האם הכהנים יישארו כהנים לאחר תחיית המתים?
שאלה יסודית עולה בנוגע לתחיית המתים: האם כהנים שיקומו בתחיית המתים ימשיכו להיות כהנים, או שמא מאחר שהם קמים בגוף חדש – קדושת הכהונה אינה חוזרת עמהם?
בגיליון קודם הובאה הדעה שרב כהנא היה כהן, ולאחר פטירתו וקימתו לתחייה על ידי רבי יוחנן, פרחה כהונתו ממנו, ודינו הפך להיות כדין ישראל שאינו כהן. לפי זה היה מקום לחדש, לכאורה, שהכהנים שיקומו בתחיית המתים לא יהיה להם גדר של כהנים, אלא יהיו כישראלים לכל דבר.
אמנם באמת אי אפשר לומר כך כלל וכלל.
ראשית, מסברה: כל הכהונה באה בירושה מאב לבן. לכאורה, קורבתו של הכהן כבן של אביו בוודאי נשארת גם לאחר הקימה לתחייה, ואם כן גם כהונתו חייבת להישאר.
שנית, המדרש מדייק מן הפסוק “זאת משחת אהרן”, שגם לעתיד לבוא לא יצטרכו אהרן ובניו משיחה חדשה לכהונה, אלא הם יישארו בכהונתם גם אז.
יתירה מזו, הגמרא במסכת סנהדרין אומרת במפורש שבזמן הגאולה יתנו את התרומה לאהרן הכהן, כציווי התורה: “ונתתם ממנו את תרומת ה’ לאהרן הכהן”. ובלשון הגמרא: “וכי אהרן לעולם קיים? והלוא לא נכנס לארץ ישראל, שנותנים לו תרומה? אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנים לו תרומה!”
אם כן, מפורש בגמרא שתישאר קדושת הכהונה גם לאחר התחייה.
על כן מוכרחים לומר שישנו הבדל מהותי בין תחיית המתים שנעשית כיום, בדרך נס על ידי תפילת צדיק וכדומה – כדוגמת רב כהנא ועוד רבים בתנ”ך – לבין תחיית המתים שתהיה בזמן הגאולה.
כאשר הנשמה יוצאת מהגוף, אין בגוף עוד “פוטנציאל” לקום מחדש בזמן הזה. לכן ניתן לומר שיש לגוף שקם בדרך נס הגדרה חדשה שאינה כוללת את הקדושה שהייתה בגוף הקודם. ניתן לדמות זאת לדברי הרד”ק בספר מלכים, שכותב שהשמן שנשפך בדרך נס על ידי ברכתו של אלישע היה פטור מכל דיני תרומות ומעשרות, מכיוון שהוא נוצר בדרך של נס, ולא על פי הטבע.
לעומת זאת, תחיית המתים שתהיה בזמן הגאולה קיימת בפוטנציאל בטבע הגוף שבעולם הזה. כפי שכותב רש”י בחומש בראשית (ב, ז), שהקדוש ברוך הוא טבע בגוף האדם שתי יצירות: אחת לעולם הזה, ואחת לתחיית המתים.
ולכן בתחייה זו יקום הגוף על כל תכונותיו שהיו בו בזמן הזה, כולל קדושת הכהונה לכל מי שהיה כהן.
נמצא, כי כהנים שיקומו בתחיית המתים בזמן הגאולה יישארו בכהונתם, ואהרן ובניו לא יצטרכו משיחה חדשה. ההבדל הוא רק בין תחייה ניסית פרטית בזמן הזה לבין תחיית המתים הכללית שלעתיד לבוא.
מקורות
כלי חמדה פרשת בראשית עמ’ 12, הגר”ח ברלין בספר הזיכרון לה’פחד יצחק’ עמ’ תרס, סנהדרין צ, ב. לקו”ש חי”ח עמוד 88. רד”ק מלכים ב’ ד, ז. שערי טהר ח”ח סימן ק”י. תו”כ פרשת צו פי”ח. במדב”ר פרשת נשא פי”ח.
תגובות
הוסף רשומת תגובה