הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

  מה המשותף למשה רבנו, הלל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא? מעבר לגדלותם בתורה ובמידות — כולם זכו להיפטר בגיל מאה ועשרים שנה. המדרש ספרי בפרשת וזאת הברכה מחבר בין ארבעתם, ומהחיבור הזה נובע שיעור מעשי לחיי כל אחד ואחד: איך שמחים באמת בחג, ואיך זוכים לאריכות ימים ושנים טובות. בשיעור שנמסר מתוך הסוכה, הרב מנחם מענדל חדאד פותח את הסוד. שלוש המצוות של החג — והקושי בשמחה בחג הסוכות יש שלוש מצוות מרכזיות: מצוות הסוכה, נטילת ארבעת המינים, ומצוות "ושמחת בחגך". אבל הרבה שואלים בכנות: איך אפשר לשמוח כשלא תמיד קל? כשאדם עצוב, כשמרגיש שחסר לו משהו? התשובה, כפי שמוסבר בהרחבה בתורת החסידות, טמונה במילה אחת: ביטול . סוד השמחה: "ויספו ענוים בה' שמחה" הנביא ישעיהו (כ"ט, י"ט) אומר: "ויספו ענוים בה' שמחה". מי הוא השמח? דווקא העניו. ואת זה רואים אצל משה רבנו, עליו מעידה התורה עצמה: "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר י"ב, ג'). אך כאן נדרשת דיוק חשוב: ענווה איננה הכחשת המעלות . להיפך — העניו מכיר את מעלותיו ויכולו...

בכל יום מימי חג הסוכות נכנס לסוכה אורח עליון – זהו סוד ה"אושפיזין" שגילה הזוהר הקדוש. אך מלבד שבעת הרועים, מבקרים בסוכה גם שבעה מרבותינו נשיאי החסידות. וביום השני של החג מתגלה קשר מפתיע בין יצחק אבינו, המגיד ממעזריטש, ומאמרו של הלל הזקן "אם אני כאן – הכל כאן", שנשמע כגאווה ובאמת הוא שיא הענווה. בשיעור שנמסר מתוך הסוכה, הרב מנחם מענדל חדאד פותח את הדברים. שבעת האושפיזין של הזוהר הזוהר הקדוש (פרשת אמור, ק"ג ע"ב – ק"ד ע"א) מלמד שבכל יום מימי החג נכנסים לסוכה שבעה אורחים עליונים: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. כולם באים בכל יום, אלא שבכל יום אחד מהם הוא המוביל, ועמו שפע מיוחד לכל היושבים בסוכה. האושפיזין החסידיים על פי מסורת חב"ד, גילה הרבי הריי"צ שבנוסף לשבעת הרועים מבקרים בסוכה גם שבעה מנשיאי החסידות: הבעל שם טוב, המגיד ממעזריטש, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, הצמח צדק, אדמו"ר מהר"ש ואדמו"ר הרש"ב. ואם תשאלו – איך ביקר דוד המלך בסוכות שנעשו לפני שנולד? התשובה: המבקר הוא הנשמה, שמקור...

השנה יום הראשון של חג הסוכות חל בשבת. כידוע, בשבת אין מנענעים את ארבעת המינים — חכמים גזרו שמא יטלטלנו ארבע אמות ברשות הרבים, כפי שגזרו על תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת. אם כן עולה שאלה מעשית: האם לאגוד את הלולב כבר בערב החג, או שמא נמתין? ומהו הפירוש המיוחד של רבי לוי יצחק מברדיטשוב לפסוק "ולקחתם לכם ביום הראשון"? הגזירה על נענוע הלולב בשבת מצוות ארבעת המינים מהתורה היא ביום הראשון, כדכתיב: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" (ויקרא כ"ג, מ'). אולם כשיום הראשון חל בשבת, ביטלו חכמים את הנענוע מחשש טלטול — בדיוק כמו שקרה השנה בשופר של ראש השנה, שתקענו רק ביום השני. יש לציין שגזירה זו אינה נוהגת בבית המקדש — שם מנענעים גם בשבת. מצוות הסוכה והשמחה מתחילות מיד אמנם מצוות ד' מינים נדחית ליום השני, אבל מצוות הסוכה מתחילה כבר בליל החג, וכך גם מצוות השמחה — "ושמחת בחגך" (דברים ט"ז, י"ד), שנאמרה בחג הסוכות שלוש פעמים חיזוק. והשמחה אינה סטטית: מעלין בקודש, וכל יום צריך להוסיף בשמחה על קודמו....

