הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

הזמנה מוכרת: "אתם מוזמנים לקידושא רבה במלאת שנה לבן". שולחן פרוס, יין, מזונות, ברכה על היין - כל זה נקרא "קידושא רבה", הקידוש הגדול . אבל רגע - למה בדיוק "גדול"? הרי קידוש היום של שבת הוא רק ברכת "בורא פרי הגפן" . אין כאן ברכה מיוחדת של קידוש, אין נוסח כמו בליל שבת. אז איך זה בכלל נקרא "קידוש", ולמה דווקא "גדול"? תוכן עניינים הקדמה: זכור את יום השבת לקדשו השאלה: מדוע קידוש גם בבוקר? הגמרא בפסחים - רבי אשי מגלה הפסוקים מסידור רב עמרם גאון פירוש רש"י: "סגי נהור" פירוש הרשב"א: הברכה שבכל הקידושים למעשה: מה חייבים לשמוע? הקדמה: "זכור את יום השבת לקדשו" הכתוב אומר "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ':ח'). למדו מכאן חכמים שיש לקדש את השבת בשני זמנים: בכניסתה (ליל שבת) ו ביציאתה (הבדלה). איך זוכרים? על ידי דיבור - אמירת נוסח קידוש. חכמים תיקנו שיהיה על היין, כי היין מבטא שמחה וכבוד. השאלה: מדוע קידוש גם...

השאלה — הדיברה החמישית והעדר הברכה נשאלתי בשבוע שעבר: מדוע לא מברכים כאשר מקיימים מצוות כיבוד הורים? הרי הדיברה החמישית מעשרת הדיברות מצווה במפורש: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך". כאשר אדם הולך ומבקר את הוריו, מכין להם כוס תה, מקיים את רצונם — מדוע אינו מברך "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לכבד הורים"? טעמו של הרשב"א — מצוות שבין אדם לחברו הרשב"א בסימן י"ח נותן טעם ראשון מוכר: שלא מברכים על מצוות שבין אדם לחברו, כי המצווה לא תלויה רק בך — תלויה גם בצד השני (במקרה הזה, ההורה). אבל יש טעם פנימי ועמוק יותר. ספר "שדה חמד" — חיפוש בעומק הסוגיה בספרו של רבי חיים חזקיהו מדיני בעל "שדה חמד" — לרב יש ספרים נפלאים שמחולקים למערכות ולכללים. מערכת ברכות, אות א', סימן א', אות ז' שם מביא בעל "שדה חמד" מספר "שמע יעקב" פירוט נפלא, ובלשונו: "טעם של צפיחית כדבש" טעם פנימי ומתוק כמו צפיחית בדבש. הטעם הפנימי של "שמע יעקב" — מצו...

בס"ד בדין האומר "הרי את מקודשת" ולא אמר "לי" עיון מעמיק בסוגיית קידושין — מחלוקת הראשונים בדין "ידים שמוכיחות" תוכן השיעור: יביא דברי שמואל בקידושין דלא אמר תיבת "לי" יביא ביאור התוס׳ בכך יקשה עליו מכמה קושיות יביא ביאור המקנה בגמ׳ יביא דברי הרשב"א יביא ב׳ אופנים בפירוש דברי הגמ׳ יבאר עפ"ז את מחלוקת המפרשים בדין זה א. דעת שמואל בלא אמר תיבת "לי" איתא במסכתין 1 : "אמר שמואל: בקידושין, נתן לה כסף ושוה כסף, ואמר לה הרי את מקודשת, הרי את מאורסת, הרי את לאינתו — הרי זו מקודשת. הריני אישך, הריני בעליך, הריני ארוסיך — אין כאן בית מיחוש". והיוצא מדין זה דשמואל, הוא דלדעת שמואל באם אמר איזה דבר ולא מוכח בפירוש למה נתכוון — אף על פי כן נחשב דיבורו דיבור, ולכן בקידושין אף שלא אמר "לי" וא"כ לא מוכח שנתכוון לקידושין, מכל מקום תהי" מקודשת, ובלשון הגמ": "ידים שאין מוכיחות הויין ידים". ומקשה על כך הגמ": "והתנן 2 : האומר אהא — הרי זה נזיר; והוינן בה, ודילמא אהא בתענית קאמר? ואמר שמואל...