סוגיית הגאולה · הוספה (א): "לאלתר לגאולה"
סוגיית הגאולה · הוספה (א)
פתיחה
בערב ראש חודש סיוון תש"א (1941), בעיצומה של מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה, פרסם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ קריאה נרגשת אל כלל ישראל. בארבעה חודשים שלאחר מכן הוסיף עוד שלושה מכתבים. ארבעת המכתבים נודעו בשם "קול קורא", והוטבע בהם המשפט: "לְאַלְתַּר לִתְשׁוּבָה — לְאַלְתַּר לִגְאֻלָּה". כלומר, שעל ידי התעוררות מיידית לתשובה תזורז הגאולה. המכתבים פורסמו בעיתונות היהודית ובירחון "הקריאה והקדושה". להלן תמצית שני הראשונים.
א. ה'קול קורא' הראשון — "לאלתר לגאולה"
הרבי פותח בתיאור האש המשתוללת בעולם הישן, המאיימת לכלות חלק עצום מעם ישראל. הקריאה הרגילה לתשובה, תפילה ותענית — אף שנכונה היא — אינה מספקת לעת כזאת, ושתי סיבות למיעוט ההתעוררות: הנקראים חרשים, והקריאה אינה כראוי.
שני מיני אש: בעוד שבאירופה אוכלת אש את גופם של ישראל, בוערת באמריקה אש חרישית המכלה את נשמתם — אש של קרירות וכפירה.
הקריאה האמיתית: המנהיגים הרוחניים הזניחו לומר להמון את הקריאה שקבעו חז"ל לזמנים כאלה: "פּוּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם — צַפֵּה לְרַגְלָיו שֶׁל מָשִׁיחַ". הזניחו לומר ש"אֲנִי מַאֲמִין בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ" הוא מעיקרי היהדות, ושקודם ביאתו יש לצפות לצרות — חבלי משיח. וכמאמר חז"ל, משיח בן דוד בא בהיסח הדעת.
הקריאה לדורות הבאים: הרבי תובע לספר לדור הצעיר את המובן של "לאלתר לגאולה", ולעורר בהם את הרצון להיות נכונים לגאולה. ומסיים בקריאת התורה: "בְּדָמַיִךְ חֲיִי" — "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים".
ב. ה'קול קורא' השני — "אל האדישים"
המכתב השני פונה אל "האדישים" — "תָּם מָה הוּא אוֹמֵר: מַה זֹּאת?". הרבי מוכיח את אלה ששמעו את הכרוז על ביאת המשיח הקרובה ונשארו אדישים, "אֲדִישִׁים כַּמָּוֶת", כאילו היה זה מודעה על מכירה בחנות.
אזהרה כפולה: המזלזלים בקריאה מסכנים לא רק את ההזדמנות לתשובה, אלא אף את עצם קיומם — "כִּי זֶהוּ אוֹ 'קוֹל קוֹרֵא' אוֹ 'בְּמִדְבָּר'".
ללוחמים בקריאה: יש שטענו שהקריאה לביאת המשיח היא "חומר מיסיונרי". משיב הרבי בחריפות: בכך אתם מוסרים לאומות העולם אחד מעיקרי אמונתנו — היסוד של כל נביאינו וחז"ל. וכשם שנדב ואביהוא הקריבו אש זרה ונשרפו — "בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵשׁ" — כך חמור הדבר להחליף את האש הקדושה של אמונת המשיח באש זרה.
אל המאמינים והמפקפקים: בלשון אח אל אח, קורא הרבי להצטרף ל"מחנה ישראל": "הִגִּיעָה הַשָּׁעָה!" — לחדול מלהיות יהודי-גלות ולהיות יהודי-גאולה. ומסכם: "כֹּבֶד רֹאשׁ הוּא צַו הָרֶגַע" — לחדול מן הקטנות והאמביציות הפרטיות, ולהתכונן ברצינות לגאולה הקרובה.
הערה היסטורית
המכתבים נכתבו בתקופה הקשה ביותר בתולדות עם ישראל. בשנת תש"ב הבהיר הרבי שמטרת הכרוזים: להודיע שהזמן הוא ערב הגאולה השלמה; שהצרות הן חבלי משיח; ושהגאולה תבוא על ידי תשובה — "אֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה".
מקורות
אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ה עמוד שסא (קול קורא א); עמוד שעז (קול קורא ב); ח"ו עמוד שנד (מכתב הבהרה תש"ב). ירחון "הקריאה והקדושה" (תש"א–תש"ה). מדרש ופסוקים: ישעיה; דברים ל, יט; ויקרא (נדב ואביהוא).
מעובד מתוך הספר "אמונה · ביטחון · גאולה — במקורות חז"ל ובראי החסידות".
המשך ההוספה אי"ה: ה'קול קורא' השלישי והרביעי — "מודרניזם מול בטלנות" ו"שישו ושמחו בשמחת גאולה".
תגובות
הוסף רשומת תגובה