מלך המשיח – מהם סימניו ומה תפקידו בגאולה?
האמונה בביאת המשיח אינה רעיון כללי בלבד, אלא יסוד ברור בתורה ובהלכה. התורה רומזת ומלמדת על ביאת מלך המשיח מתוך עניינים של מעשה בפועל, מפני שעניינה של תורה הוא לדעת את המעשה אשר יעשון — הלכה למעשה.
לכן, כאשר התורה רוצה לומר אודות ביאת מלך המשיח, אין הדבר מופיע רק כרעיון מופשט, אלא בקשר למצווה והלכה. וכך מבואר בנוגע לפסוק “ויספת לך עוד שלש ערים” — שממנו לומדים על שלימות קיום המצוות לעתיד לבוא ועל ביאת מלך המשיח.
מלך המשיח עצמו מוגדר בהלכה בדברי הרמב”ם. סימניו הראשונים הם: “אם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה. ויכף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה. וילחם מלחמות ה’, הרי זה בחזקת שהוא משיח”. ואם עשה והצליח, ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל — הרי זה משיח בוודאי, והוא יתקן את העולם כולו לעבוד את ה’ ביחד.
מכאן מובן שמלך המשיח אינו רק מנהיג מדיני או סמל רוחני, אלא מלך הפועל בפועל בעולם: מחזק את שמירת התורה והמצוות, נלחם מלחמות ה’, בונה את בית המקדש, מקבץ נדחי ישראל ומביא את העולם כולו לעבודת ה’.
חז”ל מלמדים כי “משה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון”. לכן “שילה”, שקאי על משיח, הוא בגימטריא משה. וכשמצרפים אחד לשילה, הרי זה בגימטריא משיח. כלומר, עניינו של משיח הוא גילוי אחדות ה’ בעולם — להמשיך את הא’, אלופו של עולם, בתוך הח’ והד’, שהם שבעה רקיעים וארץ וארבע רוחות העולם, ובאופן גלוי.
משיח נקרא גם בשם “צמח”, כפי שאומרים בתפילה: “את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח”. המקור לכך הוא בפסוק: “הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל ה’”. כינוי זה מבטא את אופן הגילוי של הגאולה — צמיחה מתוך העולם עצמו, עד לבניין בית המקדש וקיבוץ נדחי ישראל.
על המשיח נאמר גם שהוא “עומד אחר כותלנו”. משמעות הדברים היא שכאשר נמצאים במצב של “הנה זה עומד אחר כותלנו” — הנה הנה בא משיח — מוכרחים להתכונן כראוי. ההכנה הפנימית לכך היא לימוד החסידות בשופי, כדי לדעת את אלוקי אביך ולהיות מוכנים לגילוי האלוקות בגאולה.
עוד מצינו במקורות את ההבחנה בין משיח בן יוסף למשיח בן דוד. משיח בן יוסף קשור למלחמת גוג ומגוג, ואילו משיח בן דוד בא לאחר התחלת מלחמת גוג ומגוג ומביא את שלימות הגאולה. עם זאת, הרמב”ם אינו מזכיר את המושג משיח בן יוסף בהלכות מלכים, ויש לעיין בכך על פי המבואר בלקוטי שיחות.
מעלתו של משיח גדולה במיוחד בתחום המלכות. אף שבדרגת הנבואה פוסק הרמב”ם שמשה רבינו גדול יותר, במעלת המלכות משיח גדול יותר, וכדמוכח מכך שמשיח יהיה “מורח ודאין” — ידון על פי הריח, כמבואר בגמרא. וכן במעלת לימוד התורה, שהרי הוא ילמד תורה אף את האבות הקדושים.
עם זאת, כל הדיבורים על מלך המשיח אינם באים כדי להחליף את העבודה המעשית, אלא להעמיק אותה. הציפייה למשיח דורשת חיזוק בתורה, במצוות, בלימוד החסידות ובהכנה פנימית לגאולה. כאשר לומדים על עניינו של מלך המשיח, מבינים שהגאולה אינה רק אירוע עתידי, אלא מציאות שמתחילה כבר עכשיו בעבודת האדם.
מקורות
התוועדויות תשמ”ו ח”ד עמוד 199. רמב”ם הלכות מלכים פרק יא הלכה ד. ספר המאמרים מלוקט חלק א עמוד צ”ו. לקוטי שיחות חלק י עמוד 290. לקוטי שיחות חלק כ עמוד 361. לקוטי שיחות חלק יד עמוד 413. לקוטי שיחות חלק כ עמוד 459. לקוטי שיחות חלק כ עמוד 177. לקוטי שיחות חלק כט עמוד 364. התוועדויות תשמ”ו ח”ב עמוד 362. לקוטי שיחות חלק לב עמוד 185. ספר השיחות תש”נ ח”ב עמוד 557. ספר השיחות תשמ”ט ח”ב עמוד 419. סנהדרין צג, ב. אגרות קודש חלק ד עמוד קפא.
תגובות
הוסף רשומת תגובה