הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

סוגיית האמונה · שיעור ב פתיחה בשיעור הקודם נתבאר שאמונה אינה ידיעה שכלית, אלא תנועה עצמית בנפש האדם שלמעלה מהשכל. וסיימנו בשאלה: מדוע וכיצד מוטבעת בכל יהודי אמונה בה' יתברך, אם אמונה היא דבר עצמי ונפשי ולא עניין שכלי? על כך נעמוד בשיעור זה. א. הנשמה — חלק אלוה ממעל ממש בספר התניא מבאר אדמו"ר הזקן שהנשמה האלוקית הנמצאת אצל כל יהודי, מצד עצם הווייתה היא: "חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ" (תניא, ריש פרק ב). כלומר, לכל יהודי יש נשמה אלוקית מעצם היוולדו כיהודי, ומבהיר אדמו"ר הזקן שנשמה זו אינה רק בריאה מהקדוש ברוך הוא, אלא היא חלק ממנו ממש. ומכיוון שנשמה זו היא חלק מהקדוש ברוך הוא ממש, לכן היא מרגישה וחשה בטביעות את מקורה האלוקי — כפי שהגוף חש את עצמו כחי. וכשם שאדם אינו צריך הוכחה שהוא עצמו חי, כך הנשמה אינה צריכה שום הוכחה על מציאות הבורא. והיא זו שפועלת את האמונה בה' שיש בטבע נפשות ישראל. נשמה זו נמצאת אצל כל יהודי ויהודי, ואצלה אלוקות הוא דבר מוחשי ופשוט — כי היא חלק ממנו — לכן כל יהודי מאמין בעצם נפשו בה' יתברך. ב. בזכות האבות במקום אחר מוסיף אדמו"ר...