למה תוקעים בשופר במוצאי יום הכיפורים? שאלה קלאסית עולה מדי שנה: אם בראש השנה שחל בשבת מבטלים חכמים את מצוות התקיעה בשופר מחשש לגזירת רבא – מדוע במוצאי יום הכיפורים, שגם הוא "שבת שבתון", כן תוקעים בשופר? במאמר זה נבאר את דברי התוספות במסכת מגילה כ ע"ב, בשם ר"י הלוי, ואת שני התירוצים המרכזיים לסוגיה. הרקע: גזירת רבא בראש השנה שחל בשבת כאשר ראש השנה חל בשבת אין תוקעים בשופר, וטעם הדבר מבואר בגמרא (ראש השנה כ"ט ע"ב) בשם רבא: גזרו חכמים שמא יטול אדם את השופר ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, או שילך עמו אצל הבקי כדי ללמוד ממנו את סדר התקיעות – ובכך יעבור על איסור הוצאה או טלטול בשבת. השנה, בראש השנה תשפ"ז שחל בשבת, אכן לא תקענו ביום הראשון של החג. השאלה: יום הכיפורים הוא שבת שבתון גם יום הכיפורים הוא "שבת שבתון" ואיסורי הוצאה וטלטול נוהגים בו במלואם. במוצאי יום הכיפורים נהגו ישראל לתקוע בשופר, כזכר ליובל שהיה מתחיל בעשור לחודש השביעי (ראה שולחן ערוך או"ח סימן תרכ"ג ס"ו וברמ"א שם). אם כך – מדוע לא ...

מדוע נהגו לתקוע בשופר במוצאי יום הכיפורים, מיד בסיום קדיש דתפילת הנעילה? הרי אין ציווי מפורש בתורה על תקיעה זו כפי שיש בראש השנה. שאלה זו נשאלת בכל שנה מחדש, ובשיעור זה נברר חמישה טעמים עיקריים מדברי הראשונים, את זמנה המדויק של התקיעה, ואת מעלת הסעודה שלאחריה. זמן התקיעה – ממש במוצאי היום ראשית יש לשים לב שהתקיעה נעשית דווקא במוצאי יום הכיפורים, בסיום הקדיש שלאחר תפילת הנעילה. יש הנוהגים לתקוע כבר בבין השמשות, ולכן אין התקיעה מתירה את האכילה והשתייה – אלו מותרות רק בצאת הכוכבים של יום הכיפורים. טעם א׳ – זכר לתקיעת שנת היובל ה מרדכי כותב שנהגו לתקוע זכר לתקיעה שהיו תוקעים בשנת היובל, שבה יצאו העבדים לחירות. שהרי היובל היה חל דווקא ביום הכיפורים, וכפי שאומרת התורה: "ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם". דיני יובל אינם נוהגים היום, כפי שכותב ה רמב״ם , כיוון שאין כל יושביה עליה, אך התקיעה נשארה למנהג. השגת הסמ״ג וההגהות מיימוניות ה סמ״ג וה הגהות מיימוניות תמהו על טעם זה: אם באמת רוצים לעשות זכר ליובל, היה מן הראוי לתקוע פעם ביובל בלבד, ולא בכל שנה ושנה. ולכן הביאו ט...

