הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

מאת: הרב מנחם מענדל חדאד | סדרת "הלכה יומית" מבוא: בין המצרים - בניין מתוך חורבן אנחנו נמצאים בתקופת בין המצרים , שלושת השבועות בין י"ז בתמוז לתשעה באב - הימים שבהם נזכרים על חורבן בית המקדש . אבל, כפי שמלמדים אותנו חז"ל, לעידך גיסא צריכים גם להיזכר על בניין הבית ! איך? הרב מנחם מענדל חדאד שליט"א חושף בשיעור זה סוד עצום: הלימוד עצמו נחשב כבניין - אך מדוע אם כן רבי ישמעאל בן אלישע נאלץ להבטיח חטאת שמינה לעתיד? התשובה של הרבי מלובביץ' מפתיעה, ומגלה סיפור היסטורי כמעט לא מוכר. המקור: מדרש תנחומא הבטחת ה' לישראל מדרש תנחומא בפרשת צו מביא את דברי רב שמואל בר אבא: "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שבית המקדש עתיד להיחרב והקורבנות בטלים, לא תשכחו עצמכם לסדר הקורבנות, אלא היזהרו לקרוא בהן ולשנות בהן, ואם תעסקו בהן אני מעלה עליכם כאילו בקורבנות אתם עוסקים ." וממשיך המדרש: "ובשכר קריאתה שהתעסקו לקרוא בה, אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית ." חיזוק מהגמרא גם הגמרא בסוף מסכת מנחות (דף ק...

ב"ה "הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה" (ישעיה סה, יז) "אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפקחנה, אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם" (ישעיה לה, ה-ו) פתיחה בוודאי שמעתם על הציורים הגאולתיים העתידים להתרחש בעולם: חיי-נצח, ביטול המלחמות, וחיים גאולתיים. כשמעיינים במדרשים ובדברי חז"ל עולה שמציאות העולם בגאולה תשתנה מן המציאות שאנו רגילים בה, ונכון יותר להגדיר: שהעולם יחזור למצבו הראשוני שקודם החטא, שהיה רק טוב. נושא זה רחב מאוד, שכן השינויים נוגעים בכל תחום. כאן ניגע בעיקרי הדברים, עד שנזכה לראות התממשותם בעיני בשר בגאולה השלמה. שאלות ותשובות ש. האם לעתיד לבוא יהיה ענין של שכחה בלימוד? ת. לא. בעולם הזה לומדים תורה מבשר ודם ולכן משכחין אותה, אבל לעתיד לבוא אין ישראל לומדים אלא מפיו של הקב"ה, וכשם שהקב"ה חי וקיים לעולם כך תלמודו אינו נשכח. (קה"ר כ, א; ילקוט ירמיה סימן שי"ז) ש. על מה נאמר שיהיה 'מצוי כעפר' בזמן הגאולה? ת. מעדנים ודברי תענוג. (רמב"ם הל' מלכים פי"ב ה"ה) ש. מה יהיה גודלם של השמש והיר...

במקורות הגאולה חוזר שוב ושוב עניין השופר. כשם שבמתן תורה נשמע קול שופר חזק מאוד, כך גם בגאולה העתידה מתואר גילוי גדול הקשור לתקיעת שופר. השאלה היא: מי יתקע בשופר כאשר משיח יבוא, וכמה תקיעות יתקעו? בעניין זה מובא שהקב”ה בעצמו יתקע בשופר. ויש אומרים שמלאך מיכאל הוא שיתקע. עצם העובדה שהתקיעה מיוחסת לגילוי מלמעלה מורה שאין מדובר בתקיעה רגילה בלבד, אלא בקריאה אלוקית המעוררת את ישראל ומבשרת את הגאולה. לגבי מספר התקיעות מובא שיתקעו שלוש תקיעות. שלוש תקיעות אלו מבטאות את ההתעוררות הגדולה של הגאולה, את קיבוץ הגלויות ואת גילוי מלכות ה’ בעולם. השופר אינו רק סימן חיצוני. הוא קול פשוט, החודר מעבר למילים, ומעורר את פנימיות הנשמה. לכן הוא מתאים כל כך לרגע הגאולה: רגע שבו לא רק השכל מבין שהגיע הזמן, אלא הנשמה עצמה מתעוררת ויודעת שהנה זה בא. גם בהקשר של קיבוץ גלויות נאמר בפסוק: “והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לה’ בהר הקודש בירושלים”. השופר הגדול מעורר את האובדים והנדחים, גם את מי שנמצאים בריחוק גדול, ומביא אותם להשתחוות לה’ בירושלים. ...

