הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

  בשיעור הלכה יומית זה מבית המדרש בבית שמש, שכונת מגדל־אור, הרב חדד חושף סוד עתיק שגילה רבי יהושע בן חנניה לקיסר אנטונינוס: למה למאכלי השבת יש טעם וריח שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר בעולם? התשובה — "תבלין מיוחד ושמו שבת" — פותחת מסע דרך הבן איש חי, האר"י הקדוש, ואדמו"ר הזקן, ומלמדת אותנו איך להכניס את עומק השבת לכל פרט ופרט בהכנותינו. השאלות המרכזיות שנענה עליהן מדוע שאל הקיסר אנטונינוס דווקא על טעם מאכלי השבת? מה הסוד הלשוני שמסתתר במילה "תבלין" לפי הבן איש חי? למה האר"י הקדוש ממליץ לומר "לכבוד שבת קודש" בעת ההכנות? מה ההבדל בין הכנת שבת בדיבור לבין הכנת שבת במחשבה? איך אפשר לקיים "מחשבה לכבוד שבת" כשאי אפשר לדבר — למשל במרחץ? פתיחה — שאלת אנטונינוס לרבי יהושע בן חנניה הגמרא במסכת שבת (דף קי"ט עמוד א') מספרת שהקיסר אנטונינוס שאל את רבי יהושע בן חנניה: מדוע למאכלי השבת יש ריח וטעם מיוחד שאין כמותו? השיב לו רבי יהושע: "תבלין אחד יש לנו, ושבת שמו, שאנו מטילין בו, והוא נותן ריח טוב." מכאן שהשבת עצמה היא ה"תבלין...

פתיחה — מקרה מצוי בערב שבת כל אחת יכולה לתאר לעצמה את הסיטואציה: אישה חוזרת מהעבודה ביום שישי של חורף, ממהרת להכין חלות לכבוד שבת, יש לה ילדים קטנים, ובשיא הלחץ היא מפרישה את החלה ושמה את החתיכה בצד — על מנת לשרוף אותה או להניחה בשתי שקיות ולזרוק אותה לפח. ואז אחד הילדים מגיע, רואה חתיכת בצק בצד, ובתום לב מחזיר אותה לקערת הבצק שעתידה להפוך לחלות. ואז מתעוררת שאלה הלכתית גדולה: יש כאן חתיכה של תרומה — דהיינו ההפרשה לחלה — שהתערבה יחד עם בצק רגיל שעדיין לא הופרשה ממנו חלה. מה נעשה? ¹ א. הדין הבסיסי — מין במינו וביטול במאה ואחת ההלכה היסודית במקרים של תערובת חלה בבצק רגיל היא: אם זה מין במינו ויש כנגד חתיכת ההפרשה מאה ואחת של בצק רגיל — אותה חתיכה בטלה ברוב, והכל בא על מקומו בשלום. ² אבל מה קורה כאשר אין מאה ואחת כנגד חתיכת ההפרשה? כאן מתחילה הסוגיה האמיתית. ב. דעת הרמ״א בשם הסמ״ג — להישאל על ההפרשה הרמ״א בסימן שכ״ג מביא בשם הסמ״ג חידוש גדול: אפשר לעשות התרת נדרים ולבטל מעיקרא את ההפרשה. ³ ההיגיון פשוט: כמו שאדם שנודר משהו יכול ללכת לחכם ולהתיר את הנדר, כך גם כאן — צריך לומר...

  נוהגים ללוש חלות בערב שבת, והדבר נקשר בדברי הפוסקים לכבוד שבת. אך בשיעור זה מתבאר עומק נוסף: אדם הראשון נקרא חלתו של עולם, וכך מובא בירושלמי ובמדרש רבה. מתוך יסוד זה נפתח פתח להבנת המשמעות הרוחנית של הפרשת חלה, וגם להבנת שיעור ההפרשה בהלכה למעשה. מדוע אדם הראשון נקרא חלתו של עולם בשיעור הוסבר שכמו שהאישה לשה את הקמח והמים, ולאחר מכן לוקחת חלק מן הבצק ובכך מכשירה את השאר לשימוש, כך גם הקב״ה ברא את האדם מן האדמה. האדם נברא מתוך כלל המציאות, ובזכותו העולם נשלם. לכן נקרא אדם הראשון חלתו של עולם. המשל הזה מעמיד את האדם כבחינה נבחרת מתוך כלל הבריאה, בדומה לחלק המופרש מן העיסה. הקשר בין חטא עץ הדעת לבין הפרשת חלה בשיעור נקשר עניין זה גם לחטא עץ הדעת. נאמר שהאישה בערב שבת מכינה חלות ומפרישה חלה גם מתוך צד של תיקון. מאחר שחטא עץ הדעת פגם ב״חלתו של עולם״, הרי שלישת החלות והפרשת החלה בערב שבת נושאות גם משמעות של תיקון רוחני. כך יוצא שהפרשת חלה איננה רק מצווה מעשית, אלא גם פעולה שיש בה זיכרון, תיקון, ועומק פנימי. האם רק אישה מפרישה חלה אף שלעיתים מקובל לחשוב שהפרשת חלה שייכת דווקא לנשים, בשי...

