הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

מדוע דווקא תפילת הצהריים נקראת "מנחה"? הרי גם בבוקר, יחד עם קרבן התמיד, היו מקריבים מנחת חביתין. אם כן, מה ראו חז"ל לייחד את השם הזה לתפילה שבאמצע היום? בשאלה זו פתחו התוספות במסכת פסחים, וכאן נביא את הביאור המלא, על פי דברי הראשונים, ערוך השולחן ודברי הרבי הריי"צ מחב"ד. שאלת התוספות התוספות במסכת פסחים דף ק"ז עמוד א' מקשים: הרי בבית המקדש היו מקריבים מנחת חביתין (קמח ושמן) יחד עם קרבן התמיד, גם של שחר וגם של בין הערביים. אם השם "מנחה" הוא על שם המנחה שהובאה עם התמיד, מדוע נבחרה דווקא התפילה שבאמצע היום להיקרא כך, ולא תפילת שחרית? תירוץ התוספות: עת רצון מתרצים התוספות על פי הגמרא במסכת ברכות: אליהו הנביא לא נענה במעמד הר הכרמל אלא בתפילת המנחה, בזמן שהקריב את קרבן המנחה של בין הערביים. כיוון שהוכח שזה עת רצון, נקבע השם "מנחה" לתפילה שבזמן זה. קושיית ערוך השולחן אך בעל ערוך השולחן, בריש הלכות תפילת המנחה בסימן רל"ב, מקשה על התוספו...

במוצאי שבת, לאחר תפילת ערבית, נהגו לומר “ויהי נועם” ו“ואתה קדוש”. מנהג זה מוכר מאוד, אך רבים אינם יודעים את טעמו ואת כלליו: מדוע אומרים אותו דווקא במוצאי שבת, למה מדלגים עליו כאשר חל יום טוב באמצע השבוע, ומה הקשר בין “ויהי נועם” לבין תחילת ימי המעשה? תשובה בקצרה אומרים “ויהי נועם” במוצאי שבת כברכה לפתיחת שבוע של מלאכה. כאשר חל יום טוב באמצע השבוע, ואין שישה ימי מעשה שלמים, אין אומרים “ויהי נועם”. בדרך כלל, כאשר אין אומרים “ויהי נועם”, אין אומרים גם “ואתה קדוש”, לפי סדר המנהג. הפסוק “ויהי נועם ה’ אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו” מבקש מהקב”ה שהשראתו וברכתו יהיו על מעשי ידינו. לכן הוא מתאים במיוחד למוצאי שבת, כאשר האדם יוצא מן השבת אל ימי המעשה. לאחר יום של קדושה ומנוחה, הוא מבקש שהחול לא יהיה מנותק מן הקדושה, אלא שמעשה ידיו במשך השבוע יהיו מבורכים ומכוונים. לכן אומרים “ויהי נועם” דווקא במוצאי שבת, בפתיחת השבוע. שבת הייתה יום שבו לא עשינו מלאכה. עכשיו אנו חוזרים לעולם המעשה, לעבודה, לפרנסה, למסחר, לכתיבה, לבנייה ולפעילות. לפני שנכנסים לעולם הזה, מבקשים: “ומעשה ידינו כוננה עלינו”. מכא...

במוצאי שבת מוסיפים בתפילת ערבית את נוסח “אתה חוננתנו” בתוך ברכת “אתה חונן”. תוספת זו היא ההבדלה שבתפילה, והיא מתירה לאדם לעשות מלאכה לאחר התפילה. אך מה הדין אם אדם שכח לומר “אתה חוננתנו”? האם עליו לחזור ולהתפלל שמונה עשרה? תשובה בקצרה בדרך כלל, מי ששכח לומר “אתה חוננתנו” אינו חוזר להתפלל, מפני שהוא עתיד להבדיל על הכוס. אבל אם אכל לפני שהבדיל, או במקרים שבהם אין לו אפשרות להבדיל על הכוס, יש פרטי דינים מיוחדים ויש לשאול רב. לעניין מלאכה, אם שכח “אתה חוננתנו”, יאמר “ברוך המבדיל בין קודש לחול” לפני שיעשה מלאכה. חז”ל תיקנו הבדלה בתפילה ועל הכוס. לכן כאשר אדם שכח את ההבדלה שבתפילה, עדיין יש לו אפשרות לקיים את ההבדלה על הכוס. משום כך, להלכה בדרך כלל אינו חוזר להתפלל. החזרה על תפילת שמונה עשרה אינה דבר קל, ואינה נעשית כאשר ניתן להשלים את ההבדלה בדרך אחרת. מקומו של “אתה חוננתנו” הוא בברכת “אתה חונן”, מפני שהבדלה תלויה בדעת. כדי להבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך ובין ישראל לעמים, צריך דעת. לכן תיקנו לומר את ההבדלה דווקא בברכת הדעת. נוסף לכך, מכיוון שאסור לבקש צרכיו קודם הבדלה, קבעו את ההבדלה ב...

