הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

השאלה — הדיברה החמישית והעדר הברכה נשאלתי בשבוע שעבר: מדוע לא מברכים כאשר מקיימים מצוות כיבוד הורים? הרי הדיברה החמישית מעשרת הדיברות מצווה במפורש: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך". כאשר אדם הולך ומבקר את הוריו, מכין להם כוס תה, מקיים את רצונם — מדוע אינו מברך "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לכבד הורים"? טעמו של הרשב"א — מצוות שבין אדם לחברו הרשב"א בסימן י"ח נותן טעם ראשון מוכר: שלא מברכים על מצוות שבין אדם לחברו, כי המצווה לא תלויה רק בך — תלויה גם בצד השני (במקרה הזה, ההורה). אבל יש טעם פנימי ועמוק יותר. ספר "שדה חמד" — חיפוש בעומק הסוגיה בספרו של רבי חיים חזקיהו מדיני בעל "שדה חמד" — לרב יש ספרים נפלאים שמחולקים למערכות ולכללים. מערכת ברכות, אות א', סימן א', אות ז' שם מביא בעל "שדה חמד" מספר "שמע יעקב" פירוט נפלא, ובלשונו: "טעם של צפיחית כדבש" טעם פנימי ומתוק כמו צפיחית בדבש. הטעם הפנימי של "שמע יעקב" — מצו...

בהמשך לעיוננו במצוות פדיון הבן, ישנם שני מנהגים מפורסמים שכל אחד שמע עליהם: חלוקת שום וסוכר בעת פדיון הבן, והאמירה הידועה שמי שאוכל בסעודה זוכה כאילו צם פ"ד תעניות. האם מדובר בהלכה, במנהג, או באמירה עממית בלבד? מנהג חלוקת השום והסוכר — מנהג ולא הלכה נוהגים לחלק שום וסוכר בעת פדיון הבן. חשוב לציין כבר בפתיחה: הדבר הזה הוא מנהג ולא הלכה. בספרי האחרונים מצאנו עשרות טעמים מדוע מחלקים דווקא שום וסוכר. יש פוסקים שכותבים שהדבר הוא שטות גמורה, ויש המאריכים בטעמי המנהג. נציין כאן כמה טעמים מעניינים. הטעם מהגמרא — מוציא קנאה ומכניס אהבה הגמרא במסכת בבא קמא דף פ"ב מונה חמישה דברים שנאמרו על השום, ואחד מהם הוא ש"הוא מכניס אהבה ומוציא קנאה". מכאן מסבירים: היות ומצוות פדיון הבן היא מצווה נדירה מאוד, יכולים אנשים מהקהל לקנא ולשאול "איך הוא זכה ולמה אנחנו לא זכינו?". לכן מחלקים שום שמוציא את הקנאה ומכניס אהבה. הטעם הסמלי — מתיקות ומרירות בעבודת ה' יש המסבירים שכאשר אדם רוצה לפדות את עצמו, להתעלות ולהיפדות מהעולם הזה, עליו לדעת שיש מצבים שזה "סוכר" — מתוק, וי...