  בשבת האחרונה נשאלתי שאלה מעשית ובוערת לימים אלו: האם מותר לקנות בגד חדש וללבוש אותו בראש השנה? השאלה נראית פשוטה, אך כדי להשיב עליה נצטרך לרדת לשורש עמוק יותר – האם בכלל יש חיוב של שמחה בראש השנה כמו בשאר המועדים? האם יש חיוב שמחה בראש השנה? בחג הסוכות ובחג המצות נאמר במפורש "ושמחת בחגך", ואנו מזכירים בתפילה "מועדים לשמחה". השאלה הפשוטה היא – האם גם בראש השנה קיים חיוב זה? לכאורה יש ראיה ברורה שכן. השולחן ערוך (אורח חיים, סימן תקצ״ז) פוסק: "בראש השנה אוכלים ושותים ושמחים, ואין מתענים בו." וכך אנו רואים אצל עזרא ונחמיה שאכלו מעדנים ביום זה. אנשים גם נוהגים להביא בשר שמן ויין טוב לשולחן החג – מה שמלמד לכאורה על חיוב של שמחה. הצד השני של המטבע – ראש השנה כיום דין אך מנגד עומדות שתי הלכות משמעותיות: אין אומרים הלל בראש השנה – בסוכות ובפסח כן, אך בראש השנה לא. מרן השולחן ערוך בסימן תקפ״ד מסביר שהסיבה שלא אומרים "מועדים לשמחה" בתפילת ראש השנה, בשונה משלושת הרגלים, היא שאי...

סיימת את תפילת שמונה עשרה, אמרת "עושה שלום", עשית שלושה צעדים לאחור – ועכשיו? רבים חוזרים מיד למקומם או מתיישבים. אבל השולחן ערוך פוסק במפורש שאסור – והטעם שמובא בגמרא קשור ישירות ליום הכיפורים. ההלכה הזאת יוצאת היישר מתפילת חנה. תפילת חנה – אמא של הלכות התפילה בהמשך לדברינו על תפילת חנה שקוראים בהפטרה של יום הראשון של ראש השנה: הגמרא במסכת ברכות לומדת מתפילתה כמה וכמה הלכות שנפסקו להלכה למעשה בשולחן ערוך. למשל: שיכור לא יתפלל – כי עלי הכהן חשב אותה לשיכורה. עוד: לא מספיק להתפלל בלב – צריך להוציא את הדיבור בפה, שנאמר "שפתותיה נועות". ומצד שני, לא מתפללים בקול רם אלא בלחש. וכמובן – צריכה להיות כוונה בתפילה. הימים הנוראים: מותר להתפלל בקול? אמנם בכל השנה מתפללים בלחש, אבל יש פוסקים שהתירו בימים הנוראים – ראש השנה ויום כיפור – להתפלל קצת יותר בקול רם, אם זה מביא לכוונה גדולה יותר. יש על מי לסמוך. עם זאת, הרב יצחק יוסף בהלכות יוסף מביא שהספרדים לא נהגו בכך, אלא נוהגים לפי המקובלים שגם בימים אלו מתפללים בלחש. ההלכה המפורשת: שו"ע סימן קי"ח סעיף ג...

בכל שנה, ביום הראשון של ראש השנה, אנחנו קוראים בהפטרה את תפילת חנה. כולם יודעים שהגמרא אומרת ששרה, רחל וחנה נפקדו בראש השנה. אבל כאן מתחילה שאלה מרתקת: באיזה יום חנה התפללה בעצמה? התשובה מפתיעה – ומלמדת אותנו איך להתפלל בראש השנה. מה קוראים בראש השנה? בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תקפ"ד סעיף ב') מובאים דיני קריאת התורה בראש השנה: מוציאים שני ספרי תורה – בראשון קוראים את פקידת שרה, ובשני את עניינו של יום בפרשת פנחס. ובהפטרה של היום הראשון – תפילת חנה מספר שמואל. מדוע דווקא שרה וחנה? הלבוש, המגן אברהם, האדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו והמשנה ברורה כותבים: בגמרא במסכת ראש השנה (דף י"א עמוד א') מובא ש שרה, רחל וחנה נפקדו בראש השנה וזכו לילדים. לכן אנחנו קוראים בפרשיות אלו – לעורר את היום המסוגל לפקידה. אבל מתי התפללה חנה בעצמה? שחנה נפקדה בראש השנה – זה מפורש ואין על זה ויכוח. אבל השאלה היא מתי הייתה התפילה שלה? החתם סופר, בהגהותיו לשולחן ערוך (סימן תר"א), כותב שמפורסם הדבר שתפילת חנה הייתה בראש השנה, וכך מביא גם השל"ה...