מצוות הפרשת חלה היא אחת המצוות המרכזיות שמלוות את הבית היהודי בכל אפיית לחם. בשיעור הזה נעמוד על היסודות — מהיכן באה המצווה, מי חייב בה היום, ומה הדין בשאלה המעשית של לחם אורז שערבו בו קמח חיטה. מקור הציווי: פסוקי פרשת שלח כך נאמר בפרשת שלח (במדבר ט"ו): "וידבר ה' אל משה לאמור, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, בבואכם אל הארץ... והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'. ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה". שני תנאים מופיעים כאן — "בבואכם אל הארץ" ו "לחם הארץ" — והם המפתח להבנת כל הסוגיה. חלה בימינו: דאורייתא או דרבנן? שני התנאים מהפסוק חז"ל למדו מהפסוק שני יסודות: "בבואכם" — ביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם. כלומר, רק כאשר כל עם ישראל נמצא בארצו, החיוב הוא מהתורה. "לחם הארץ" — ולא חלת חוץ לארץ. כלומר, מהתורה אין כלל חיוב להפריש בחו"ל. גזירת חכמים — "שלא תשתכח תורת חלה" מבואר בשולחן ערוך, יורה דעה סימן ש"ף, שחכמים גזרו להפריש חלה גם בחו"ל, כדי שלא תישכח תורת חלה. גם בארץ ישראל, שכיום לא כל ישראל יו...

בפרשת שלח אנו לומדים על מצוות ציצית, מצווה יקרה וגדולה ששקולה כנגד כל תרי"ג המצוות. בשיעור זה הרב מבאר תחילה את עצם משמעות המילה "ציצית", ולאחר מכן עובר לשאלה מעשית מאוד: האם אפשר לעמוד עם ציצית ליד קבר של ילד קטן או אשה? מהו לשון ציצית? בספרי הפוסקים מובא שהמילה ציצית קשורה לדבר היוצא ונראה כלפי חוץ, בדומה לניצנים היוצאים מן הפרי ומבצבצים החוצה. כך גם חוטי הציצית יוצאים מן הבגד ונראים לעין. זהו ביאור אחד ללשון ציצית. ביאור נוסף מובא בזוהר הקדוש: ציצית מלשון "להציץ". הקדוש ברוך הוא ציווה את האדם להסתכל בציצית, כדי שעל ידי כך ייזכר תמיד בתכלית חייו — לקיים את מצוות ה'. לכן גם מבואר שיש קשר בין תכלת לבין תכלית: כאשר האדם רואה את הציצית, הוא נזכר בייעודו הרוחני ובחובתו בעבודת ה'. הציצית כתזכורת לתכלית החיים הציצית אינה רק פרט לבוש הלכתי, אלא תזכורת רוחנית מתמדת. כאשר יהודי לובש ציצית, הוא נושא עמו סימן חי שמחזיר אותו בכל רגע אל תכליתו. חז"ל מלמדים אותנו שכאשר יש לאדם מזוזה בפתחו וציצית על בגדו, הוא מוקף בתזכורות של קדושה שמ...

מאת: הרב מנחם מענדל חדאד ראש בית המדרש להוראה ור"מ בישיבה גדולה ליובאוויטש — בית שמש, שכונת מגדל אור מבוא — שתי שאלות שכל אחד שואל נשאלתי שתי שאלות חשובות בענין ברכת הלבנה: ראשית — האם אפשר לברך באור היום? לא אחת לפני השקיעה רואים את הלבנה, וזה דבר מאוד יפה — האם אפשר לברך? שנית — האם אפשר לברך בליל שבת? לא אחת יוצא שהאדם במהלך השבוע טרוד, מעסקיו, עייף, מותש, מגיע לערב ושוכח את ברכת הלבנה. א — ברכת הלבנה באור היום הפוסקים כותבים שכשם שאור הנר לא מורגש ביום, כך גם הלבנה לא מורגשת באור היום 1 . ויש לברך בזמן שהקדוש ברוך הוא שם אותה ובמטרה שלה — להאיר את הלילה. "עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ" 2 כל אחד יש לו את התפקיד שלו. הלבנה תפקידה להאיר בלילה, ולכן באור היום אין מקום לברך עליה. ב — ברכת הלבנה בליל שבת — דברי הראשונים השאלה הזאת כבר כתובה בימי הראשונים: בתשובת הרשב"א 3 , בדברי רבי מנחם עזריה מפאנו 4 , ועוד כמה ראשונים — שכותבים שוודאי שלכתחילה אין לברך את ברכת הלבנה בליל שבת . יש לזה שלושה טעמים עיקריים: ט...

