למה תוקעים בשופר במוצאי יום הכיפורים?
למה תוקעים בשופר במוצאי יום הכיפורים?
שאלה קלאסית עולה מדי שנה: אם בראש השנה שחל בשבת מבטלים חכמים את מצוות התקיעה בשופר מחשש לגזירת רבא – מדוע במוצאי יום הכיפורים, שגם הוא "שבת שבתון", כן תוקעים בשופר? במאמר זה נבאר את דברי התוספות במסכת מגילה כ ע"ב, בשם ר"י הלוי, ואת שני התירוצים המרכזיים לסוגיה.
הרקע: גזירת רבא בראש השנה שחל בשבת
כאשר ראש השנה חל בשבת אין תוקעים בשופר, וטעם הדבר מבואר בגמרא (ראש השנה כ"ט ע"ב) בשם רבא: גזרו חכמים שמא יטול אדם את השופר ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, או שילך עמו אצל הבקי כדי ללמוד ממנו את סדר התקיעות – ובכך יעבור על איסור הוצאה או טלטול בשבת. השנה, בראש השנה תשפ"ז שחל בשבת, אכן לא תקענו ביום הראשון של החג.
השאלה: יום הכיפורים הוא שבת שבתון
גם יום הכיפורים הוא "שבת שבתון" ואיסורי הוצאה וטלטול נוהגים בו במלואם. במוצאי יום הכיפורים נהגו ישראל לתקוע בשופר, כזכר ליובל שהיה מתחיל בעשור לחודש השביעי (ראה שולחן ערוך או"ח סימן תרכ"ג ס"ו וברמ"א שם). אם כך – מדוע לא חששו חכמים לאותה גזירה עצמה? הרי גם כאן עלול אדם ללכת אצל הבקי לשאול אם תקע נכון, אם היה הפסק, מה אורך התקיעה וכדומה.
תשובת התוספות (מגילה כ ע"ב) בשם ר"י הלוי
התוספות במסכת מגילה מעלים בדיוק את השאלה הזאת, ומביאים בשם ר"י הלוי שני תירוצים:
תירוץ ראשון – תקיעה אחת פשוטה
סך הכל תוקעים במוצאי יום הכיפורים מספר מועט של תקיעות, ובעניין זה נחלקו הפוסקים: השולחן ערוך (או"ח תרכ"ג ס"ו) והרמ"א מביאים חילוקי מנהגים, ובספר העגור (לאמת) הובאה שיטה נוספת. בפועל, ברוב קהילות ישראל נוהגים לתקוע תקיעה אחת פשוטה בלבד. מכיוון שכך – פחות סביר שאדם יטלטל את השופר לרשות הרבים או ילך אצל הבקי לברר, שכן אין כאן סדר תקיעות מורכב שיעורר ספקות.
תירוץ שני – מוצאי היום, לא ביום עצמו
התקיעה נעשית במוצאי יום הכיפורים, כלומר אחרי צאת הכוכבים. מדין תורה, ברגע שיצאה השבת או יום הכיפורים – מותר לעשות מלאכה. חכמים תיקנו את ההבדלה, ואת אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול" כדי להתיר מלאכה בפועל (שולחן ערוך או"ח סימן רצ"ט). לפיכך, גם אם אדם ילך אצל הבקי לשאול על התקיעה – הוא לא יעבור על איסור תורה של הוצאה או טלטול, אלא לכל היותר על איסור דרבנן. ואין מבטלים מנהג ישראל מפני חשש של איסור דרבנן בלבד.
מנהג ולא דין
יש להוסיף נקודה יסודית: תקיעת השופר במוצאי יום הכיפורים היא מנהג – זכר ליובל – ולא חובה מדאורייתא כבתקיעת ראש השנה. לפיכך, גם אם יתעורר ספק אצל אדם פרטי, אין לו את אותה דחיפות של דיני ראש השנה, ואין רגילים לרוץ אצל הרב לשאול על פרטי התקיעה.
מסקנה למעשה
בין לשיטת הנוהגים לתקוע תקיעה אחת פשוטה, ובין לשיטת הנוהגים לתקוע תשר"ת מלא – אין חשש של גזירת רבא בתקיעת מוצאי יום הכיפורים, וממשיכים לתקוע בשופר כמנהג ישראל, זכר ליובל, ומתוך תפילה שיישמע קול השופר הגדול של גאולה שלמה במהרה בימינו, אמן.
תגובות
הוסף רשומת תגובה