הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

פתיחה עונת הקיץ מגיעה, המשפחות יוצאות לנופש בצימרים ובבתי מלון, ובחצרות רבות ניצבים עצים גבוהים ועליהם תלויים ערסלי בד מזמינים. שאלה מעשית עולה מיד: האם מותר בשבת קודש לעלות על אותו ערסל, להתנדנד עליו, לנשום את אוויר החורש ולהביט בנוף? השאלה נראית פשוטה, אך היא נוגעת ליסוד גדול בדיני שבת — איסור שימוש באילן. הרב מנחם מענדל חדאד מבאר בשיעורו את הסוגיה, מבחין בין דרגות השימוש בעץ, ומגיע לפסק הלכה למעשה עם תנאים ברורים. במאמר זה נרחיב את הדברים, נעמוד על המקורות, ונציג את המסקנה המעשית. א. השאלה המעשית המקרה המצוי הוא זה: משפחה שומרת שבת יוצאת לנופש, ובחצר הצימר תלוי ערסל שקצותיו קשורים אל שני עצים. בני המשפחה מבקשים לנוח על הערסל, להתנדנד קלות, ולהינות מן האווירה. השאלה כפולה: ראשית, האם עצם ההשענות על ערסל התלוי בעץ נחשבת "שימוש באילן" שאסרו חכמים? שנית, האם יש הבדל בין ערסל הקשור ישירות לענף לבין ערסל הקשור לאמצעי מתווך כמו מסמר או טבעת? הבנת שתי השאלות הללו מחייבת חזרה אל יסוד גזירת חכמים בעניין השימוש בעץ בשבת. ב. יסוד גזירת חכמים — איסור שימוש באילן הגמרא במסכת שבת...

מתי נכון לתת את השם לבת שנולדה? האם מיד ביום הלידה, אחרי שלושים יום, אחרי ארבעים יום, או דווקא בקריאת התורה הראשונה? הרב מנחם מענדל חדאד סוקר בשיעור זה את המנהגים השונים, ומציג את מנהג חב״ד כפי שנתקבל מבעל התניא. השאלה בהמשך לשיעור על מעמד קריאת השם לבת בעת קריאת התורה, נשאלת שאלה מעשית: מהו הזמן המדויק שבו יש להעניק את השם? המנהגים בעם ישראל שונים ורבים, וכל עדה נוהגת כמסורת אבותיה. מי שאין לו מנהג מסוים במשפחתו — כיצד ינהג? המנהגים השונים יש כמה מנהגים ברורים בעם ישראל בעניין הזמן המוכשר לנתינת השם לבת: יש הנוהגים לתת את השם לאחר שלושים יום מהלידה. הטעם: האישה והבת נמשלו לירח, וכשם שהירח מתמלא לאחר שלושים יום, כך ממתינים שלושים יום עד שהבת "מתמלאת" ורק אז נותנים לה את השם. יש הנוהגים להמתין ארבעים יום, כנגד ארבעים הימים שבהם נוצר הוולד ברחם. יש הנוהגים לתת את השם בשבת הראשונה שלאחר הלידה, או בשבת שבה היולדת מגיעה לבית הכנסת ועורכים את הקידוש. ויש הנוהגים לתת את השם באותו יום עצמו של הלידה, מבלי להמתין כלל לקריאת התורה. מנהגים אלו קיימים בכל הקהילות — אשכנזים, ...

אחת השאלות הנפוצות ביותר בקרב הורים לבת שזה עתה נולדה: מתי והיכן קוראים לה בשם? האם בערב מיוחד בבית, או דווקא בבית הכנסת? הרב מנחם מענדל חדאד מבאר בשיעור זה את שורש המנהג ואת שני הטעמים העיקריים לקריאת השם דווקא במעמד קריאת התורה. השאלה המנהג הרווח בקרב האשכנזים, החסידים ובמנהג חב״ד הוא לקרוא את השם לבת שנולדה דווקא במעמד קריאת התורה בבית הכנסת — בשני, בחמישי או בשבת. לעומת זאת, רבים מהספרדים נוהגים לערוך ערב מיוחד של שמחה והודיה בבית, שבו אומרים "מי שברך" עם פסוקים מיוחדים ונותנים את השם לבת. מדוע נהגו האשכנזים לקבוע את מעמד קריאת השם דווקא בעת פתיחת הספר תורה? המקורות מנהג הספרדים — "זבד הבת" המנהג הספרדי לערוך "זבד הבת" נסמך על הפסוק בפרשת ויצא, בקשר ללידתו של זבולון בן יעקב: "ותאמר לאה זבדני אלוקים אותי זבד טוב, הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו שישה בנים, ותקרא את שמו זבולון" (בראשית ל, כ). זהו המקום היחיד בכל התנ״ך שנאמר בו הלשון "זבד טוב". במפרשים מובאים כמה פירושים: יש המפרשים "חלק טוב", ויש שהסבירו מלשון "זיוו...