ב"ה נגיעת גויים בלחם במאפיות בבוקר ללא נטילת ידיים — האם יש בעיה הלכתית? הלכה יומית · י"ב סיון מאת: הרב מנחם מענדל חדאד ראש בית המדרש להוראה ור"מ בישיבה גדולה ליובאוויטש — בית שמש, שכונת מגדל אור השאלה במאפיות רבות יש עובדים שנוגעים בלחמים המיועדים למכירה מבלי שנטלו את ידיהם בבוקר. האם זו בעיה הלכתית? האם מותר לאכול מהלחם הזה? התשובה א. נגיעת גויים במאכל — אינה בעיה נגיעת גויים באוכל בבוקר אינה מהווה בעיה הלכתית, וזאת מן הטעם הבא: רוח הטומאה של הבוקר שורה רק על גופו של יהודי , מכיון שנשמתו הקדושה מסתלקת ממנו בזמן השינה — ועם הסתלקות הקדושה שורה רוח הטומאה. אצל גוי שאין לו את אותה דרגת קדושה בנשמתו, אין שורה עליו רוח טומאה זו, ולכן נגיעתו במאכל אינה מטמאה אותו. ב. החשש האמיתי — פועלים יהודים שלא נטלו ידיים החשש ההלכתי קיים דווקא כאשר מדובר בפועלים יהודים שלא נטלו את ידיהם בבוקר ונוגעים במאכל. אך גם במקרה זה, ההלכה היא: בדיעבד המאכל מותר — ניתן לאכול ממנו ללא חשש. הכלל "שומר פתאים ה'" חל גם כאן. בדיעבד, ניתן ל...

בס"ד טעם ותואר בתורת הרבי עיון במחלוקת רבי יהודה וחכמים בגדר השבתת החמץ — על פי ביאורי הרוגצ'ובי וכ"ק אדמו"ר תוכן השיעור: פתח דבר – הצגת הסוגיה גדר השבתת החמץ – מחלוקת רבי יהודה וחכמים ביאור המחלוקת בדין חמץ לאחר הפסח שיטת אדמו"ר הזקן באיסור חמץ הצריכותא בשלוש המחלוקות ביאור מחלוקת ר"א ור"ע במכות מצרים פתח דבר ברשימה זו נברר את שיטת הרבי בסוגיית "טעם ותואר" בהלכות חמץ, תוך עיון בדברי הגאון הרוגצ'ובי. נעמוד על שלוש מחלוקות מרכזיות — מחלוקת רבי יהודה וחכמים בגדר השבתה, מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון בדין "והשבתי חיה רעה מן הארץ", ומחלוקתם בדין חמץ שלאחר הפסח. נבאר את הצריכותא שבכל אחד מהביאורים, נביא את שיטת אדמו"ר הזקן דס"ל דאיסור חמץ הוא על התואר, נציין הערת הרבי דמשמע מהתניא ומהשו"ע דהוא על העצם, ונסיים בביאור כ"ק אד"ש על פי דברי הרוגצ'ובי במחלוקת ר"א וחכמים במכות מצרים. א. גדר השבתת החמץ איתא במשנה במס' פסחים 1 : "רבי יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה. וחכמים אומ...

בס"ד בדין האומר "הרי את מקודשת" ולא אמר "לי" עיון מעמיק בסוגיית קידושין — מחלוקת הראשונים בדין "ידים שמוכיחות" תוכן השיעור: יביא דברי שמואל בקידושין דלא אמר תיבת "לי" יביא ביאור התוס׳ בכך יקשה עליו מכמה קושיות יביא ביאור המקנה בגמ׳ יביא דברי הרשב"א יביא ב׳ אופנים בפירוש דברי הגמ׳ יבאר עפ"ז את מחלוקת המפרשים בדין זה א. דעת שמואל בלא אמר תיבת "לי" איתא במסכתין 1 : "אמר שמואל: בקידושין, נתן לה כסף ושוה כסף, ואמר לה הרי את מקודשת, הרי את מאורסת, הרי את לאינתו — הרי זו מקודשת. הריני אישך, הריני בעליך, הריני ארוסיך — אין כאן בית מיחוש". והיוצא מדין זה דשמואל, הוא דלדעת שמואל באם אמר איזה דבר ולא מוכח בפירוש למה נתכוון — אף על פי כן נחשב דיבורו דיבור, ולכן בקידושין אף שלא אמר "לי" וא"כ לא מוכח שנתכוון לקידושין, מכל מקום תהי" מקודשת, ובלשון הגמ": "ידים שאין מוכיחות הויין ידים". ומקשה על כך הגמ": "והתנן 2 : האומר אהא — הרי זה נזיר; והוינן בה, ודילמא אהא בתענית קאמר? ואמר שמואל...