בס"ד למה אומרים ברכת כהנים אחרי ברכות התורה? ברכות התורה הן מן הברכות החשובות שאדם מברך בכל בוקר. אחת השאלות המרכזיות שנידונה אצל הראשונים והאחרונים היא: האם ברכת התורה דומה ל ברכת המצוות ול ברכת הנהנין , שבהן נדרש לבצע את הפעולה מיד לאחר הברכה? ברכת התורה – ברכת המצוות או ברכת הנהנין? כאשר אדם מברך בורא פרי העץ ואוכל תפוח, הוא חייב לאכול מיד לאחר הברכה. אם שכח ועברה שעה ממושכת – יצטרך לברך שנית. כך גם בשאר ברכות הנהנין וברכות המצוות: הברכה צריכה להיות סמוכה לפעולה. השאלה היא: כך גם ברכות התורה ? כאשר אדם מברך בבוקר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר בחר בנו... ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה' נותן התורה" – האם חייב ללמוד תורה מיד לאחר מכן, או שמספיק שילמד בהמשך התפילה או במהלך היום? הלכה למעשה: מה נוהגים? למעשה, מחמירים ונוהגים ללמוד תורה מיד לאחר ברכות התורה , ולא להמתין ללימוד שיבוא מאוחר יותר. הפוסקים בסימן מ"ז בשולחן ערוך (בעל "בור חיים") מביאים שנהגו לומר מיד לאחר הברכה את פסוקי ברכת כהנים – הפ...

בס"ד ב"ה  |  כ"ב כסלו תשפ"ד שאלה: האם מותר לומר את פרקי התהלים היומיים לאחר שקיעת החמה קודם צאת הכוכבים — או שמא יש בזה חשש איסור? תשובה בקצרה: מקור המנהג — דברי האר"י הקדוש בראשית, המקור לכך שאין לומר תהילים בלילה יסודו ב דברי האר"י הקדוש — וזו אינה הלכה פסוקה בשולחן ערוך אלא מנהג (שאמנם התקבל בתפוצות ישראל, אך יסודו בדברי הקבלה). בפרטות יותר: האר"י בדבריו לא התייחס לאיסור אמירת תהילים בלילה ספציפית, אלא לכללות לימוד 'מקרא' בלילה , כדלקמן. והסיבה לזה: כי הלימוד מעורר דינים ואין לעוררם בלילה במהלך השבוע. כלשונו ( שער המצוות פרשת ואתחנן ): "אין ראוי לקרא מקרא, לפי שהמקרא בעשיה, והלילה עצמה הוא בחינת עשיה, והכל הוא דינין ואין ראוי לעורר הדינין, אבל בליל ו' כיון שיום שישי מכין לשבת, והרחמים מתעוררים בו, לכן יכולים לקרוא מקרא אף בלילה". שתי נקודות חשובות מדברי האר"י ...

בס"ד ב"ה  |  מר-חשון ה'תשפ"ו שאלה: האם נהגו להזכיר חולים שאין בהם סכנה, באמירת "מי שברך לחולה" — בשבת? תשובה: כתב אדמו"ר הזקן בסעיף ט בסימן רפ"ח, וזה לשונו: "מותר לברך על החולה המסוכן בו ביום. וכן המקשה לילד, שהיא מסוכנת בו ביום. אבל חולה שאין מסוכן בו ביום – אסור לבקש עליו ולא לברכו בשבת, כיוון שאפשר לעשות כן אחר השבת". יוצא מדבריו שההיתר לברך חולה בשבת הוא רק על חולה שיש בו סכנה באותו היום, ואילו על חולה שאין בו סכנה — אין לברכו. אך לכאורה יש לעיין בדברים אלו שהרי בסימן רפ"ז סעיף א כתב אדמו"ר הזקן, וזה לשונו: "וכן השליח ציבור כשמברך החולה בבית הכנסת ואומר מי שבירך כו', לא יאמר המקום ישלח רפואה כו', אלא יאמר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא". וממה נפשך: באם אדמו"ר הזקן איירי על חולה שיש בו סכנה באותו היום, אם כן פסק בסימן רפ"ח שאפשר לברך אותו ברפואה שלימה לגמרי. ואם הוי חולה שאין בו סכנה, פסק אדמו"ר הזקן שאין לברך אותו, אם כן על איזה חולה כוונת רבינו בסימן רפ"ז?...