ידוע הכלל: נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא. אבל בהלכות שבת, מרן השולחן ערוך מפתיע — יש שתי מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים חייבות בהן בדיוק כמו הגברים: הקידוש ליל שבת, ושלוש סעודות שבת. מדוע? הרב מנחם מענדל חדאד פותח את המקורות ומסביר את דרשת חז"ל שמאחורי החיוב. השאלה ידוע שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא — מצוות עשה שהזמן גורם אותן, המוגדרות בזמן מסוים. הכלל הזה נלמד מהמשנה במסכת קידושין פרק א'. אבל בהלכות שבת, מתגלה משהו יוצא דופן: יש מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים דווקא כן חייבות בהן — ובראשן הקידוש ליל שבת ושלוש סעודות שבת. מדוע? המקורות חיוב הקידוש — שולחן ערוך סימן רע"א מרן השולחן ערוך באורח חיים סימן רע"א מביא במפורש: נשים חייבות בקידוש כמו האנשים . יש חיוב מהתורה גם על האישה לקדש את השבת. ומדוע? הפסוק אומר "זכור את יום השבת לקדשו" — וכן "שמור את יום השבת לקדשו". חז"ל דורשים במסכת ברכות (דף כ ע"ב): "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה" . דהיינו: כל מי שמחויב בשמירת השבת — מחויב גם בזכירת השבת. האישה ...

שאלה שכל אישה יהודייה, וכל תלמיד ישיבה, נתקל בה מוקדם או מאוחר: מדוע נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא? מהי המשמעות של הפטור הזה — האם מדובר בהקלה, בהחסרה, או במשהו עמוק יותר? השיעור הזה של הרב מנחם מענדל חדאד פותח את הסוגיא דרך קושיא מפתיעה של האחרונים על הרמב"ם, ומגיע לשלושה טעמים שאולי לא הכרתם. השאלה הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק א' הלכה יב' (לאמת — לוודא מספר הלכה) כותב: "אין בונין את המקדש בלילה, שנאמר וביום הקים את המשכן — ביום הקימין ולא בלילה". וממשיך: "והכול חייבין לבנות וליסוד בעצמם ובממונם, אנשים ונשים כמקדש המדבר". כלומר: את בית המקדש בונים דווקא ביום — ובחובת הבנייה מחויבים גם הגברים וגם הנשים. על דברי הרמב"ם האלה הקשו רבים — החתם סופר, השואל ומשיב, והגאון ממונקאטש בעל מנחת אלעזר (לאמת — סימנים מדויקים) : הרי בנייה ביום היא מצוות עשה שהזמן גרמא, וכל מצוות עשה שהזמן גרמא — נשים פטורות, כפי שאנחנו לומדים במשנה בקידושין פרק א'. אז מדוע הרמב"ם מחייב אותן? המקורות תירוצו של החתם סופר החתם סופר ...

אחת ההלכות החשובות הנוגעות לפרשת השבוע היא קריאת שניים מקרא ואחד תרגום. כל יהודי צריך להשלים את פרשת השבוע עם הציבור, לקרוא כל פסוק פעמיים במקרא ופעם אחת בתרגום. מצווה זו מחברת את האדם באופן אישי לפרשה, מעבר למה שהוא שומע בבית הכנסת. חובה ולא רק מנהג חז"ל אמרו: "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום". הלשון "לעולם" מורה שאין זו הנהגה טובה בלבד אלא חיוב קבוע. אין להסתפק בשמיעת קריאת התורה בשבת; יש להשלים את הפרשה באופן אישי. התרגום מסייע להבנת פשוטו של מקרא, ובפרט תרגום אונקלוס שיש לו מעמד מיוחד במסורת ישראל. זמן הקריאה הזמן הראשון מתחיל לאחר קריאת התורה של מנחה בשבת הקודמת, כאשר הציבור כבר התחיל את הפרשה הבאה. מצווה מן המובחר לקרוא בערב שבת כהכנה לקריאת התורה. רבים חילקו את הקריאה לפי ימות השבוע, ואחרים קוראים את כולה ביום שישי. השלמה לכתחילה יש להשלים לפני סעודת שבת בבוקר או לפני קריאת התורה, כדי לבוא לקריאה הציבורית כשהפרשה כבר מוכרת. אם לא הספיק, ישלים במשך השבת, ואם לא — ישלים לאחר מכן עד זמן מסוים המבואר בפוסקים, לפי...