ביאת הגאולה אינה רק אירוע היסטורי או שינוי כללי במצב העולם. היא רגע של גילוי אלוקי, שמחה עצומה והשלמת תכלית הבריאה. לכן מתעוררת שאלה פשוטה ומעשית: אילו ברכות יברכו ישראל ברגע שבו תתגלה הגאולה האמיתית והשלמה? כאשר תבוא הגאולה ונזכה להתגלות מלך המשיח, נראה מדברי הפוסקים שיש מקום לברך כמה ברכות מיוחדות. הראשונה שבהן היא ברכת “שהחיינו”, על עצם הזכייה הגדולה להגיע לרגע לו ציפו כל הדורות. ברכה זו מבטאת את ההודאה לה’ על שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. נוסף לכך, יש מקום לברך ברכת “שחלק מחכמתו ליראיו”, כדין הרואה חכם מחכמי ישראל. מלך המשיח אינו רק מלך ומנהיג, אלא גם הוגה בתורה ועוסק במצוות, כפי שמבאר הרמב”ם בסימניו של משיח. לכן, מצד מעלתו בתורה ובחכמה, שייכת בו ברכה זו. עוד יש לדון בברכת “חכם הרזים”, הנאמרת כאשר רואים שישים ריבוא מישראל. בעת התגלות מלך המשיח ודאי יהיו עמו שישים ריבוא יהודים והרבה יותר, ולכן יש מקום לברכה זו. ברכה זו מבטאת את ההכרה בכך שהקב”ה יודע את סתרי לבבותיהם ודעותיהם של כל ישראל. בנוסף, יש מקום לברך “שחלק מכבודו ליראיו”, כדין הרואה מלך ישראל. שהרי מלך המשי...

בניין בית המקדש השלישי אינו רק עניין שמצפים לו בעתיד. גם בזמן הגלות קיימת דרך ממשית להיות שותפים בבניין הבית: לימוד צורת הבית והלכות בית הבחירה. במדרש מובא שהקדוש ברוך הוא אמר ליחזקאל: “ובשביל שבני נתונים בגולה יהיה בנין ביתי בטל? גדול קרייתה בתורה כבנייתה. לך אמור להם שיתעסקו לקרות צורת הבית בתורה ובשכר קריאתה אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית”. דברי המדרש מגלים יסוד גדול: גם כאשר עם ישראל נמצא בגלות ואין אפשרות מעשית לבנות את בית המקדש בפועל, אין פירוש הדבר שבניין הבית בטל. לימוד ענייני המקדש נחשב כבניין, מפני שהתורה אינה רק זיכרון או תיאור היסטורי, אלא כוח שפועל במציאות. לכן לימוד הלכות בית הבחירה אינו לימוד תיאורטי בלבד. כאשר יהודי לומד את צורת הבית, את כלי המקדש, את סדרי העבודה ואת קדושת המקומות, הוא מכניס את בית המקדש לתוך חייו ולתוך תודעתו. בכך הוא משתתף בבניין הבית עוד לפני שנראה הבניין בעיני בשר. עניין זה מתאים במיוחד לבית המקדש השלישי. מצד אחד, הוא יהיה מעשה ה’ ובניין שמים. מצד שני, הוא בא על ידי עבודת בני ישראל במשך זמן הגלות. עבודת הגלות — התורה, המצ...