  למה בראש השנה אנחנו תוקעים דווקא בשופר פשוט של איל? הרי אפשר היה לקחת חצוצרה יפה ומכובדת, או כל כלי נגינה אחר, ולעשות תקיעות מרשימות הרבה יותר… השאלה הזו נשאלה לאחרונה, והתשובה מגלה סוד עמוק על מהותו של יום הדין. בבית המקדש תקעו גם בחצוצרות קודם כל, צריך לדעת: דווקא בבית המקדש תקעו בחצוצרות ובשופר ביחד. כך מביאה המשנה במסכת ראש השנה, וכך נאמר בתהלים (צח, ו): "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'" – דהיינו, לפני השם, במקדש. במקדש תקעו בחצוצרות כמעט בכל יום, בשעת הקרבת הקרבנות. ספר החינוך (מצוה שפ"ד) מסביר את הטעם: התקיעה נועדה להזכיר לכהן לכוון את מחשבתו לקרבן, ולא להסיח את דעתו למחשבות אחרות. אבל בראש השנה היה משהו מיוחד: החצוצרות עמדו בצדדים, והשופר עמד באמצע. מצוות היום היא בשופר, ולכן השופר תקע ארוך והחצוצרות תקעו קצר. ומחוץ למקדש – "במדינה" – תוקעים דווקא בשופר בלבד. הגימטריא המדהימה של סימן תקפ"ו כל דיני השופר נמצאים בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקפ"ו . ויש כאן נקודה מופלאה: תקפ"ו בגימטריא הוא 586 – בדיוק הגימטריא של המילה שופר (ש=300...

  למה לא מברכים את חודש תשרי? הטעמים המרתקים מאחורי המנהג בשבת שלפני ראש השנה קורה משהו יוצא דופן: בכל שבת שלפני ראש חודש אנו נוהגים לברך את החודש הבא עלינו לטובה – אבל דווקא את חודש תשרי, החודש החשוב מכולם, אף קהילה בישראל לא מברכת. מדוע? בואו נצלול למקורות ולטעמים המרתקים. מקור המנהג: ברכת החודש בשבת ידוע שמברכים את החודש לפני שהחודש מגיע. המנהג הזה מוזכר כבר בראשונים: אנו רואים ב מחזור ויטרי , ב אור זרוע , ב ספר היראים , ב שלטי גיבורים ועוד, שנהגו לברך את החודש בשבת שלפני ראש חודש. ולמה דווקא בשבת? בסידור רב עמרם גאון רואים שנהגו להזכיר את ראש החודש בליל ראש חודש או בראש חודש עצמו. האחרונים מבארים: היות ובשבת כולם מתכנסים בבית הכנסת, לכן נהגו לברך בזמן הזה ולהזכיר שראש חודש מגיע. עיקר הטעם הוא פשוט – להזכיר לעם : תדעו, בשבוע הקרוב הולך להגיע ראש חודש. ביום ההוא נוהגים לשנות בתפילה, להוסיף יעלה ויבוא, להתפלל מוסף, ונשים נזהרות ממלאכה. יש גם טעמים שזה כעין ההכרזה של המולד כשהיו מקדשים את הלבנה בבית הדין – אבל עיקר הטעם הוא ההכרזה. התופעה המוזרה: תש...