לאחר קריאת התורה בשבת קוראים את ההפטרה מן הנביאים. קריאה זו כה מושרשת בסדר התפילה עד שרבים אינם עוצרים לשאול: מדוע בכלל קוראים הפטרה? מדוע דווקא בנביאים? והאם הציבור יוצא ידי חובה בשמיעה מן המפטיר? טעם תקנת ההפטרה הטעם הידוע הוא שבזמן גזירות, כאשר גזרו שלא לקרוא בתורה, תיקנו לקרוא בנביאים עניין הדומה לפרשת השבוע. לאחר שבטלה הגזירה נשארה התקנה במקומה, וכך נעשתה ההפטרה חלק קבוע מסדר התפילה של שבתות ומועדים. לפי זה ההפטרה קשורה בדרך כלל לפרשת השבוע או לעניינו של היום. מספר נביאים כשר או חומש יש מעלה ברורה לקרוא את ההפטרה מתוך ספר נביאים כשר או כתב מכובד המיועד לכך, כאשר הדבר אפשרי. עם זאת, במקומות שנהגו לקרוא מתוך חומש מודפס עם ברכות ההפטרה, יש להם על מה לסמוך לפי דעות הפוסקים. בכל מקרה יש לקרוא בכבוד ובקול ברור שהציבור ישמע. האם יוצאים בשמיעה בלבד? עיקר המנהג הוא שאחד קורא את ההפטרה בקול והציבור שומע. יסוד הדבר הוא "שומע כעונה": כאשר אדם שומע קריאה מפי הקורא כראוי ומתכוון לצאת, השמיעה נחשבת כענייה, ואין צורך שכל אחד יקרא לעצמו. עם זאת יש להיזהר לשמוע בפועל;...

תפילת שחרית של שבת אינה זהה לזו של יום חול. כבר בתחילתה ניכר שהשבת היא יום אחר: מתפללים בנחת, מוסיפים מזמורים בפסוקי דזמרה, ומאריכים בשבחו של הקב"ה. אין זו תוספת פיוטית בלבד, אלא סדר הלכתי ורוחני המבטא את מעלת השבת. טעם ההוספה בזמירות ביום חול אומרים פסוקי דזמרה בקיצור, ובשבת מוסיפים מזמורים. תוספת זו נובעת מכך ששבת היא יום של עונג לא רק בגשמיות אלא גם ברוחניות. כשם שמכבדים את השבת במאכלים ובבגדים, כך מכבדים אותה בתפילה, בשבח ובזמרה. הלבוש מבאר שהמזמורים שנבחרו אינם מקריים: חלקם מדברים על מעשה בראשית שנשלם בשבת, חלקם קשורים למתן תורה שהיה בשבת, וחלקם מבטאים הודאה ושבח. לכן אין אומרים אותם לפי סדרם בתהלים, אלא לפי סדר רעיוני: תחילה בריאה, אחר כך תורה, ואחר כך הודאה ושבח. המזמור "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" — הלל הגדול — כולל כ"ו פעמים "כי לעולם חסדו", כנגד כ"ו דורות שמבריאת העולם עד מתן תורה, שבהם התקיים העולם בחסד ה' עד קבלת התורה. אחריו באים מזמורי הודאה ושבת עד "מזמור שיר ליום השבת", שיא הזמירות של שבת. לפני ...