אחת השאלות המרכזיות בענייני הגאולה היא: מי יבנה את בית המקדש השלישי? האם מלך המשיח יבנה אותו, או שמא בית המקדש ירד מן השמים בנוי ומשוכלל? מצד אחד, בדברי הרמב”ם משמע שבניין בית המקדש תלוי במלך המשיח. הרמב”ם כותב בנוגע לסימני הזיהוי של מלך המשיח: “ואם יעמוד מלך מבית דוד… ובונה המקדש”. לפי זה, בניין בית המקדש הוא אחד מתפקידיו של מלך המשיח. מצד שני, במקומות אחרים נאמר שבית המקדש השלישי ירד מן השמים בנוי ומשוכלל. לכאורה, יש כאן סתירה: האם מדובר בבניין בידי אדם, על ידי מלך המשיח וישראל, או בבניין שמימי היורד מוכן מלמעלה? הרבי מבאר שאין כאן סתירה אמיתית, וישנם כמה אופנים ליישב את הדברים. אפשרות אחת היא שבית המקדש ירד מן השמים, אך מלך המשיח יעמיד בו את הדלתות, ולכן ייקרא הבניין על שמו, משום שאין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה. לפי זה, עיקר הבניין הוא מלמעלה, אך השלמתו נעשית על ידי משיח. אפשרות שנייה היא שהדעות תלויות באופן הגאולה: אם הגאולה תהיה באופן של “זכו”, יהיה גילוי נעלה יותר ובית המקדש ירד מן השמים; ואם תהיה באופן של “בעתה”, יהיה הבניין על ידי מלך המשיח. אפשרות שלישית...

האמונה בביאת המשיח אינה רעיון כללי בלבד, אלא יסוד ברור בתורה ובהלכה. התורה רומזת ומלמדת על ביאת מלך המשיח מתוך עניינים של מעשה בפועל, מפני שעניינה של תורה הוא לדעת את המעשה אשר יעשון — הלכה למעשה. לכן, כאשר התורה רוצה לומר אודות ביאת מלך המשיח, אין הדבר מופיע רק כרעיון מופשט, אלא בקשר למצווה והלכה. וכך מבואר בנוגע לפסוק “ויספת לך עוד שלש ערים” — שממנו לומדים על שלימות קיום המצוות לעתיד לבוא ועל ביאת מלך המשיח. מלך המשיח עצמו מוגדר בהלכה בדברי הרמב”ם. סימניו הראשונים הם: “אם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה. ויכף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה. וילחם מלחמות ה’, הרי זה בחזקת שהוא משיח”. ואם עשה והצליח, ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל — הרי זה משיח בוודאי, והוא יתקן את העולם כולו לעבוד את ה’ ביחד. מכאן מובן שמלך המשיח אינו רק מנהיג מדיני או סמל רוחני, אלא מלך הפועל בפועל בעולם: מחזק את שמירת התורה והמצוות, נלחם מלחמות ה’, בונה את בית המקדש, מקבץ נדחי ישראל ומביא את העולם כולו לעבודת ה’. חז”ל מלמדים כי “משה הוא גואל ראשון הוא גואל ...

אחת השאלות העדינות והעמוקות העולות בענייני תחיית המתים היא שאלת הקשר הזוגי: אישה שהתחתנה פעמיים, ושני בעליה נפטרו, לאיזה בעל היא תחזור בתחיית המתים? בספר “מצב הישר” מובא מעשה באישה שהייתה נשואה לבעל מופלג בתורה וביראת שמים. לאחר שבעלה נפטר, היא חששה להינשא בשנית, שמא אם תינשא לאדם אחר לא תזכה לחזור לבעלה הראשון בתחיית המתים. כאשר נשאלה דעתו של המחבר בעניין, מסקנתו הייתה שאישה זו יכולה להתחתן ללא חשש, ובכל אופן היא תחזור לבעלה הראשון. את ההוכחה לכך הוא מביא מדברי הזוהר, שכותב בתרגום מארמית: “אשה שנישאת לשניים בעולם הזה, תחזור (לעתיד) לראשון”. אלא שכאן מתעוררת שאלה הלכתית: כיצד יישא הבעל הראשון את אשתו, בשעה שהתורה אוסרת להתחתן עם גרושתו לאחר שנישאה לאדם אחר? התורה אומרת: “והלכה והיתה לאיש אחר… לא יוכל בעלה הראשון… לשוב לקחתה” (כד, ב-ד). על כך תירץ בעל “מצב הישר”, כי מצווה זו לא תתקיים לעתיד לבוא. אמנם הסבר זה קשה, מפני הכלל הידוע שהתורה לא תשתנה. הגאון רבי יוסף חיים מבגדד, בספרו “רב פעלים”, מביא שאלה זו ומבאר באופן אחר: בזמן תחיית המתים יתבטל הקשר הגופני שהיה לפני התחי...