  מי שישן בראש השנה – מזלו יישן: המקור ההלכתי וההיתרים רבים שואלים: האם מותר בראש השנה ללכת "לחטוף שינה", להתנמנם קצת, או שיש בכך בעיה? יש האומרים שמי שישן בראש השנה – מזלו לא יישן כל השנה. מהו המקור לדברים, והאם יש מקרים שבהם מותר להקל? בואו נצלול למקורות. המקור: דרכי משה בשם הירושלמי המקור למנהג נמצא ב דרכי משה , החיבור שכתב הרמ"א על גבי הטור. שם, בסימן תקפ"ג, הוא כותב שכתוב בגמרא ירושלמי בראש השנה: "מאן דדמיך בריש שתא, דמיך מזליה" והפירוש: מי ששוכב לישון בראש השנה – ישכב מזלו. וכך מביא הרמ"א בשולחן ערוך בסימן תקפ"ג שזהו מנהג טוב לא ללכת לישון בראש השנה. וכך פוסקים גם האחרונים הגדולים: אדמו"ר הזקן מביא את הדין להלכה בשולחן ערוך שלו, וכן ה כף החיים וה משנה ברורה – כולם מביאים שלא טוב ללכת לישון בראש השנה. הבעיה: איפה הירושלמי הזה? אבל בדבר הזה צריך לתת דגש חשוב. ה ערוך השולחן , מגדולי הפוסקים, כותב בסימן תקצ"ז שלא מצאנו מקור לירושלמי הזה שמביא הדרכי משה. וכך מביאים עוד אחרונים רבים – חיפשנו את הירושלמי הזה ולא...

כשאנו קמים בבוקר ראש השנה, אחרי ליל התפילה שבו קיבלנו עלינו עול מלכות שמיים, אנו פותחים את סידור התפילה ומגיעים לפיוט המוכר "אדון עולם אשר מלך". רבים מאיתנו אומרים את המילים כשגרה, אך מעטים יודעים על הסגולה העצומה הטמונה בכוונה עמוקה בתפילה זו דווקא בבוקר ראש השנה. רבי אליהו שפירא מפראג, מגדולי הפוסקים שחי לפני למעלה מ-300 שנה, מביא בספרו המפורסם "אליה רבה" הבטחה יוצאת דופן מגדולי הגאונים: מי שמכוון בכוונה נוראה באמירת "אדון עולם" בבוקר ראש השנה – זוכה שכל תפילותיו במשך היום כולו יתקבלו, השטן לא יוכל לקטרג עליו, ואויביו יפלו לפניו. רקע היסטורי: האליה רבה והמקורות רבי אליהו שפירא והספר "אליה רבה" רבי אליהו שפירא מפראג חיבר שני ספרים חשובים: "אליה רבה" (אליה גדול – חיבור ארוך ומפולפל) ו"אליה זוטא" (אליה קטן – חיבור מקוצר), על גבי החיבור ההלכתי המכובד "לבוש" שכתב רבי מרדכי יפה, תלמיד הרמ"א. ספר "אליה רבה" תופס מקום מכובד ומרכזי בפסיקה ההלכתית, והוא מצוטט על ידי כל גדולי האחרונים ללא יוצא מן הכלל...

בליל ראש השנה, לאחר תפילת שמונה עשרה של השנה החדשה, נוהגים קהילות רבות בישראל לומר יחד את פרק תהילים כ"ד: "לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה". מהו מקור המנהג הזה? מדוע יש בו סגולה לשפע פרנסה? והאם מותר לומר אותו כאשר ראש השנה חל בשבת – למרות שבשבת "לא מבקשים את צרכיו"? מקור המנהג ונפוצותו המנהג לומר פרק זה בליל ראש השנה מקובל כיום גם אצל ספרדים וגם אצל אשכנזים, אך מקורו עתיק. המקור המרכזי נמצא ב ספר פרי עץ חיים , שם מופיע כי מי שיכוון באמירת הפרק הזה בליל ראש השנה, יזכה שכל מזונותיו יהיו לו לכל השנה בשפע גדול. את הדברים מביא גם ספר מטה אפרים , ובעקבות דברי המקובלים נהגו כל העם לומר זאת ביראה ובהתרגשות. המנהגים משתנים בין הקהילות: יש שהחזן אומר פסוק והקהל חוזר אחריו, יש שאומרים שלוש פעמים חזקה, ויש שכל הציבור אומר יחד. יש קהילות שפותחות את ארון הקודש בזמן האמירה, כגון בבית הכנסת שערי חסד בירושלים שנהגו לפי מנהגי מרוקו לפתוח את הארון ולהתפלל בהתעוררות גדולה. לעומת זאת, במנהג חב"ד לא נהגו לפתוח את הארון. וערוך השולחן מביא שהיו אשכנזים שכלל לא...

