הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

סוגיית האמונה · שיעור א פתיחה העיקר הראשון מעיקרי הדת היהודית שמנה הרמב"ם הוא: "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים, וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה עוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים". אך קודם שנעמוד על תוכנה של אמונה זו, יש לברר שאלה קודמת: מהו עצם המושג 'אמונה'? האם היא הנחה שכלית, או תחושה פנימית ועצמית שאינה עוברת מאחד לשני? על כך נעמוד בשיעור זה. א. אמונה אינה ידיעה רבים תוהים וחושבים שהמושג 'אמונה' מיוסד על הוכחה שכלית או דוגמה מוחשית — אך טעות היא בידם. שכן כאשר אדם מבין דבר בשכלו על ידי הסבר שכלי או מדוגמה מוחשית, אין הבנה זו נקראת 'אמונה', כי אם 'ידיעה', שהרי הבין את העניין בשכלו. ושם 'אמונה' חל רק במקום שבו מסתיימים השכל והשגת האדם, שאז ישנו צורך באמונה. וכלשון אדמו"ר הזקן: "כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג מַהוּת דַּעְתּוֹ, רַק לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַשֵּׂכֶל וּמֵהַשָּׂגָה" (שער היחוד והאמונה פרק ז). וכלשון הרבי: ...