הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

  שפיכת היין במוצאי שבת לסימן טוב — מקור המנהג וביאור הט״ז בכל מוצאי שבת, בבתים יהודיים ברחבי העולם, חוזר על עצמו מנהג עתיק ושקט: כמה טיפות יין נשפכות מכוס ההבדלה על השולחן או על הרצפה. מנהג שנראה פשוט, אך טומן בחובו לימוד עמוק שגילה לנו הט״ז — אחד מגדולי הפוסקים על השולחן ערוך — בביאור מיוחד וחד. לזכות הרבים, נעיין יחדיו במקור המנהג, בפרטי הלכותיו, ובמסר הפנימי שהוא מבקש להנחיל לכל בית מישראל. 📜 דברי הרמ״א — מקור המנהג הרמ״א (שולחן ערוך אורח חיים, סימן רצ״ו סעיף א׳) כותב במפורש: ונוהגין לשפוך מכוס של יין על הארץ, קודם שיסיים בורא פרי הגפן, כדי שלא יהיה הכוס פגום. וטעם השפיכה — דאמרינן: כל בית שלא נשפך בו יין כמים, אין בו סימן ברכה. ועושין כן לסימן טוב בתחילת השבוע. הרמ״א מבסס את המנהג על מאמר חז״ל במסכת עירובין (סה ע״א), שם אמר רבי חנין בר פפא: כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים — אינו בכלל ברכה. מקור המנהג עצמו מצוי כבר בספר "שלטי הגיבורים" על מסכת ברכות (פרק ז, אות ז), ומשם נכנס לפסק הרמ״א ולמנהג ישראל. 📖 שיטת המשנה ברורה — הלכה למעשה המשנה ברורה (שם, ס״ק ה׳) ...

למה מכסים את החלות בשבת? ג' הטעמים מהראשונים אחד הדברים המרכזיים והבולטים על שולחן השבת הוא לחם המשנה — שתי החלות המכוסות במפה רקומה מיוחדת. אך מדוע בעצם מכסים אותן? אם הן יפות, ריחניות והשקיעו בהן — מדוע לא להציגן בגאון, כפי שאיננו מכסים את הפרחים שעל השולחן? בשיעור דבר הלכה יומי קצר זה, הרב מנחם מענדל חדאד מבאר את ג' הטעמים שהביאו הראשונים, ואת הנפקא מינות ההלכתיות המעשיות העולות מכל אחד מהם. תוכן עניינים השאלה: למה לכסות? טעם א' — שלא לבייש את הפת (תוספות) טעם ב' — זכר למן (ירושלמי, סימן רע"א) טעם ג' — מודיעים ואז מגלים (הרא"ש) נפקא מינות הלכתיות סיכום והנהגה למעשה השאלה המרכזית: למה לכסות את החלות? בכל שולחן שבת אנו מניחים שתי חלות (לחם משנה) על מגש מיוחד, ומעליהן מפת חלות רקומה. לאחר הקידוש, מסירים את הכיסוי, בוצעים ומברכים ברכת המוציא. אצל יוצאי מרוקו אף אומרים "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך" בטרם הבציעה. אך הקושיה זועקת: אם החלות יפות ומשובחות — מדוע להחביאן? פרחים על השולחן אי...

רקע — סיכום חלק א' בחלק א' של סוגייתנו דנו בשאלה: אדם שאכל סעודה שלישית בשבת, והמשיך את סעודתו לאחר השקיעה וצאת הכוכבים, ואכל גם כזית פת — האם יצא ידי חובת סעודת מלווה מלכה? דעת המקילים הבאנו את דבריו של ה "אליה רבה" בסימן ש' שכותב שיצא ידי חובת סעודה רביעית. וכן הביאו את דבריו ה "ערוך השולחן" וה "באר היטב" . תוספת חזון עובדיה ח"ב מקור נוסף שיש להוסיף: מרן הרב עובדיה יוסף בספרו "חזון עובדיה" חלק ב' מביא גם את דעת המקילים. השאלה — מדוע צריך משהו במוצאי שבת אם כבר אכל? היום שאלו אותי: לכאורה מדוע אמרתי אתמול שצריך לעשות גם משהו במוצאי שבת? הרי בסופו של דבר השבת יצאה. הוא אמנם המשיך לאכול והוא נמצא בתוך שבת — ויאמרו "יוצא". אבל בסופו של דבר הזמן של השבת יצא, ולכאורה בזה הוא מלווה את השבת. פסק מרן — סידור השולחן מדין כבוד שבת כדי להשיב על הדבר, נדייק את כל המושג של סעודת מלווה מלכה. מרן פוסק בסימן ש': "לעולם יסדר אדם את שולחנו במוצאי שבת, גם אם אינו רוצה אלא לאכול כזית". מקור הד...

פתיחה — מקרה מצוי בערב שבת כל אחת יכולה לתאר לעצמה את הסיטואציה: אישה חוזרת מהעבודה ביום שישי של חורף, ממהרת להכין חלות לכבוד שבת, יש לה ילדים קטנים, ובשיא הלחץ היא מפרישה את החלה ושמה את החתיכה בצד — על מנת לשרוף אותה או להניחה בשתי שקיות ולזרוק אותה לפח. ואז אחד הילדים מגיע, רואה חתיכת בצק בצד, ובתום לב מחזיר אותה לקערת הבצק שעתידה להפוך לחלות. ואז מתעוררת שאלה הלכתית גדולה: יש כאן חתיכה של תרומה — דהיינו ההפרשה לחלה — שהתערבה יחד עם בצק רגיל שעדיין לא הופרשה ממנו חלה. מה נעשה? ¹ א. הדין הבסיסי — מין במינו וביטול במאה ואחת ההלכה היסודית במקרים של תערובת חלה בבצק רגיל היא: אם זה מין במינו ויש כנגד חתיכת ההפרשה מאה ואחת של בצק רגיל — אותה חתיכה בטלה ברוב, והכל בא על מקומו בשלום. ² אבל מה קורה כאשר אין מאה ואחת כנגד חתיכת ההפרשה? כאן מתחילה הסוגיה האמיתית. ב. דעת הרמ״א בשם הסמ״ג — להישאל על ההפרשה הרמ״א בסימן שכ״ג מביא בשם הסמ״ג חידוש גדול: אפשר לעשות התרת נדרים ולבטל מעיקרא את ההפרשה. ³ ההיגיון פשוט: כמו שאדם שנודר משהו יכול ללכת לחכם ולהתיר את הנדר, כך גם כאן — צריך לומר...