  ראש השנה בפתח, ומנהג התשליך מהדהד על שפת הנהר. אבל רגע — מה עושים בסיום התשליך? יש נוהגים לנער את שולי הבגד או את שולי הטלית קטן. למה בעצם? מה הקשר בין ניעור הבגדים לכפרת העוונות? בשיעור זה מסביר הרב מנחם מענדל חדאד את התשובה על פי דברי הבן איש חי בספרו תורה לשמה. המנהג לנער את שולי הבגד בסיום התשליך ביום א׳ של ראש השנה, או ביום השני כשחל ראש השנה בשבת, נוהגים ללכת לאחר תפילת מנחה אל עבר הנהר או מקום מים, ולעשות את מנהג התשליך. בסיום התשליך יש נוהגים לנער את שולי הבגד או את שולי הטלית קטן, כפי שמובא במעשי אפרים ובספרים נוספים, לזכר הפסוק: "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" (מיכה ז, יט). בעצם אנו מנערים ואומרים שהקב״ה ישליך לנו את החטאים אל הים וימחה אותם. השאלה של הבן איש חי והנה, הדבר הזה לכאורה תמוה מאוד: וכי אדם שעשה עבירות חמורות, על ידי ניעור בגדיו או ניעור הטלית קטן — יבוא ויימחל לו העוון? שאלה זו שאל אותה רבינו יוסף חיים בספרו תורה לשמה, שהוא ספר שאלות ותשובות שכתב בעצמו (סימן ל״א, לאמת). שם הוא שואל על המושג של התשליך, וגם על המנהג לומר את הפסוק "פותח את ידך...

בערב ראש השנה עולה מדי שנה אותה שאלה מעשית: האם ראוי לצאת לנהר או למעיין לאחר תפילת מנחה ולומר את סדר התשליך, גם כאשר יום החג עצמו חל בשבת? שאלה זו נדונה לפני הרבה מן הפוסקים, והיא תלויה במספר תנאים מעשיים שצריך לברר לפני שמחליטים. שיעורו של הרב מנחם מענדל חדאד מבאר את המקור, הטעם והפסק למעשה. השאלה מי שרגיל לעשות תשליך ביום הראשון של ראש השנה על ידי מקור מים – מה יעשה כשיום ראש השנה הראשון חל בשבת? האם רשאי לצאת למים בשבת עצמה, או שמא יש להמתין ליום השני של ראש השנה, או לדחות את התשליך עד ימי התשובה המאוחרים יותר? המקורות יסוד המנהג במהרי״ל מנהג התשליך כפי שהוא נפוץ היום בקהילות אשכנז מבוסס על דברי המהרי״ל, שהוא המקור הראשון שהזכיר את המנהג במתכונתו המוכרת. הפסוק המרכזי שמופיע בסדר התשליך לקוח מספר מיכה: "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם" (מיכה ז, יט). עיקר התפילה מורכבת מפסוקים אלו, הכוללים גם את י"ג מידות הרחמים. הקשר לעקידת יצחק המדרש מספר שבדרכו של אברהם אבינו עם יצחק לעקידה, ניסה השטן למנוע זאת מהם בכך שיצר נחשול מים בדרך. אברהם ויצחק לא ה...

