הלכות מלך המשיח — לעמוד, להאמין, ולצפות (רמב"ם פי"א, א–ב)



נספח: הלכות מלך המשיח לרמב"ם · פרק יא, הלכות א–ב

פתיחה

בפרק יא פותח הרמב"ם בהגדרת תפקיד מלך המשיח ובחובה ההלכתית להאמין בו ולצפות לביאתו, ומביא לכך שלוש ראיות מן התורה.

א. הלכה א — תפקיד המשיח והחובה להאמין

"הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עָתִיד לַעֲמֹד וּלְהַחֲזִיר מַלְכוּת דָּוִד לְיָשְׁנָהּ, לַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה, וּבוֹנֶה הַמִּקְדָּשׁ וּמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל. וְחוֹזְרִין כָּל הַמִּשְׁפָּטִים בְּיָמָיו כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ, אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ — לֹא בִּשְׁאָר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר, אֶלָּא בַּתּוֹרָה וּבְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ" (הלכות מלך המשיח פי"א, א).

ב. לא די באמונה — נדרשת ציפייה

מדייק הרמב"ם: "מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ — אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ". כלומר, אין להסתפק באמונה בלבד — שהיא בבחינת מקיף על האדם — אלא נדרשת גם הציפייה והקיווי, "מחכה לביאתו".

ההבדל: ידיעה כללית שמשיח יבוא "באחד הימים" אינה "ציפייה". הציפייה היא כמי שמחכה לאורח המגיע היום ממש — ועל אחת כמה וכמה כבן המחכה לבוא אמו, שהוא דבר ודאי, וככל שבואה מתאחר מתגברת אצלו הוודאות שהינה הינה היא באה.

ג. הלכה א–ב — ראיות מן התורה

הרמב"ם מביא שהתורה העידה בפירוש:

ראיה ראשונה — מפרשת ניצבים (הגאולה): "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ... וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ" (דברים ל, ג–ה).

ראיה שנייה — מפרשת בלעם (עדות משה רבנו על המשיח): שם ניבא בלעם על שני המשיחים — דוד (שהושיע את ישראל מיד צריהם) והמשיח האחרון העומד מבניו (שיושיע את ישראל באחרונה).

ראיה שלישית — מערי מקלט (הלכה ב): התורה ציוותה שכאשר ירחיב ה' את הגבול ויתן את ארצות קיני, קניזי וקדמוני — יוסיפו עוד שלוש ערי מקלט. ומכיוון שמעולם לא התקיים הדבר, "וְלֹא צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְתֹהוּ" — בוודאי ייעוד זה יתקיים בגאולה.

סיכום

מלך המשיח עתיד להחזיר את מלכות בית דוד, לבנות את המקדש ולקבץ את הגלויות, ולהשיב את קיום התורה בשלמות. החובה אינה רק להאמין בו אלא גם לצפות לביאתו ממש. ועל כך העידה התורה בשלוש ראיות: ניצבים, בלעם, וערי מקלט.

מקורות

רמב"ם הלכות מלך המשיח פי"א, א–ב. דברים ל, ג–ה; במדבר כד (פרשת בלעם); דברים יט, ח–ט (ערי מקלט). רמב"ם הלכות תשובה פ"ז, ה; פירוש 'דרך המלך'.

מעובד מתוך הספר "אמונה · ביטחון · גאולה — במקורות חז"ל ובראי החסידות".

המשך הנספח אי"ה: "מלך המשיח אינו צריך אותות ומופתים".

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קידוש במקום סעודה — הטעות שכולם עושים בקידוש בית הכנסת

הפרשת חלה — היסודות שכל בית יהודי חייב לדעת

קידושא רבה — מדוע קידוש היום נקרא "הגדול"? רש"י והרשב"א מבארים

המעשה הנורא של ברכת הלבנה — הרוח שהצילה יהודי מגוי רשע | סוד הדילוגים

מדוע אין מברכים על מצוות הצדקה? — תשובת הרשב״א וסוד הגאולה

האם מותר לברך ברכת הלבנה ביום או בליל שבת?

עצרת כינוס תורה לזכר שמואל אמיתי ז״ל — "כל ישראל חברים"

מדוע מוסיפים "אחור" בברכת ההפטרה למרות שאינו בפסוק המקורי בישעיה? | "ודבר אחד מדבריך אחור"

בדין האומר "הרי את מקודשת" ולא אמר "לי" — עיון בסוגיית קידושין