח אחר כך ללכת ולעשות סעודה רביעית — סעודת מלווה מלכה. האם יצאו ידי חובה בזה שאכלו אחרי השקיעה יותר מכזית פת? האם זה נחשב גם כן כסעודה רביעית, כסעודת מלווה מלכה? דעת המקילים — אליה רבה, באר היטב, ערוך השולחן פסק אליה רבה על הלבוש צריך לדעת שאת המקרה הזה כבר מובא בספר שנקרא "אליה רבה" על הלבוש. שם הוא כותב שאדם שהמשיך את הסעודה השלישית לאחר השקיעה, יצא ידי חובת סעודה רביעית, ולא צריך לאכול שוב פעם סעודת מלווה מלכה. באר היטב סימן ש' באורח חיים וכך מביא ה"באר היטב" בסימן ש' באורח חיים, וכן מביא "ערוך השולחן" ועוד כמה וכמה פוסקים...

  המנהג לקרוא פרקי אבות בין פסח לעצרת מנהג ישראל לומר בין השבתות שבין פסח לעצרת, מדי שבת, פרק מפרקי אבות. ויש הנוהגים להמשיך גם עד ראש השנה, ולומר מדי שבת פרק מפרקי אבות בכל הזמן של הקיץ. בשבת שעברה קראנו את פרק ד' מפרקי אבות, ונשאלתי על ידי אחד מהמתפללים בדברי המשנה הראשונה בפרק. השאלה שהציג המתפלל — "חלקו" או "מה שיש לו"? במשנה נאמר: "בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא." דקדוק לשון המשנה שאל אותי המתפלל: מדוע נאמר "איזהו עשיר השמח בחלקו" ולא "השמח במה שיש לו"? מה זה "חלקו" הזה? הקושי בלמידה מהפסוק וגם כיצד רואים מהפסוק "יגיע כפיך כי תאכל" ראיה לכך שזה נקרא עשיר? ובאמת רבנו יונה ועוד מפרשים מסבירים שלא רואים ממש מפורש מהפסוק שזו ראיה לעשיר, וזה עניין נוסף שאדם צריך להתייגע ולהשיג דברים בעולם הזה. יסוד המהר"ל — העני הנפשי כשלומדים את דברי המהר...

  נוהגים ללוש חלות בערב שבת, והדבר נקשר בדברי הפוסקים לכבוד שבת. אך בשיעור זה מתבאר עומק נוסף: אדם הראשון נקרא חלתו של עולם, וכך מובא בירושלמי ובמדרש רבה. מתוך יסוד זה נפתח פתח להבנת המשמעות הרוחנית של הפרשת חלה, וגם להבנת שיעור ההפרשה בהלכה למעשה. מדוע אדם הראשון נקרא חלתו של עולם בשיעור הוסבר שכמו שהאישה לשה את הקמח והמים, ולאחר מכן לוקחת חלק מן הבצק ובכך מכשירה את השאר לשימוש, כך גם הקב״ה ברא את האדם מן האדמה. האדם נברא מתוך כלל המציאות, ובזכותו העולם נשלם. לכן נקרא אדם הראשון חלתו של עולם. המשל הזה מעמיד את האדם כבחינה נבחרת מתוך כלל הבריאה, בדומה לחלק המופרש מן העיסה. הקשר בין חטא עץ הדעת לבין הפרשת חלה בשיעור נקשר עניין זה גם לחטא עץ הדעת. נאמר שהאישה בערב שבת מכינה חלות ומפרישה חלה גם מתוך צד של תיקון. מאחר שחטא עץ הדעת פגם ב״חלתו של עולם״, הרי שלישת החלות והפרשת החלה בערב שבת נושאות גם משמעות של תיקון רוחני. כך יוצא שהפרשת חלה איננה רק מצווה מעשית, אלא גם פעולה שיש בה זיכרון, תיקון, ועומק פנימי. האם רק אישה מפרישה חלה אף שלעיתים מקובל לחשוב שהפרשת חלה שייכת דווקא לנשים, בשי...

בס"ד בדין האומר "הרי את מקודשת" ולא אמר "לי" עיון מעמיק בסוגיית קידושין — מחלוקת הראשונים בדין "ידים שמוכיחות" תוכן השיעור: יביא דברי שמואל בקידושין דלא אמר תיבת "לי" יביא ביאור התוס׳ בכך יקשה עליו מכמה קושיות יביא ביאור המקנה בגמ׳ יביא דברי הרשב"א יביא ב׳ אופנים בפירוש דברי הגמ׳ יבאר עפ"ז את מחלוקת המפרשים בדין זה א. דעת שמואל בלא אמר תיבת "לי" איתא במסכתין 1 : "אמר שמואל: בקידושין, נתן לה כסף ושוה כסף, ואמר לה הרי את מקודשת, הרי את מאורסת, הרי את לאינתו — הרי זו מקודשת. הריני אישך, הריני בעליך, הריני ארוסיך — אין כאן בית מיחוש". והיוצא מדין זה דשמואל, הוא דלדעת שמואל באם אמר איזה דבר ולא מוכח בפירוש למה נתכוון — אף על פי כן נחשב דיבורו דיבור, ולכן בקידושין אף שלא אמר "לי" וא"כ לא מוכח שנתכוון לקידושין, מכל מקום תהי" מקודשת, ובלשון הגמ": "ידים שאין מוכיחות הויין ידים". ומקשה על כך הגמ": "והתנן 2 : האומר אהא — הרי זה נזיר; והוינן בה, ודילמא אהא בתענית קאמר? ואמר שמואל...

בס"ד עצרת כינוס תורה לזכר שמואל אמיתי ז״ל "כל ישראל חברים" — דברי תורה מעצרת הזיכרון א. פתיחה ודברי תנחומים שולח מכאן תנחומים למשפחת אמיתי ולאשת חבר, לילדות, רעיה הדסה ומנוחה רחל וכל משפחת אנ"ש חב"ד הרצליה, שזו משפחה אחת גדולה. ושמואל זה לא רק איש פרטי — הוא איש כללי שנגע לכולם, נגע לכל אחד. אז מבקש שכולם יתנחמו, ותכף ומיד הוא יחזור. ברגע זה ממש — תחיית המתים, ונשמות חוזרות בגופים, כפי שהם הלכו כך הם חזרו. ב. "אז ימלא שחוק פינו" — העולם המצחיק של לעתיד לבוא אנחנו אומרים כל יום "אז ימלא שחוק פינו" בשיר המעלות. אז אחד הפירושים בזה, שלעתיד לבוא אז יהיה מאוד מצחיק. למה יהיה מצחיק? כי אדם — שלא עלינו — יש נשים שנפטרות בלידה או אחרי הלידה עם סיבוכים כאלה ואחרים. ובוא נאמר שהאמא נפטרה בגיל שלושים וחמש, והילד שלה גדל והוא עכשיו בן ארבעים או בן חמישים. אז לעתיד לבוא, שעכשיו יש תחיית המתים, האמא מתעוררת — היא קמה בגיל שלושים וחמש, והבן או הבת שיהיו בני חמישים, בני שישים, יהיו יותר מבוגרים מהאמא. אז יש בהלכה דיון: מי ...