ליל ראש השנה מגיע, השולחן ערוך, וכולם מחכים לרגע הקלאסי: תפוח מתוק נטבל בדבש, מברכים, ואומרים "יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". אבל האם זו חובה גמורה, או מנהג שאפשר להסתפק בו גם בראייה בלבד? מקור המנהג — רמ״א, טור וגמרא הרמ״א באורח חיים סימן תקפ״ג, על פי הטור, מביא את מנהג אשכנז לאכול בליל ראש השנה תפוח מתוק בדבש. המקור הקדום נמצא בגמרא במסכת כריתות וכן במסכת הוריות, שם אביי אומר את הכלל הידוע: "סימנא מילתא היא" — הסימן פועל, ולכן אדם ירגיל עצמו לאכול בראש השנה מאכלים שיש להם משמעות טובה. סימני הלילה — לא רק תפוח לצד התפוח מופיעים סימנים נוספים: רימון, שירבו זכויותינו כרימון; ראש דג או ראש כבש, שנהיה לראש ולא לזנב; סילקא, שיסתלקו שונאינו; וקרא, שייקרע גזר דיננו. כל אלו מסביב לרעיון אחד: לפתוח את השנה בזכר טוב ובביטחון בה׳. השאלה המעשית מה עושים כשאין רימון? כשמתארחים אצל משפחה שמגישה דווקא אוכל חריף? או כשאדם מתעצבן בטעות בליל החג — האם השנה כולה תהיה "חריפה" או "עצבנית"? האם כל תקלה קטנה בליל ראש השנה הופכת לגזירה על השנה כולה? הס...

בכל שנה, בראש חודש אלול, נשמע סביבנו את הברכה: "כתיבה וחתימה טובה", "שנה טובה ומתוקה". מעטים יודעים שלברכה זו יש שורשים הלכתיים עמוקים בגדולי הפוסקים — ופסיקה ברורה על מנהגה. מה מקור המנהג, ומדוע דווקא מראש אלול? המקורות — המהרי"ל עד הכף החיים דרשות המהרי"ל המקור הקדום ביותר מופיע בדרשות המהרי"ל (הלכות ימים נוראים): מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים, כשאדם כותב איגרת לחברו, ירמוז לו בתחילתה או בסופה שהוא מתפלל עליו שיזכה לכתיבה וחתימה טובה בימי הדין. המטה אפרים, השערי תשובה והכף החיים בדברים אלו התבססו את כל הנוהגים הבאים אחריהם. הרקע — ארבעים יום של כפרה למה דווקא בחודש אלול? ארבעים הימים שמשה רבינו עלה שנית לקבל את לוחות הברית שניות מתחילים בחודש אלול. בסיומט — יום הכיפורים — ירד משה עם הלוחות והבשורה "סלחתי כדברך". שלושים ושלושה ימים בחודש אלול ותשעה ימים בתשרי = ארבעים יום של קבלה, סליחה ותשובה. לכן חודש אלול נקרא "ימי הרצון" — עט של קרבה מיוחדת בין אדם והקב"ה. ההתפתחויות — מכתיבה לדיבור המטה אפרים דיבר ...

ביום כ' מנחם אב אנו עומדים בדיוק 40 יום לפני ראש השנה. תאריך זה, שהוא גם יום ההילולא של הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון זצ״ל, אביו של הרבי מליובאוויטש, מהווה על פי שיחות הרבי את נקודת הפתיחה האמיתית של ההכנה לימים הנוראים. הרב מנחם מענדל חדאד משתף בשיעור זה סיפור מצמרר שהזדמן לו בשבוע האחרון, המאיר את משמעותם של ראשי התיבות של חודש אלול ואת מקומה של התורה כעיר מקלט רוחנית לכל אחד ואחד מאיתנו. השאלה מתי מתחילה באמת ההכנה לראש השנה, וכיצד עלינו להתכונן לימים הנוראים בצורה מעשית — לא רק בתפילה ובסליחות, אלא בקבלה מוחשית שתגן עלינו ביום הדין? המקורות 40 יום קודם יצירת הוולד הגמרא מלמדת שיש עניינים הנקבעים 40 יום קודם יצירת הוולד — למי הוא יזדווג וכדומה. כך גם ראש השנה, שהוא יום שבו נברא אדם הראשון ("זה היום תחילת מעשיך"), טעונים הכנה של 40 יום קודם לכן, החל מיום כ' מנחם אב. ראשי התיבות של אלול האריז״ל מביא (לאמת מראה מקום מדויק) שראשי התיבות של המילה אלול הם "אנה לידו ושמתי לך" (שמות כא, יג) — פסוק העוסק ברוצח בשגגה שגואל הדם רשאי להורגו, אלא אם כן ה...