שלוש סעודות השבת הן מיסודות עונג שבת. סעודת ליל שבת פותחת את הקדושה, סעודת היום מגלה את כבוד השבת באור היום, וסעודה שלישית הנערכת לקראת סוף היום נושאת אופי פנימי: היא סעודת רעווא דרעווין, זמן של רצון עליון וקרבה. מקור החיוב מקור החיוב נלמד מפרשת המן: "אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה". חז"ל דרשו משלוש הפעמים שנאמר "היום" שיש לאכול שלוש סעודות בשבת. בכך נקשרת סעודת השבת לנס המן, שבו למדו ישראל לחיות באמונה ולקבל מזונם מן השמים. זמן סעודה שלישית להלכה נפסק שסעודה שלישית צריכה להיות לאחר זמן מנחה. אין נכון לכתחילה לאכול את שלוש הסעודות לפני הזמן הראוי לסעודה שלישית, שכן היא אינה רק "עוד אכילה" אלא סעודה של חלק מיוחד ביום השבת, ולכן זמנה קובע. מי שיש לו מזון לשתי סעודות בלבד יסדר את אכילתו כך שיקיים את עיקר חיובי השבת בצורה הטובה ביותר, ובפרט שלא יפגע בכבוד סעודת ליל שבת וסעודת היום. מה אוכלים בסעודה שלישית? לכתחילה יש לאכול פת, כשאר סעודות שבת, שהרי שלוש הסעודות נלמדו מן המן שנקרא "לחם". בדיעבד או בשע...

קידוש היום של שבת נקרא בלשון הפוסקים "קידושא רבה" — הקידוש הגדול. לכאורה דווקא קידוש הלילה הוא העיקרי, שבו אומרים "ויכולו" ומזכירים בריאת העולם ויציאת מצרים, ומקיימים עיקר "זכור את יום השבת לקדשו". אם כן מדוע נקרא קידוש היום "קידושא רבה"? אלא ששם זה נאמר בלשון של כבוד. אף שקידוש היום קצר יותר וכולל בעיקר את ברכת "בורא פרי הגפן" ופסוקים הנאמרים לפניו, מכל מקום תיקנו חכמים לקדש גם ביום קודם הסעודה, ובכך ניכר שגם סעודת היום אינה סעודת חול אלא סעודת שבת הנפתחת בקדושה. שורש החיוב נלמד ממה שאמרו חז"ל "זוכרהו על היין בכניסתו", ומכיוון שנאמר "יום השבת" למדו שגם ביום יש קידוש על הכוס קודם הסעודה. לכן אין להתחיל את סעודת שבת ביום ללא קידוש. האם מותר לטעום לפני קידוש היום? בליל שבת ברור שאסור לטעום קודם קידוש. ביום יש לדון: הרי כבר קידש בלילה. להלכה נפסק שאסור לאכול קודם קידוש היום, והאדם אינו רשאי להתחיל לאכול עד שיקדש. יש לדון בפרטי שתיית מים, קפה או תה לפני התפילה, ועניינים אלו תלויים גם בדיני אכילה לפני ...

השאלה — הדיברה החמישית והעדר הברכה נשאלתי בשבוע שעבר: מדוע לא מברכים כאשר מקיימים מצוות כיבוד הורים? הרי הדיברה החמישית מעשרת הדיברות מצווה במפורש: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך". כאשר אדם הולך ומבקר את הוריו, מכין להם כוס תה, מקיים את רצונם — מדוע אינו מברך "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לכבד הורים"? טעמו של הרשב"א — מצוות שבין אדם לחברו הרשב"א בסימן י"ח נותן טעם ראשון מוכר: שלא מברכים על מצוות שבין אדם לחברו, כי המצווה לא תלויה רק בך — תלויה גם בצד השני (במקרה הזה, ההורה). אבל יש טעם פנימי ועמוק יותר. ספר "שדה חמד" — חיפוש בעומק הסוגיה בספרו של רבי חיים חזקיהו מדיני בעל "שדה חמד" — לרב יש ספרים נפלאים שמחולקים למערכות ולכללים. מערכת ברכות, אות א', סימן א', אות ז' שם מביא בעל "שדה חמד" מספר "שמע יעקב" פירוט נפלא, ובלשונו: "טעם של צפיחית כדבש" טעם פנימי ומתוק כמו צפיחית בדבש. הטעם הפנימי של "שמע יעקב" — מצו...

