הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

ב"ה "הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה" (ישעיה סה, יז) "אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפקחנה, אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם" (ישעיה לה, ה-ו) פתיחה בוודאי שמעתם על הציורים הגאולתיים העתידים להתרחש בעולם: חיי-נצח, ביטול המלחמות, וחיים גאולתיים. כשמעיינים במדרשים ובדברי חז"ל עולה שמציאות העולם בגאולה תשתנה מן המציאות שאנו רגילים בה, ונכון יותר להגדיר: שהעולם יחזור למצבו הראשוני שקודם החטא, שהיה רק טוב. נושא זה רחב מאוד, שכן השינויים נוגעים בכל תחום. כאן ניגע בעיקרי הדברים, עד שנזכה לראות התממשותם בעיני בשר בגאולה השלמה. שאלות ותשובות ש. האם לעתיד לבוא יהיה ענין של שכחה בלימוד? ת. לא. בעולם הזה לומדים תורה מבשר ודם ולכן משכחין אותה, אבל לעתיד לבוא אין ישראל לומדים אלא מפיו של הקב"ה, וכשם שהקב"ה חי וקיים לעולם כך תלמודו אינו נשכח. (קה"ר כ, א; ילקוט ירמיה סימן שי"ז) ש. על מה נאמר שיהיה 'מצוי כעפר' בזמן הגאולה? ת. מעדנים ודברי תענוג. (רמב"ם הל' מלכים פי"ב ה"ה) ש. מה יהיה גודלם של השמש והיר...

שאלה יסודית עולה בנוגע לתחיית המתים: האם כהנים שיקומו בתחיית המתים ימשיכו להיות כהנים, או שמא מאחר שהם קמים בגוף חדש – קדושת הכהונה אינה חוזרת עמהם? בגיליון קודם הובאה הדעה שרב כהנא היה כהן, ולאחר פטירתו וקימתו לתחייה על ידי רבי יוחנן, פרחה כהונתו ממנו, ודינו הפך להיות כדין ישראל שאינו כהן. לפי זה היה מקום לחדש, לכאורה, שהכהנים שיקומו בתחיית המתים לא יהיה להם גדר של כהנים, אלא יהיו כישראלים לכל דבר. אמנם באמת אי אפשר לומר כך כלל וכלל. ראשית, מסברה: כל הכהונה באה בירושה מאב לבן. לכאורה, קורבתו של הכהן כבן של אביו בוודאי נשארת גם לאחר הקימה לתחייה, ואם כן גם כהונתו חייבת להישאר. שנית, המדרש מדייק מן הפסוק “זאת משחת אהרן”, שגם לעתיד לבוא לא יצטרכו אהרן ובניו משיחה חדשה לכהונה, אלא הם יישארו בכהונתם גם אז. יתירה מזו, הגמרא במסכת סנהדרין אומרת במפורש שבזמן הגאולה יתנו את התרומה לאהרן הכהן, כציווי התורה: “ונתתם ממנו את תרומת ה’ לאהרן הכהן”. ובלשון הגמרא: “וכי אהרן לעולם קיים? והלוא לא נכנס לארץ ישראל, שנותנים לו תרומה? אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנים לו תרומה!” אם כן,...

