האם המתים שיקומו בתחיית המתים יצטרכו טהרה מטומאת מת?
נצייר לעצמנו את הרגע המיוחל של הגאולה: הרבי מלך המשיח מגיע, בית המקדש נבנה, ועם ישראל מתקבץ לארצו. קיימת מצוות עשה להקריב פעמיים בכל יום את קרבן התמיד, ואנו רוצים כמובן לקיים מיד את המצווה שלא קויימה קרוב לאלפיים שנה.
אך כאן מתעוררת שאלה פשוטה וחזקה: הרי כולנו טמאי מתים, ואסור לנו להיכנס לבית המקדש. האם ניאלץ להמתין שבעה ימים עד תום טהרתנו על ידי מי החטאת, כפי שנאמר בפרשת חוקת: “הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים” (יט, יא)?
באחת ההתוועדויות התבטא הרבי מלך המשיח, שתיכף ומיד תבוא הגאולה ונקריב קרבנות בבית המקדש עוד היום. ומיד שאל הרבי: הרי צריכים להמתין שבעה ימים ורק לאחר מכן נהיה טהורים. ואם כן, איך אפשר לומר שנקריב קרבנות עוד היום?
על כך ענה הרבי, שיש צדיקים שיקומו מיד בבוא הגאולה, כמו משה, אהרן ובניו, והם — שאינם טמאים — יוכלו להקריב מיד.
אמנם גם לגבי אלה שיקומו בתחיית המתים קיימת שאלה של טהרה מטומאת עצמם. אך הרבי הסביר: “אף שבנבואת הגאולה (יחזקאל לו, כה) נאמר ‘וזרקתי עליכם מים טהורים’ הרי לא מצינו בשום מקום שכאשר יקומו אברהם אבינו, משה ואהרן, ושאר הצדיקים, הם יצטרכו להיטהר באפר הפרה! ואדרבה - מפשטות הסוגיא בנוגע ללבישת בגדי כהונה לעתיד לבוא, משמע שכל העניינים - בניין בית המקדש, לבישת בגדי כהונה, תחיית המתים (של הצדיקים) יהיו בבת אחת, ולא באופן שיצטרכו להמתין להזאת מי חטאת בשלישי ושביעי”.
אם כן, הקרבת הקרבנות תתבצע מיד, על ידי הצדיקים שיקומו ויוכלו לגשת מיד לעבודה.
ומה לגבי שאר המתים? מדיון נרחב בגמרא עולה, ששאר המתים שיקומו לתחייה יהיו זקוקים להזאה ביום השלישי וביום השביעי, מכיוון שאצל כולם ייבנה הגוף מעצם הלוז שתישאר מהגוף הקודם, והמגע בעצם זו יחייב טהרה.
אולם הרבי מגיע למסקנה מפתיעה, שלפיה לא יזדקקו הקמים להזאה, בזכות עסק התורה בזמן הזה.
ההסבר לכך הוא בדברי חז”ל: “כל המשתמש באור תורה - אור תורה מחייהו”. ובמקום אחר מופיעה הגירסה: “טל תורה מחייהו”. כאשר התחייה היא על ידי אור תורה וטל תורה, דבר זה עצמו מטהר בשעת התחייה. לכן, אף שהמתים יצטרכו לכאורה להיטהר מנגיעתם בעצם הלוז, הם ייטהרו מיידית על ידי ה”טל תורה” שיחייה אותם.
נמצא, שהגאולה אינה נפתחת בעיכוב של שבעה ימים, אלא במהלך אלוקי שלם שבו בניין בית המקדש, תחיית הצדיקים, לבישת בגדי כהונה והקרבת הקרבנות יכולים להיות בבת אחת. זהו עומק הציפייה לגאולה מיידית: לא רעיון עתידי רחוק, אלא מציאות שמוכנה להתגלות תיכף ומיד.
מקורות
התוועדות י”ב סיון תשמ”ז. יומא ה, ב. נדה ע, ב ובמהרש”א שם. ספר פנים יפות פרשת חוקת עה”פ זאת התורה. לקו”ש חי”ח חוקת ב. לקו”ש חוקת תשמ”ו הערה 43. כתובות קיא, ב. ילקוט שמעוני ישעיה רמז תלא. זהר חלק א קלא, א.
תגובות
הוסף רשומת תגובה