בהמשך לעיוננו במצוות פדיון הבן, ישנם שני מנהגים מפורסמים שכל אחד שמע עליהם: חלוקת שום וסוכר בעת פדיון הבן, והאמירה הידועה שמי שאוכל בסעודה זוכה כאילו צם פ"ד תעניות. האם מדובר בהלכה, במנהג, או באמירה עממית בלבד? מנהג חלוקת השום והסוכר — מנהג ולא הלכה נוהגים לחלק שום וסוכר בעת פדיון הבן. חשוב לציין כבר בפתיחה: הדבר הזה הוא מנהג ולא הלכה. בספרי האחרונים מצאנו עשרות טעמים מדוע מחלקים דווקא שום וסוכר. יש פוסקים שכותבים שהדבר הוא שטות גמורה, ויש המאריכים בטעמי המנהג. נציין כאן כמה טעמים מעניינים. הטעם מהגמרא — מוציא קנאה ומכניס אהבה הגמרא במסכת בבא קמא דף פ"ב מונה חמישה דברים שנאמרו על השום, ואחד מהם הוא ש"הוא מכניס אהבה ומוציא קנאה". מכאן מסבירים: היות ומצוות פדיון הבן היא מצווה נדירה מאוד, יכולים אנשים מהקהל לקנא ולשאול "איך הוא זכה ולמה אנחנו לא זכינו?". לכן מחלקים שום שמוציא את הקנאה ומכניס אהבה. הטעם הסמלי — מתיקות ומרירות בעבודת ה' יש המסבירים שכאשר אדם רוצה לפדות את עצמו, להתעלות ולהיפדות מהעולם הזה, עליו לדעת שיש מצבים שזה "סוכר" — מתוק, וי...

  בפרשת קורח אנו מוצאים את מצוות פדיון הבן. לאחר שקורח ועדתו חלקו על משה ועל אהרון ועל מעמד הכהונה, הקדוש ברוך הוא מצווה את עם ישראל לתת תרומות ומעשרות לכהנים, ובכך מחזק את מעמדם של הכהנים בקרב עם ישראל. אחת המצוות המרכזיות שמופיעות שם היא מצוות פדיון הבן. מהי מצוות פדיון הבן? כאשר נולד לאדם ילד ראשון, בן, ברוך השם, יש מצווה לפדות אותו מהכהן. האב לוקח חמישה סלעים, ביום ה־31 לאחר הלידה, ומביא את הילד לכהן. הוא אומר לכהן: "זה הבן שנולד לאשתי ואני רוצה לפדות אותו". כביכול הילד שייך לכהן, והאב נותן לו חמישה סלעים — ובזה הוא פודה את הילד שלו, והילד נשאר אצלו. מתי חלה המצווה — היום ה־31 מצוות פדיון הבן חלה רק לאחר שעברו 30 ימים מעת הלידה. רק אז יודעים שהבן הוא בן קיימא, ולכן פודים אותו ביום ה־31. האם פודים ילד שנולד בניתוח קיסרי? זוהי השאלה המרכזית של השיעור. את פדיון הבן עושים רק לילד הראשון שנולד בצורה רגילה, מן הרחם. כאשר מדובר בניתוח קיסרי, הילד נחשב "פטר הבטן" ולא "פטר רחם" — ולכן הוא פטור ממצוות פדיון הבן. יתרה מזאת: גם אם הילד הבא בתור ייוולד בלידה רגילה,...

  יש שיעורים שמתחילים בשאלה הלכתית קטנה, ופותחים שער שלם להבנת היהדות. השיעור הזה הוא בדיוק כזה. מילה אחת בברכת ההפטרה — "אחור" — שאינה בפסוק המקורי בישעיהו, מובילה אותנו דרך מחלוקת בין רבי ברוך אפשטיין לאביו בעל ערוך השולחן, ומגלה את אחד מעמודי התווך של היהדות. הרקע ההלכתי: למה אנחנו קוראים הפטרה בשבת? התוספות יום טוב במסכת מגילה מביא רקע היסטורי מרתק. בימי אנטיוכוס הרשע נגזרה גזירה על עם ישראל שלא לקרוא בתורה בשבתות. כתגובה, תיקנו חכמים לקרוא בנביא מעין הפרשה — כלומר, פרק מן הנביאים הקשור בתוכנו לפרשת השבוע. המבנה התקנתי מדויק: כשם שבתורה יש שבע עליות בשבת, כל אחת בת לפחות שלושה פסוקים, כך נקבע לקרוא בנביא עשרים ואחד פסוקים — שבע כפול שלוש. גם לאחר שהגזירה בטלה, השולחן ערוך פוסק (אורח חיים סימן רפ"ד) שנשארה התקנה עומדת לדורות. נוסח ברכת "נאמן אתה" — המקור והגרסאות לאחר קריאת ההפטרה, מברך המפטיר ברכה מיוחדת: "נאמן אתה ה' אלוקינו ונאמנים דבריך, ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם " המקור לנוסח זה מובא במסכת סופרים פרק י"ג. אך כשמעיינים שם היטב...