אחת השאלות המעניינות בנוגע לעולם שלאחר תחיית המתים היא האם תתקיים אז מצוות “פרו ורבו”. הרי אם לאחר התחייה לא תהיה עוד מיתה, וכל ישראל יקומו לחיים נצחיים, יש מקום לשאול האם עדיין יהיה צורך בקיום מצווה זו. בספר “דברי יציב” מובאות שתי דעות שמקורן במדרש. לפי הדעה הראשונה לא תתקיים לאחר תחיית המתים מצות “פרו ורבו”. הטעם לכך הוא, שמצווה זו נאמרה בגלל טעם מסוים, כנאמר בפסוק: “ומלאו את הארץ וכבשוה” (בראשית א, כח). לכן יש לקיים מצווה זו כל עוד אנשים מתים ויש צורך באנשים חדשים שימלאו את הארץ. ומכיוון שלאחר התחייה לא ימותו אנשים יותר, ואף יהיה ריבוי גדול של בני אדם על פני כדור הארץ – בהתחשב בכך שיקומו כל המתים מבני ישראל, שהרי “כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא” – שוב לא יהיה צורך בקיום המצווה. לפי זה מבואר הנאמר במסכת ברכות, שכאשר ביקשו מרב המנונא לשיר בחתונת בנו של רבינא, אמר: “ווי לן דמיתנן, ווי לן דמיתנן” – אוי לנו שנמות, אוי לנו שנמות. אמנם מובא שם שהיה זה על מנת למנוע קלות ראש חלילה, אך לפי ההסבר האמור מובן שכוונתו של רב המנונא הייתה גם לרמוז שאנו מצפים לגאולה, שאז לא ימותו, ואז לא ...

בעת תחיית-המתים, יקום כל אחד בגיל בו נפטר. מכאן עולה שאלה מעניינת: במקרה שאב נפטר בגיל צעיר ובנו נפטר בגיל מבוגר, האם תהיה בזמן התחייה חובה על האב לכבד את בנו מדין “מפני שיבה תקום”, ובמקביל חובה על הבן לכבד את אביו? מצות כיבוד אב ואם היא הדיבר החמישי מעשרת הדיברות שנאמרו לעם ישראל בהר סיני: “כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך” (שמות כ, יב). כיבוד משמעו דאגה למזון ולביגוד ושימושם בכל הנצרך. השכר על קיום המצווה – “למען יאריכון ימיך” – מתפרש גם על תחיית המתים, שלאחריה יחיו חיים ארוכים ונצחיים. אך כאן מתעוררת שאלה יסודית: האם באותה עת בכלל יהיה מקום למצוות כיבוד הורים? המצווה היא לכבד את ההורים להם נולדנו. בתחיית המתים יבנה הקדוש-ברוך-הוא למתים גופים חדשים שעמם יקומו. גופים אלו אמנם יהיו זהים לאלה שנקברו, אך בפועל אינם הגופים שנולדו להורים. אם כן, מדוע שיהיה על הגופים הללו צורך לכבד הורים? אלא שיש לומר, שמכיוון שהגוף החדש ייבנה ביסודו מעצם הלוז – עצם קטנה בקצה עמוד השדרה שלעולם אינה נרקבת – של הגוף הקודם, ייחשב הגוף כולו כהמשך של הגוף הקודם, וממילא תחול עליו גם החובה לכבד...

נספח: הלכות מלך המשיח לרמב"ם · פרק יב (סיום) פתיחה בפרק האחרון מבאר הרמב"ם כיצד תהיה הנהגת העולם בימות המשיח, ומדוע השתוקקו חכמי ונביאי ישראל לימים אלו. בכך נחתם הספר כולו. א. עולם כמנהגו נוהג "אַל יַעֲלֶה עַל הַלֵּב שֶׁבִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ יִבָּטֵל דָּבָר מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, אוֹ יִהְיֶה שָׁם חִדּוּשׁ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית — אֶלָּא עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בִּישַׁעְיָה 'וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ' — מָשָׁל וְחִידָה" (הלכות מלך המשיח פי"ב, א). הנמשל: שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי האומות המשולים לזאב ולנמר, ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו. השינוי העיקרי — שמלכות ישראל תמלוך והמקדש ייבנה. ב. סדר הדברים — לא נדע עד שיהיו בתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ואליהו הנביא יבוא לבשר. אך: "וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן — לֹא יֵדַע אָדָם אֵיךְ יִהְיוּ עַד שֶׁיִּהְיוּ. שֶׁדְּבָרִים סְתוּמִין הֵן אֵצֶל הַנְּבִיאִים, וְגַם הַחֲכָמִים אֵין לָהֶם קַבָּלָה בִּדְבָרִים אֵלּוּ" ...