הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

בדורנו נפוץ מאוד לשלוח משלוח מנות דרך חנות, אתר אינטרנט, שליח או הזמנה טלפונית. אדם מתקשר לחנות, מזמין משלוח לחבירו, והחנות שולחת את המנות למקבל. השאלה היא האם באופן כזה יוצאים ידי חובת משלוח מנות, ובפרט כאשר המשלח משלם רק לאחר מכן, כך שבשעה שהמקבל מקבל את המנות, ייתכן שהמנות עדיין אינן שייכות למשלח. תשובה בקצרה אפשר לצאת ידי חובת משלוח מנות דרך חנות, אך צריך להקפיד שהמנות ייחשבו שייכות למשלח לפני שהן מגיעות למקבל. לכן הדרך הנכונה היא לבקש מבעל החנות שיזכה את המנות למשלח על ידי אדם אחר, ורק לאחר מכן ישלח אותן למקבל. שורש השאלה תלוי בהגדרת מצוות משלוח מנות. הפסוק אומר: "ומשלוח מנות איש לרעהו". מלשון זו משמע שהמנות צריכות להיות של האיש — של המשלח — ורק אחר כך להגיע לרעהו. אין זו רק פעולה של גרימת הנאה לחבר, אלא שליחת מנות ממנו אליו. לכן, אם אדם מתקשר לחנות ומבקש לשלוח סלסלה לחבירו, אבל בשעת המסירה המקבל מקבל למעשה מוצר של בעל החנות, ועדיין לא נעשה קניין המייחס את המנות למשלח — יש לדון האם זה נחשב "מנות איש לרעהו". מצד אחד, ברור שהמשלח יזם את הנתינה, שילם או התחייב לשל...

שאלה מעשית מאוד בדיני פורים היא האם נשים חייבות במצוות משלוח מנות. מצד אחד, מצוות פורים שייכות גם לנשים, משום שאף הן היו באותו הנס. מצד שני, בפסוק נאמר "ומשלוח מנות איש לרעהו", ויש שדייקו מלשון "איש" שאולי החיוב נאמר דווקא באנשים. תשובה בקצרה להלכה, נשים חייבות במשלוח מנות. לכן אישה צריכה לשלוח שתי מנות לאישה אחת. לכתחילה איש ישלח לאיש, ואישה תשלח לאישה, כדי להימנע מחששות של צניעות וספק קידושין. הרמ"א פוסק במפורש: "ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כאיש, ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש, אבל לא בהיפך, שלא יבוא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין". מדברי הרמ"א עולה בבירור שנשים חייבות במשלוח מנות, אלא שיש סדר ראוי כיצד לקיים את המצווה: איש לאיש ואישה לאישה. אמנם הפרי חדש חלק וסבר שנשים פטורות ממשלוח מנות, משום שנאמר "איש לרעהו" — איש ולא אישה. אך רבים מן האחרונים דחו ראיה זו. שכן מצינו בכמה מקומות שהתורה משתמשת בלשון "איש" אף כאשר הדין כולל גם נשים, והלשון באה ללמד פרט מסוים ולא למעט נשים לגמרי. נוסף לכך, נשים חייבות במצוות פ...

  בדורנו נפוץ מאוד לשלוח משלוח מנות דרך חנות, אתר אינטרנט, שליח או הזמנה טלפונית. אדם מתקשר לחנות, מזמין משלוח לחבירו, והחנות שולחת את המנות למקבל. השאלה היא האם באופן כזה יוצאים ידי חובת משלוח מנות, ובפרט כאשר המשלח משלם רק לאחר מכן, כך שבשעה שהמקבל מקבל את המנות, ייתכן שהמנות עדיין אינן שייכות למשלח. תשובה בקצרה אפשר לצאת ידי חובת משלוח מנות דרך חנות, אך צריך להקפיד שהמנות ייחשבו שייכות למשלח לפני שהן מגיעות למקבל. לכן הדרך הנכונה היא לבקש מבעל החנות שיזכה את המנות למשלח על ידי אדם אחר, ורק לאחר מכן ישלח אותן למקבל. שורש השאלה תלוי בהגדרת מצוות משלוח מנות. הפסוק אומר: "ומשלוח מנות איש לרעהו". מלשון זו משמע שהמנות צריכות להיות של האיש — של המשלח — ורק אחר כך להגיע לרעהו. אין זו רק פעולה של גרימת הנאה לחבר, אלא שליחת מנות ממנו אליו. לכן, אם אדם מתקשר לחנות ומבקש לשלוח סלסלה לחבירו, אבל בשעת המסירה המקבל מקבל למעשה מוצר של בעל החנות, ועדיין לא נעשה קניין המייחס את המנות למשלח — יש לדון האם זה נחשב "מנות איש לרעהו". מצד אחד, ברור שהמשלח יזם את הנתינה, שילם או התחייב ל...

אחת השאלות הידועות בדיני פורים היא מדוע אין מברכים על מצוות משלוח מנות. הרי מצוות משלוח מנות מפורשת במגילה: "ומשלוח מנות איש לרעהו", וכשם שמברכים על מקרא מגילה, על נר חנוכה ועל מצוות רבות אחרות, לכאורה היה מקום לברך גם לפני קיום מצווה זו: "ברוך אתה ה'... אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על משלוח מנות". תשובה בקצרה אין מברכים על משלוח מנות, מפני שמצווה זו תלויה גם במקבל, וכן מפני שעיקר עניינה להרבות אהבה, שלום ורעות — ודבר זה ראוי שייעשה מתוך רגש פנימי של אהבת ישראל, ולא כמעשה טכני הנעשה רק מחמת ציווי. הראשונים והאחרונים דנו בכלל גדול: מדוע אין מברכים על מצוות מסוימות, כמו צדקה, כיבוד אב ואם, מתנות לאביונים ומשלוח מנות. אחד ההסברים הידועים הוא שמצווה שתלויה גם באדם אחר אינה דומה למצווה שביד האדם לבדו. כאשר אדם מניח תפילין, נוטל לולב או מדליק נר חנוכה — קיום המצווה תלוי בעיקר בו. אבל כאשר אדם נותן משהו לאחר, יש כאן צד שני: המקבל. לפי זה ניתן להבין את הטעם שאין מברכים על משלוח מנות. אף שהמשלח עו...