  נוהגים ללוש חלות בערב שבת, והדבר נקשר בדברי הפוסקים לכבוד שבת. אך בשיעור זה מתבאר עומק נוסף: אדם הראשון נקרא חלתו של עולם, וכך מובא בירושלמי ובמדרש רבה. מתוך יסוד זה נפתח פתח להבנת המשמעות הרוחנית של הפרשת חלה, וגם להבנת שיעור ההפרשה בהלכה למעשה. מדוע אדם הראשון נקרא חלתו של עולם בשיעור הוסבר שכמו שהאישה לשה את הקמח והמים, ולאחר מכן לוקחת חלק מן הבצק ובכך מכשירה את השאר לשימוש, כך גם הקב״ה ברא את האדם מן האדמה. האדם נברא מתוך כלל המציאות, ובזכותו העולם נשלם. לכן נקרא אדם הראשון חלתו של עולם. המשל הזה מעמיד את האדם כבחינה נבחרת מתוך כלל הבריאה, בדומה לחלק המופרש מן העיסה. הקשר בין חטא עץ הדעת לבין הפרשת חלה בשיעור נקשר עניין זה גם לחטא עץ הדעת. נאמר שהאישה בערב שבת מכינה חלות ומפרישה חלה גם מתוך צד של תיקון. מאחר שחטא עץ הדעת פגם ב״חלתו של עולם״, הרי שלישת החלות והפרשת החלה בערב שבת נושאות גם משמעות של תיקון רוחני. כך יוצא שהפרשת חלה איננה רק מצווה מעשית, אלא גם פעולה שיש בה זיכרון, תיקון, ועומק פנימי. האם רק אישה מפרישה חלה אף שלעיתים מקובל לחשוב שהפרשת חלה שייכת דווקא לנשים, בשי...

מצוות הפרשת חלה היא אחת המצוות המרכזיות שמלוות את הבית היהודי בכל אפיית לחם. בשיעור הזה נעמוד על היסודות — מהיכן באה המצווה, מי חייב בה היום, ומה הדין בשאלה המעשית של לחם אורז שערבו בו קמח חיטה. מקור הציווי: פסוקי פרשת שלח כך נאמר בפרשת שלח (במדבר ט"ו): "וידבר ה' אל משה לאמור, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, בבואכם אל הארץ... והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'. ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה". שני תנאים מופיעים כאן — "בבואכם אל הארץ" ו "לחם הארץ" — והם המפתח להבנת כל הסוגיה. חלה בימינו: דאורייתא או דרבנן? שני התנאים מהפסוק חז"ל למדו מהפסוק שני יסודות: "בבואכם" — ביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם. כלומר, רק כאשר כל עם ישראל נמצא בארצו, החיוב הוא מהתורה. "לחם הארץ" — ולא חלת חוץ לארץ. כלומר, מהתורה אין כלל חיוב להפריש בחו"ל. גזירת חכמים — "שלא תשתכח תורת חלה" מבואר בשולחן ערוך, יורה דעה סימן ש"ף, שחכמים גזרו להפריש חלה גם בחו"ל, כדי שלא תישכח תורת חלה. גם בארץ ישראל, שכיום לא כל ישראל יו...