לאחר שהובא שהמתים שיקומו לתחייה יצטרכו לכאורה להיטהר, נתבאר שהם ייטהרו מיידית על ידי ה”טל תורה” שיחייה אותם. אך מהו “טל תורה” זה, ומדוע בכוחו לא רק להחיות את המתים אלא גם לטהר אותם מטומאתם? בזוהר נאמר, בתרגום מארמית: “בזמן שהקב”ה עתיד להחיות את המתים, הוא עתיד להריק טל מראשו עליהם. ובטל הזה יקומו כל הגופים מעפר, זהו שכתוב ‘כי טל אורות טלך’. אלו אורות ממש מאלו האורות של מעלה שבהם עתיד להריק חיים לעולם”. מדובר אפוא באור אלוקי נפלא, הנקרא בשם “טל” בשל עליונותו ורוממותו. בתורת החסידות מוסבר שישנו הבדל יסודי בין טל ובין גשם. הגשם תלוי, גם בגשמיות, במצב העולם. הוא נוצר ותלוי באדים שעולים מן הארץ, ולכן הוא יורד רק בתקופות מסוימות בשנה. הטל, לעומת זאת, יורד מעצמו, ללא כל פעולה מצד הארץ, ולכן הוא יורד תמיד. בדומה לכך, גם באור האלוקי קיימות שתי דרגות כלליות. ישנו אור כזה שיש לנבראים קשר כלשהו עמו, ועבודת הנבראים יכולה להשפיע עליו במידה מסוימת. במובן זה הוא דומה לגשם: הוא יורד מלמעלה, אך תלוי גם במה שמתרחש למטה. לעומת זאת, ישנו אור אלוקי בדרגה גבוהה ביותר, שלגביו הנבראים כלל אינם ת...

נצייר לעצמנו את הרגע המיוחל של הגאולה: הרבי מלך המשיח מגיע, בית המקדש נבנה, ועם ישראל מתקבץ לארצו. קיימת מצוות עשה להקריב פעמיים בכל יום את קרבן התמיד, ואנו רוצים כמובן לקיים מיד את המצווה שלא קויימה קרוב לאלפיים שנה. אך כאן מתעוררת שאלה פשוטה וחזקה: הרי כולנו טמאי מתים, ואסור לנו להיכנס לבית המקדש. האם ניאלץ להמתין שבעה ימים עד תום טהרתנו על ידי מי החטאת, כפי שנאמר בפרשת חוקת: “הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים” (יט, יא)? באחת ההתוועדויות התבטא הרבי מלך המשיח, שתיכף ומיד תבוא הגאולה ונקריב קרבנות בבית המקדש עוד היום. ומיד שאל הרבי: הרי צריכים להמתין שבעה ימים ורק לאחר מכן נהיה טהורים. ואם כן, איך אפשר לומר שנקריב קרבנות עוד היום? על כך ענה הרבי, שיש צדיקים שיקומו מיד בבוא הגאולה, כמו משה, אהרן ובניו, והם — שאינם טמאים — יוכלו להקריב מיד. אמנם גם לגבי אלה שיקומו בתחיית המתים קיימת שאלה של טהרה מטומאת עצמם. אך הרבי הסביר: “אף שבנבואת הגאולה (יחזקאל לו, כה) נאמר ‘וזרקתי עליכם מים טהורים’ הרי לא מצינו בשום מקום שכאשר יקומו אברהם אבינו, משה ואהרן, ושאר הצדיקים, הם יצטרכו ...

