הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

נצייר לעצמנו את הרגע המיוחל של הגאולה: הרבי מלך המשיח מגיע, בית המקדש נבנה, ועם ישראל מתקבץ לארצו. קיימת מצוות עשה להקריב פעמיים בכל יום את קרבן התמיד, ואנו רוצים כמובן לקיים מיד את המצווה שלא קויימה קרוב לאלפיים שנה. אך כאן מתעוררת שאלה פשוטה וחזקה: הרי כולנו טמאי מתים, ואסור לנו להיכנס לבית המקדש. האם ניאלץ להמתין שבעה ימים עד תום טהרתנו על ידי מי החטאת, כפי שנאמר בפרשת חוקת: “הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים” (יט, יא)? באחת ההתוועדויות התבטא הרבי מלך המשיח, שתיכף ומיד תבוא הגאולה ונקריב קרבנות בבית המקדש עוד היום. ומיד שאל הרבי: הרי צריכים להמתין שבעה ימים ורק לאחר מכן נהיה טהורים. ואם כן, איך אפשר לומר שנקריב קרבנות עוד היום? על כך ענה הרבי, שיש צדיקים שיקומו מיד בבוא הגאולה, כמו משה, אהרן ובניו, והם — שאינם טמאים — יוכלו להקריב מיד. אמנם גם לגבי אלה שיקומו בתחיית המתים קיימת שאלה של טהרה מטומאת עצמם. אך הרבי הסביר: “אף שבנבואת הגאולה (יחזקאל לו, כה) נאמר ‘וזרקתי עליכם מים טהורים’ הרי לא מצינו בשום מקום שכאשר יקומו אברהם אבינו, משה ואהרן, ושאר הצדיקים, הם יצטרכו ...

בעת תחיית-המתים, יקום כל אחד בגיל בו נפטר. מכאן עולה שאלה מעניינת: במקרה שאב נפטר בגיל צעיר ובנו נפטר בגיל מבוגר, האם תהיה בזמן התחייה חובה על האב לכבד את בנו מדין “מפני שיבה תקום”, ובמקביל חובה על הבן לכבד את אביו? מצות כיבוד אב ואם היא הדיבר החמישי מעשרת הדיברות שנאמרו לעם ישראל בהר סיני: “כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך” (שמות כ, יב). כיבוד משמעו דאגה למזון ולביגוד ושימושם בכל הנצרך. השכר על קיום המצווה – “למען יאריכון ימיך” – מתפרש גם על תחיית המתים, שלאחריה יחיו חיים ארוכים ונצחיים. אך כאן מתעוררת שאלה יסודית: האם באותה עת בכלל יהיה מקום למצוות כיבוד הורים? המצווה היא לכבד את ההורים להם נולדנו. בתחיית המתים יבנה הקדוש-ברוך-הוא למתים גופים חדשים שעמם יקומו. גופים אלו אמנם יהיו זהים לאלה שנקברו, אך בפועל אינם הגופים שנולדו להורים. אם כן, מדוע שיהיה על הגופים הללו צורך לכבד הורים? אלא שיש לומר, שמכיוון שהגוף החדש ייבנה ביסודו מעצם הלוז – עצם קטנה בקצה עמוד השדרה שלעולם אינה נרקבת – של הגוף הקודם, ייחשב הגוף כולו כהמשך של הגוף הקודם, וממילא תחול עליו גם החובה לכבד...