בס"ד בדין האומר "הרי את מקודשת" ולא אמר "לי" עיון מעמיק בסוגיית קידושין — מחלוקת הראשונים בדין "ידים שמוכיחות" תוכן השיעור: יביא דברי שמואל בקידושין דלא אמר תיבת "לי" יביא ביאור התוס׳ בכך יקשה עליו מכמה קושיות יביא ביאור המקנה בגמ׳ יביא דברי הרשב"א יביא ב׳ אופנים בפירוש דברי הגמ׳ יבאר עפ"ז את מחלוקת המפרשים בדין זה א. דעת שמואל בלא אמר תיבת "לי" איתא במסכתין 1 : "אמר שמואל: בקידושין, נתן לה כסף ושוה כסף, ואמר לה הרי את מקודשת, הרי את מאורסת, הרי את לאינתו — הרי זו מקודשת. הריני אישך, הריני בעליך, הריני ארוסיך — אין כאן בית מיחוש". והיוצא מדין זה דשמואל, הוא דלדעת שמואל באם אמר איזה דבר ולא מוכח בפירוש למה נתכוון — אף על פי כן נחשב דיבורו דיבור, ולכן בקידושין אף שלא אמר "לי" וא"כ לא מוכח שנתכוון לקידושין, מכל מקום תהי" מקודשת, ובלשון הגמ": "ידים שאין מוכיחות הויין ידים". ומקשה על כך הגמ": "והתנן 2 : האומר אהא — הרי זה נזיר; והוינן בה, ודילמא אהא בתענית קאמר? ואמר שמואל...

בס"ד ״כשם שהלבנה מתחדשת — כך ישראל מתחדשים, וכשם שהלבנה האור שלה מגיע מהשמש, כך גם עם ישראל — האור שלו מגיע מהתורה הקדושה.״ פתיחה: ברכת הלבנה — חידוש החודש וחידושו של עם ישראל במסכת סופרים פרק כ׳ מובאים דיני ברכת הלבנה. עם ישראל מדי חודש מברך את הלבנה ברכה מיוחדת, כי כשם שהלבנה מתחדשת — כך ישראל מתחדשים. עם ישראל דומה ללבנה: כשם שהלבנה האור שלה מגיע מהשמש, כך גם עם ישראל — האור שלו, בכדי שיהודי יאיר וישמח, מגיע מהתורה הקדושה. פרק א׳: שלושת הדילוגים — מקור המנהג בדברי הרמ״א ובמסכת סופרים בדיני ברכת הלבנה יש כמה וכמה דינים ופרטים. היום בעזרת השם נדבר על מה שכותב הרמ״א בסעיף ב׳ בסימן תכ״ו — שנהגו לדלג ג׳ דילוגים , כפי שכתוב גם במסכת סופרים פרק כ׳ הלכה ב׳, שמרקדים ג׳ ריקודים בעת ברכת הלבנה. כשם שבחתונה החתן והכלה רוקדים ושמחים, כך אנחנו — שאנחנו הולכים ומקדשים את הלבנה — אנחנו רוקדים ושמחים. כך נוהגים עם ישראל בעת ברכת הלבנה. צריך לדעת שהדבר הזה יש בו סוד גדול — ולא לזלזל בזה. פרק ב׳: הסיפור הנורא מספר ״אליה רבה״ — הרוח שהצילה יהודי אנחנו רואים בספר אלי...

בס"ד עצרת כינוס תורה לזכר שמואל אמיתי ז״ל "כל ישראל חברים" — דברי תורה מעצרת הזיכרון א. פתיחה ודברי תנחומים שולח מכאן תנחומים למשפחת אמיתי ולאשת חבר, לילדות, רעיה הדסה ומנוחה רחל וכל משפחת אנ"ש חב"ד הרצליה, שזו משפחה אחת גדולה. ושמואל זה לא רק איש פרטי — הוא איש כללי שנגע לכולם, נגע לכל אחד. אז מבקש שכולם יתנחמו, ותכף ומיד הוא יחזור. ברגע זה ממש — תחיית המתים, ונשמות חוזרות בגופים, כפי שהם הלכו כך הם חזרו. ב. "אז ימלא שחוק פינו" — העולם המצחיק של לעתיד לבוא אנחנו אומרים כל יום "אז ימלא שחוק פינו" בשיר המעלות. אז אחד הפירושים בזה, שלעתיד לבוא אז יהיה מאוד מצחיק. למה יהיה מצחיק? כי אדם — שלא עלינו — יש נשים שנפטרות בלידה או אחרי הלידה עם סיבוכים כאלה ואחרים. ובוא נאמר שהאמא נפטרה בגיל שלושים וחמש, והילד שלה גדל והוא עכשיו בן ארבעים או בן חמישים. אז לעתיד לבוא, שעכשיו יש תחיית המתים, האמא מתעוררת — היא קמה בגיל שלושים וחמש, והבן או הבת שיהיו בני חמישים, בני שישים, יהיו יותר מבוגרים מהאמא. אז יש בהלכה דיון: מי ...