שאלה יסודית עולה בנוגע לתחיית המתים: האם כהנים שיקומו בתחיית המתים ימשיכו להיות כהנים, או שמא מאחר שהם קמים בגוף חדש – קדושת הכהונה אינה חוזרת עמהם? בגיליון קודם הובאה הדעה שרב כהנא היה כהן, ולאחר פטירתו וקימתו לתחייה על ידי רבי יוחנן, פרחה כהונתו ממנו, ודינו הפך להיות כדין ישראל שאינו כהן. לפי זה היה מקום לחדש, לכאורה, שהכהנים שיקומו בתחיית המתים לא יהיה להם גדר של כהנים, אלא יהיו כישראלים לכל דבר. אמנם באמת אי אפשר לומר כך כלל וכלל. ראשית, מסברה: כל הכהונה באה בירושה מאב לבן. לכאורה, קורבתו של הכהן כבן של אביו בוודאי נשארת גם לאחר הקימה לתחייה, ואם כן גם כהונתו חייבת להישאר. שנית, המדרש מדייק מן הפסוק “זאת משחת אהרן”, שגם לעתיד לבוא לא יצטרכו אהרן ובניו משיחה חדשה לכהונה, אלא הם יישארו בכהונתם גם אז. יתירה מזו, הגמרא במסכת סנהדרין אומרת במפורש שבזמן הגאולה יתנו את התרומה לאהרן הכהן, כציווי התורה: “ונתתם ממנו את תרומת ה’ לאהרן הכהן”. ובלשון הגמרא: “וכי אהרן לעולם קיים? והלוא לא נכנס לארץ ישראל, שנותנים לו תרומה? אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנים לו תרומה!” אם כן,...

אחת השאלות המעניינות בנוגע לעולם שלאחר תחיית המתים היא האם תתקיים אז מצוות “פרו ורבו”. הרי אם לאחר התחייה לא תהיה עוד מיתה, וכל ישראל יקומו לחיים נצחיים, יש מקום לשאול האם עדיין יהיה צורך בקיום מצווה זו. בספר “דברי יציב” מובאות שתי דעות שמקורן במדרש. לפי הדעה הראשונה לא תתקיים לאחר תחיית המתים מצות “פרו ורבו”. הטעם לכך הוא, שמצווה זו נאמרה בגלל טעם מסוים, כנאמר בפסוק: “ומלאו את הארץ וכבשוה” (בראשית א, כח). לכן יש לקיים מצווה זו כל עוד אנשים מתים ויש צורך באנשים חדשים שימלאו את הארץ. ומכיוון שלאחר התחייה לא ימותו אנשים יותר, ואף יהיה ריבוי גדול של בני אדם על פני כדור הארץ – בהתחשב בכך שיקומו כל המתים מבני ישראל, שהרי “כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא” – שוב לא יהיה צורך בקיום המצווה. לפי זה מבואר הנאמר במסכת ברכות, שכאשר ביקשו מרב המנונא לשיר בחתונת בנו של רבינא, אמר: “ווי לן דמיתנן, ווי לן דמיתנן” – אוי לנו שנמות, אוי לנו שנמות. אמנם מובא שם שהיה זה על מנת למנוע קלות ראש חלילה, אך לפי ההסבר האמור מובן שכוונתו של רב המנונא הייתה גם לרמוז שאנו מצפים לגאולה, שאז לא ימותו, ואז לא ...

בעת תחיית-המתים, יקום כל אחד בגיל בו נפטר. מכאן עולה שאלה מעניינת: במקרה שאב נפטר בגיל צעיר ובנו נפטר בגיל מבוגר, האם תהיה בזמן התחייה חובה על האב לכבד את בנו מדין “מפני שיבה תקום”, ובמקביל חובה על הבן לכבד את אביו? מצות כיבוד אב ואם היא הדיבר החמישי מעשרת הדיברות שנאמרו לעם ישראל בהר סיני: “כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך” (שמות כ, יב). כיבוד משמעו דאגה למזון ולביגוד ושימושם בכל הנצרך. השכר על קיום המצווה – “למען יאריכון ימיך” – מתפרש גם על תחיית המתים, שלאחריה יחיו חיים ארוכים ונצחיים. אך כאן מתעוררת שאלה יסודית: האם באותה עת בכלל יהיה מקום למצוות כיבוד הורים? המצווה היא לכבד את ההורים להם נולדנו. בתחיית המתים יבנה הקדוש-ברוך-הוא למתים גופים חדשים שעמם יקומו. גופים אלו אמנם יהיו זהים לאלה שנקברו, אך בפועל אינם הגופים שנולדו להורים. אם כן, מדוע שיהיה על הגופים הללו צורך לכבד הורים? אלא שיש לומר, שמכיוון שהגוף החדש ייבנה ביסודו מעצם הלוז – עצם קטנה בקצה עמוד השדרה שלעולם אינה נרקבת – של הגוף הקודם, ייחשב הגוף כולו כהמשך של הגוף הקודם, וממילא תחול עליו גם החובה לכבד...