הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

ב"ה פתיחה – יסוד הדין לכל חג מחגי ישראל ישנם קרבנות המיוחדים לו וקרבנות השווים לכל החגים. זמן הקרבתם כאשר עלו לרגל בזמן המקדש הוא ביום הראשון של החג. מי שלא הספיק להקריב את קרבנות החג ביום הראשון, היה יכול להשלים זאת עד סיום החג – בימי חול המועד. בנוגע לחג השבועות, שאין לו ימי חול המועד (שהרי מן התורה הוא יום אחד), מחדשת הגמרא שיש לו ששה ימי תשלומין, ולומדת את זה מהפסוק: "בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות". עשתה הגמרא הקש שכשם שבחג הפסח וחג הסוכות אפשר להביא את העולה והשלמים במשך שבעה ימים שלאחר החג, הוא הדין בחג השבועות. ומשום כך נקראו ימים אלו – שלאחר חג השבועות – בשם "ימי התשלומין". הנפקא מינה כיום (שהמקדש אינו עומד על תילו) היא שאין להתענות ולומר תחנון עד י"ב בסיון. וכך פסק אדמו"ר הזקן בסידורו: "אין אומרים תחנון מראש חודש סיון עד י"ב בו ועד בכלל, דהיינו ה' ימים אחר חג השבועות, כי החג יש לו תשלומין כל שבעה". ב. טעם החילוק בין השולחן ערוך לסידור מי שלמד שולחן ערוך אדמו"ר הזקן יודע שפסק אחרת מהסידור: "ונוהגין במדינות אלו...

במקורות הגאולה חוזר שוב ושוב עניין השופר. כשם שבמתן תורה נשמע קול שופר חזק מאוד, כך גם בגאולה העתידה מתואר גילוי גדול הקשור לתקיעת שופר. השאלה היא: מי יתקע בשופר כאשר משיח יבוא, וכמה תקיעות יתקעו? בעניין זה מובא שהקב”ה בעצמו יתקע בשופר. ויש אומרים שמלאך מיכאל הוא שיתקע. עצם העובדה שהתקיעה מיוחסת לגילוי מלמעלה מורה שאין מדובר בתקיעה רגילה בלבד, אלא בקריאה אלוקית המעוררת את ישראל ומבשרת את הגאולה. לגבי מספר התקיעות מובא שיתקעו שלוש תקיעות. שלוש תקיעות אלו מבטאות את ההתעוררות הגדולה של הגאולה, את קיבוץ הגלויות ואת גילוי מלכות ה’ בעולם. השופר אינו רק סימן חיצוני. הוא קול פשוט, החודר מעבר למילים, ומעורר את פנימיות הנשמה. לכן הוא מתאים כל כך לרגע הגאולה: רגע שבו לא רק השכל מבין שהגיע הזמן, אלא הנשמה עצמה מתעוררת ויודעת שהנה זה בא. גם בהקשר של קיבוץ גלויות נאמר בפסוק: “והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לה’ בהר הקודש בירושלים”. השופר הגדול מעורר את האובדים והנדחים, גם את מי שנמצאים בריחוק גדול, ומביא אותם להשתחוות לה’ בירושלים. ...

ביאת הגאולה אינה רק אירוע היסטורי או שינוי כללי במצב העולם. היא רגע של גילוי אלוקי, שמחה עצומה והשלמת תכלית הבריאה. לכן מתעוררת שאלה פשוטה ומעשית: אילו ברכות יברכו ישראל ברגע שבו תתגלה הגאולה האמיתית והשלמה? כאשר תבוא הגאולה ונזכה להתגלות מלך המשיח, נראה מדברי הפוסקים שיש מקום לברך כמה ברכות מיוחדות. הראשונה שבהן היא ברכת “שהחיינו”, על עצם הזכייה הגדולה להגיע לרגע לו ציפו כל הדורות. ברכה זו מבטאת את ההודאה לה’ על שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. נוסף לכך, יש מקום לברך ברכת “שחלק מחכמתו ליראיו”, כדין הרואה חכם מחכמי ישראל. מלך המשיח אינו רק מלך ומנהיג, אלא גם הוגה בתורה ועוסק במצוות, כפי שמבאר הרמב”ם בסימניו של משיח. לכן, מצד מעלתו בתורה ובחכמה, שייכת בו ברכה זו. עוד יש לדון בברכת “חכם הרזים”, הנאמרת כאשר רואים שישים ריבוא מישראל. בעת התגלות מלך המשיח ודאי יהיו עמו שישים ריבוא יהודים והרבה יותר, ולכן יש מקום לברכה זו. ברכה זו מבטאת את ההכרה בכך שהקב”ה יודע את סתרי לבבותיהם ודעותיהם של כל ישראל. בנוסף, יש מקום לברך “שחלק מכבודו ליראיו”, כדין הרואה מלך ישראל. שהרי מלך המשי...