רבים עולים לטבריה בבין הזמנים, מבקרים בקברי הצדיקים ומגיעים לחופי ים כינרת. אך מעטים יודעים שעצם הראייה של הכינרת עשויה לחייב ברכה מיוחדת להשם יתברך, וכן שמי הכינרת נבדלים בהלכותיהם ממי הים התיכון וממי ים המלח. במאמר זה נבאר שתי הלכות מעשיות הנוגעות לים כינרת: ברכת "עושה מעשה בראשית", ודין נטילת ידיים ממי הכינרת. השאלה אדם המגיע לטבריה ורואה את הכינרת לאחר תקופה — האם עליו לברך ברכה כלשהי? והאם מותר לו לקחת ממי הכינרת בנטלה וליטול את ידיו לסעודה? המקורות ברכת עושה מעשה בראשית — סימן רכ״ח מרן השולחן ערוך באורח חיים סימן רכ״ח פוסק, שהרואה את הימים, את הנהרות הגדולים, את המדבריות ואת ההרים הגבוהים שלא ראה אותם שלושים יום — מברך "ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". ומדובר דווקא בימים ובנהרות שהיו מששת ימי בראשית, ולא בים המלח שנוצר בזמן הפיכת סדום, ולא בנהרות שנעשו באופן מלאכותי בידי אדם. ים כינרת הוא מן הימים שהיו מששת ימי בראשית, ולכן הרואה אותו לאחר שלושים יום מברך עליו ברכה זו. תנאי השלושים יום יש לדקדק שהכוונה לשלושים יום שלמים ממש, ולא ל...

פתיחה עונת הקיץ מגיעה, המשפחות יוצאות לנופש בצימרים ובבתי מלון, ובחצרות רבות ניצבים עצים גבוהים ועליהם תלויים ערסלי בד מזמינים. שאלה מעשית עולה מיד: האם מותר בשבת קודש לעלות על אותו ערסל, להתנדנד עליו, לנשום את אוויר החורש ולהביט בנוף? השאלה נראית פשוטה, אך היא נוגעת ליסוד גדול בדיני שבת — איסור שימוש באילן. הרב מנחם מענדל חדאד מבאר בשיעורו את הסוגיה, מבחין בין דרגות השימוש בעץ, ומגיע לפסק הלכה למעשה עם תנאים ברורים. במאמר זה נרחיב את הדברים, נעמוד על המקורות, ונציג את המסקנה המעשית. א. השאלה המעשית המקרה המצוי הוא זה: משפחה שומרת שבת יוצאת לנופש, ובחצר הצימר תלוי ערסל שקצותיו קשורים אל שני עצים. בני המשפחה מבקשים לנוח על הערסל, להתנדנד קלות, ולהינות מן האווירה. השאלה כפולה: ראשית, האם עצם ההשענות על ערסל התלוי בעץ נחשבת "שימוש באילן" שאסרו חכמים? שנית, האם יש הבדל בין ערסל הקשור ישירות לענף לבין ערסל הקשור לאמצעי מתווך כמו מסמר או טבעת? הבנת שתי השאלות הללו מחייבת חזרה אל יסוד גזירת חכמים בעניין השימוש בעץ בשבת. ב. יסוד גזירת חכמים — איסור שימוש באילן הגמרא במסכת שבת...