מדוע קוראים שם לבת בקריאת התורה?
אחת השאלות הנפוצות ביותר בקרב הורים לבת שזה עתה נולדה: מתי והיכן קוראים לה בשם? האם בערב מיוחד בבית, או דווקא בבית הכנסת? הרב מנחם מענדל חדאד מבאר בשיעור זה את שורש המנהג ואת שני הטעמים העיקריים לקריאת השם דווקא במעמד קריאת התורה.
השאלה
המנהג הרווח בקרב האשכנזים, החסידים ובמנהג חב״ד הוא לקרוא את השם לבת שנולדה דווקא במעמד קריאת התורה בבית הכנסת — בשני, בחמישי או בשבת. לעומת זאת, רבים מהספרדים נוהגים לערוך ערב מיוחד של שמחה והודיה בבית, שבו אומרים "מי שברך" עם פסוקים מיוחדים ונותנים את השם לבת. מדוע נהגו האשכנזים לקבוע את מעמד קריאת השם דווקא בעת פתיחת הספר תורה?
המקורות
מנהג הספרדים — "זבד הבת"
המנהג הספרדי לערוך "זבד הבת" נסמך על הפסוק בפרשת ויצא, בקשר ללידתו של זבולון בן יעקב: "ותאמר לאה זבדני אלוקים אותי זבד טוב, הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו שישה בנים, ותקרא את שמו זבולון" (בראשית ל, כ). זהו המקום היחיד בכל התנ״ך שנאמר בו הלשון "זבד טוב". במפרשים מובאים כמה פירושים: יש המפרשים "חלק טוב", ויש שהסבירו מלשון "זיווג טוב" — ברכה שהבת שנולדה תזכה בעתה ובזמנה לחתן טוב ולהקים בית בישראל. יש אף שרמזו ש״זבד״ הוא ראשי תיבות של זבולון ודינה, שלפי חלק מהמפרשים היו תאומים באותו רחם (לאמת).
מנהג אשכנז, חסידים וחב״ד
לעומת המנהג הספרדי, האשכנזים, החסידים ומנהג חב״ד — קובעים את מעמד קריאת השם דווקא בעת קריאת התורה, כחלק מה"מי שברך" הנאמר על הבמה.
הטעמים
טעם ראשון — "אשר פי ה׳ יקבנו"
ב״ספר הטעמים״ (לאמת) מובא טעם מיוחד המבוסס על הפסוק בישעיהו: "וראו גויים צדקך וכל מלכים כבודך וקורא לך שם חדש אשר פי ה׳ יקבנו". הפסוק נאמר על הגאולה העתידה, שבה יינתן שם חדש מפי ה׳ ממש. היות וקריאת התורה היא "פי ה׳" — דברי ה׳ הנאמרים בפועל בציבור — לכן נהגו לתת את השם לבת דווקא במעמד זה, כדי שהשם יקבל תוקף וברכה מיוחדים ממקור הקדושה.
טעם שני — "ברוב עם הדרת מלך"
טעם נוסף שהובא בשיעור: נתינת השם לבת היא מטבעה מעשה של שמחה והודיה לה׳ על הבת שנולדה בשעה טובה ומוצלחת. משום כך ראוי לעשותה במעמד של רבים מישראל. הדבר דומה לדין המובא בשו״ע או״ח סימן רי״ט לגבי ברכת הגומל: אף שמעיקר הדין ניתן לברך אותה במעמד עשרה ואפילו יש הסוברים בשלושה, מכל מקום המנהג לברכה דווקא בעת קריאת התורה, מפני שאז יש ציבור גדול, וברכת השבח וההודיה נאמרת "ברוב עם". על דרך זה בקריאת שם הבת — משתדלים לקבעה בעת קריאת התורה, כדי לצרף גם את כוח הציבור וגם את תוקף "פי ה׳" של דברי התורה.
פסק הלכה
המנהג הרווח באשכנז, אצל החסידים ובחב״ד הוא לקרוא את השם לבת במעמד קריאת התורה בשני, בחמישי או בשבת שלאחר הלידה, במסגרת ה"מי שברך" הנאמר על הבמה. אצל רבים מהספרדים המנהג הוא לערוך "זבד הבת" בערב מיוחד. כל עדה תשמור את מנהג אבותיה.
שאלות ותשובות
האם חייבים לחכות לשני או לחמישי?
לפי המנהג האשכנזי והחב״די, נהוג להסמיך את קריאת השם לקריאת התורה הראשונה שלאחר הלידה — בשני, בחמישי או בשבת, לפי מה שמזדמן מוקדם יותר.
מה עושים אם הספרדים נוהגים אחרת?
המנהג הספרדי של "זבד הבת" הוא מנהג מבוסס ומקובל, הנסמך על הפסוק "זבדני אלוקים… זבד טוב". כל אחד ישמור את מנהג עדתו ומשפחתו.
מהו המקור הכתוב לקישור בין השם לבין קריאת התורה?
הפסוק בישעיהו (סב, ב): "וקורא לך שם חדש אשר פי ה׳ יקבנו". קריאת התורה נחשבת "פי ה׳", ולכן השם המוענק במעמדה מקבל תוקף מיוחד.
מה משמעות "ברוב עם הדרת מלך" בהקשר זה?
הכוונה שהודיה ושמחה לה׳ ראוי לעשותן בציבור גדול, כפי שנהגו בברכת הגומל (שו״ע או״ח סימן רי״ט). קריאת התורה מבטיחה נוכחות של ציבור, ולכן זהו המעמד המתאים.
לצפייה בשיעור המלא
לעיון מעמיק, צפו בשיעור המלא של הרב חדאד המסביר את שני הטעמים ואת המקורות בהרחבה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה