הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

סיימת את תפילת שמונה עשרה, אמרת "עושה שלום", עשית שלושה צעדים לאחור – ועכשיו? רבים חוזרים מיד למקומם או מתיישבים. אבל השולחן ערוך פוסק במפורש שאסור – והטעם שמובא בגמרא קשור ישירות ליום הכיפורים. ההלכה הזאת יוצאת היישר מתפילת חנה. תפילת חנה – אמא של הלכות התפילה בהמשך לדברינו על תפילת חנה שקוראים בהפטרה של יום הראשון של ראש השנה: הגמרא במסכת ברכות לומדת מתפילתה כמה וכמה הלכות שנפסקו להלכה למעשה בשולחן ערוך. למשל: שיכור לא יתפלל – כי עלי הכהן חשב אותה לשיכורה. עוד: לא מספיק להתפלל בלב – צריך להוציא את הדיבור בפה, שנאמר "שפתותיה נועות". ומצד שני, לא מתפללים בקול רם אלא בלחש. וכמובן – צריכה להיות כוונה בתפילה. הימים הנוראים: מותר להתפלל בקול? אמנם בכל השנה מתפללים בלחש, אבל יש פוסקים שהתירו בימים הנוראים – ראש השנה ויום כיפור – להתפלל קצת יותר בקול רם, אם זה מביא לכוונה גדולה יותר. יש על מי לסמוך. עם זאת, הרב יצחק יוסף בהלכות יוסף מביא שהספרדים לא נהגו בכך, אלא נוהגים לפי המקובלים שגם בימים אלו מתפללים בלחש. ההלכה המפורשת: שו"ע סימן קי"ח סעיף ג...

  למה לא מברכים את חודש תשרי? הטעמים המרתקים מאחורי המנהג בשבת שלפני ראש השנה קורה משהו יוצא דופן: בכל שבת שלפני ראש חודש אנו נוהגים לברך את החודש הבא עלינו לטובה – אבל דווקא את חודש תשרי, החודש החשוב מכולם, אף קהילה בישראל לא מברכת. מדוע? בואו נצלול למקורות ולטעמים המרתקים. מקור המנהג: ברכת החודש בשבת ידוע שמברכים את החודש לפני שהחודש מגיע. המנהג הזה מוזכר כבר בראשונים: אנו רואים ב מחזור ויטרי , ב אור זרוע , ב ספר היראים , ב שלטי גיבורים ועוד, שנהגו לברך את החודש בשבת שלפני ראש חודש. ולמה דווקא בשבת? בסידור רב עמרם גאון רואים שנהגו להזכיר את ראש החודש בליל ראש חודש או בראש חודש עצמו. האחרונים מבארים: היות ובשבת כולם מתכנסים בבית הכנסת, לכן נהגו לברך בזמן הזה ולהזכיר שראש חודש מגיע. עיקר הטעם הוא פשוט – להזכיר לעם : תדעו, בשבוע הקרוב הולך להגיע ראש חודש. ביום ההוא נוהגים לשנות בתפילה, להוסיף יעלה ויבוא, להתפלל מוסף, ונשים נזהרות ממלאכה. יש גם טעמים שזה כעין ההכרזה של המולד כשהיו מקדשים את הלבנה בבית הדין – אבל עיקר הטעם הוא ההכרזה. התופעה המוזרה: תש...

  ראש השנה בפתח, ומנהג התשליך מהדהד על שפת הנהר. אבל רגע — מה עושים בסיום התשליך? יש נוהגים לנער את שולי הבגד או את שולי הטלית קטן. למה בעצם? מה הקשר בין ניעור הבגדים לכפרת העוונות? בשיעור זה מסביר הרב מנחם מענדל חדאד את התשובה על פי דברי הבן איש חי בספרו תורה לשמה. המנהג לנער את שולי הבגד בסיום התשליך ביום א׳ של ראש השנה, או ביום השני כשחל ראש השנה בשבת, נוהגים ללכת לאחר תפילת מנחה אל עבר הנהר או מקום מים, ולעשות את מנהג התשליך. בסיום התשליך יש נוהגים לנער את שולי הבגד או את שולי הטלית קטן, כפי שמובא במעשי אפרים ובספרים נוספים, לזכר הפסוק: "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" (מיכה ז, יט). בעצם אנו מנערים ואומרים שהקב״ה ישליך לנו את החטאים אל הים וימחה אותם. השאלה של הבן איש חי והנה, הדבר הזה לכאורה תמוה מאוד: וכי אדם שעשה עבירות חמורות, על ידי ניעור בגדיו או ניעור הטלית קטן — יבוא ויימחל לו העוון? שאלה זו שאל אותה רבינו יוסף חיים בספרו תורה לשמה, שהוא ספר שאלות ותשובות שכתב בעצמו (סימן ל״א, לאמת). שם הוא שואל על המושג של התשליך, וגם על המנהג לומר את הפסוק "פותח את ידך...