למה תוקעים בשופר במוצאי יום הכיפורים? 5 טעמים
מדוע נהגו לתקוע בשופר במוצאי יום הכיפורים, מיד בסיום קדיש דתפילת הנעילה? הרי אין ציווי מפורש בתורה על תקיעה זו כפי שיש בראש השנה. שאלה זו נשאלת בכל שנה מחדש, ובשיעור זה נברר חמישה טעמים עיקריים מדברי הראשונים, את זמנה המדויק של התקיעה, ואת מעלת הסעודה שלאחריה.
זמן התקיעה – ממש במוצאי היום
ראשית יש לשים לב שהתקיעה נעשית דווקא במוצאי יום הכיפורים, בסיום הקדיש שלאחר תפילת הנעילה. יש הנוהגים לתקוע כבר בבין השמשות, ולכן אין התקיעה מתירה את האכילה והשתייה – אלו מותרות רק בצאת הכוכבים של יום הכיפורים.
טעם א׳ – זכר לתקיעת שנת היובל
המרדכי כותב שנהגו לתקוע זכר לתקיעה שהיו תוקעים בשנת היובל, שבה יצאו העבדים לחירות. שהרי היובל היה חל דווקא ביום הכיפורים, וכפי שאומרת התורה: "ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם". דיני יובל אינם נוהגים היום, כפי שכותב הרמב״ם, כיוון שאין כל יושביה עליה, אך התקיעה נשארה למנהג.
השגת הסמ״ג וההגהות מיימוניות
הסמ״ג וההגהות מיימוניות תמהו על טעם זה: אם באמת רוצים לעשות זכר ליובל, היה מן הראוי לתקוע פעם ביובל בלבד, ולא בכל שנה ושנה. ולכן הביאו טעמים נוספים.
טעם ב׳ – להודיע לאכול בשמחה
התוספות במסכת שבת מבארים שהתקיעה נועדה להכריז לעם ישראל שילכו לאכול בשמחה סעודת יום טוב, כפי שאמרו רבותינו שבת קול יוצאת ומכרזת: "לך אכול בשמחה לחמך".
טעם ג׳ – להבריח את השטן
הכל בו כותב שביום הכיפורים אין לשטן רשות לקטרג, שכן ישראל דומים למלאכי השרת. אך במוצאי היום מיד חוזר השטן לתפקידו, ולכן תוקעים בשופר כדי להבריחו ולומר לו: "אין לך כאן זמן לקטרג". על פי טעם זה מובן גם המנהג שלא לומר תחנון בין יום הכיפורים לחג הסוכות – כל אחד טרוד במצוות החג.
טעם ד׳ – זכר למעמד הר סיני
הטור בסימן תרכ״ג מביא כטעם עיקרי שהתקיעה היא זכר למעמד הר סיני, שנאמר "וה' עלה בתרועה", ונאמר "במשוך היובל המה יעלו בהר". לאחר יום הכיפורים שבו הקדוש ברוך הוא שרה בקרב עמו, הוא כביכול "עולה" חזרה, ואנו תוקעים בשופר לזכר עלייה זו.
טעם ה׳ – סימן ניצחון והתקבלות התפילה
כשם שהחיילים חוזרים מן המלחמה בקריאות ניצחון, כך תוקעים בשופר לסימן שתפילותינו התקבלו והקדוש ברוך הוא חתם אותנו לחיים טובים.
סעודת מוצאי יום הכיפורים – שפע גשמי לכל השנה
מעלה מיוחדת יש לסעודה שלאחר התקיעה. אף שהחיוב לאכול הוא בערב יום הכיפורים – עד כדי כך שאף חולים שאינם צמים חייבים לאכול לפני היום, כפי שמביא השדי חמד – מכל מקום סעודת מוצאי יוהכ״פ נחשבת "בסעודות גדולים". הרבי הריי״ץ הביא בשם אביו הרבי הרש״ב שסעודה זו פותחת את השפע הגשמי של כל השנה כולה (לאמת המקור המדויק).
למעשה
תוקעים בשופר בסיום קדיש דנעילה, ולאחר צאת הכוכבים – סעודה גדולה בשמחה. סגולה טובה להשקיע בסעודה זו, ובזכות זה יזכה כל אחד לשפע גשמי וגמר חתימה טובה, אמן.
תגובות
הוסף רשומת תגובה