בדין האומר "הרי את מקודשת" ולא אמר "לי" — עיון בסוגיית קידושין
בדין האומר "הרי את מקודשת" ולא אמר "לי"
עיון מעמיק בסוגיית קידושין — מחלוקת הראשונים בדין "ידים שמוכיחות"
תוכן השיעור:
- יביא דברי שמואל בקידושין דלא אמר תיבת "לי"
- יביא ביאור התוס׳ בכך
- יקשה עליו מכמה קושיות
- יביא ביאור המקנה בגמ׳
- יביא דברי הרשב"א
- יביא ב׳ אופנים בפירוש דברי הגמ׳
- יבאר עפ"ז את מחלוקת המפרשים בדין זה
א. דעת שמואל בלא אמר תיבת "לי"
איתא במסכתין1: "אמר שמואל: בקידושין, נתן לה כסף ושוה כסף, ואמר לה הרי את מקודשת, הרי את מאורסת, הרי את לאינתו — הרי זו מקודשת. הריני אישך, הריני בעליך, הריני ארוסיך — אין כאן בית מיחוש".
והיוצא מדין זה דשמואל, הוא דלדעת שמואל באם אמר איזה דבר ולא מוכח בפירוש למה נתכוון — אף על פי כן נחשב דיבורו דיבור, ולכן בקידושין אף שלא אמר "לי" וא"כ לא מוכח שנתכוון לקידושין, מכל מקום תהי" מקודשת, ובלשון הגמ": "ידים שאין מוכיחות הויין ידים".
ומקשה על כך הגמ": "והתנן2: האומר אהא — הרי זה נזיר; והוינן בה, ודילמא אהא בתענית קאמר? ואמר שמואל: והוא שהי" נזיר עובר לפניו; טעמא דנזיר עובר לפניו, הא לאו הכי לא". כלומר המשנה אומרת שגם אם לא אמר בפירוש שכוונתו לנזירות הרי זה נזיר — כלומר דידיו מוכיחות, ולכן אנו זקוקים להעמיד דהיה נזיר עובר לפניו.
ומתרצת הגמ" שבאמת לשיטת שמואל באם לא אמר מפורש לא נחשב דיבור — "ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים", וכאן מדובר שאמר לה "הריני אישך" וכדומה, ומביאים זאת לחידוש שגם בלשונות הגאים ההוא המקדש ואינה מקודשת.
ובתוספות3 חילק בין "ידים שאין מוכיחות כלל" ל"ידים שמוכיחות קצת": במקרה דקידושין אין מוכח אפילו קצת למה נתכוון, שהרי אדם עשוי לקדש אשה לחבירו, וממילא נחשב זה ל"ידים שאין מוכיחות כלל", ואינה מקודשת.
ובעניין זה כתב הרשב"א בתשובה לרבי4, וז"ל: "דכל שאומר הרי את מקודשת ולא אמר לי לא מוכח מדיבורו כלל שהיא המקודשת, ואינו לשון קידושין כלל, אלא כאומר הרי את מקודשת לאחר שלא ע"י עשייתו כלל, אף על גב דחזינן שהוא הנותן; אבל כשאומר הריני אישך דהוי לשון קידושין וכל שהוא המקדש הו"ל כאומר לי, ולא שביק איניש מצוה דרמיא עליה".
והמובן מכל הנ"ל הוא שלדעת שמואל — לשיטת התוספות — באם לא אמר תיבת "לי" אינה מקודשת, מכיון שלא מוכח למה התכוון.
ב. הקושיות על דברי התוספות ושיטת המקנה בפירוש הגמ"
ויש לעיין האם דברי שמואל נסובים גם באם היו המקדש והמקודשת עוסקים בענייני קידושין — האם גם אז אם לא אמר תיבת "לי" לא תהי" מקודשת, או שמא תהי" כן מקודשת.
ולכאורה מדברי התוספות הנ"ל משמע שתהי" מקודשת, ובפרט לפי מה שכתב המאירי5 בהגדרת "דיבור בעסקי קידושין", וז"ל: "הדיבור בעסקי קידושין צריך שיהא בו לשון שאלה היוצא בו קידושין הוא מועיל, כגון שאמרו תרצי להיות אשתי או איזה ממשא ומתן הדומה לו ומתגלגל מענין לענין, שאלו אמר בהן מקודשת את ולא אמר לי ואמרו הן — לא הוי כלום, שאין דיבור בעסקי קידושין מועיל במה שאין קידושין עצמן מועילים".
וכן כתב הרא"ש על אתר6: "ואם הי" מדבר עמה על עסקי קידושין לקדש לו, ונתן לה כסף ואמר הרי את מקודשת ולא אמר לי — מסתברא, כי מה שמדבר עמה תחלה שמקדש לו הוי הוכחה טפי מנזיר עובר לפניו".
אך הנה בקרבן נתנאל7 הקשה על דבריו, וז"ל: "וקשה, א"כ מאי פריך לימא סבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים — דלמא איירי שמואל כשדיבר עמה על עסקי קידושין, והריני אישך לישנא גריעא היא אפילו כשדיבר עמה על עסקי קידושין".
כלומר, באם נאמר שכשמדברים בעסקי קידושין מקודשת, אזי אינו מובן מדוע הגמ" אינה מבארת שמימרא דשמואל מדברת במקרה שדיבר עמה על עסקי קידושין, והלשונות שאינה מקודשת באמת אינם מקדשים אפילו כשדיבר עמה בעסקי קידושין.
ומוכח מכך שכאשר אומר ללא תיבת "לי" אינה מקודשת אפילו כשדיבר עמה על עסקי קידושין.
ובספר המקנה8 הקשה את אותה הקושיא מכיוון השני, וז"ל: "דהו"ל: ולשמואל דאמרי כשהי" מדבר בתחלה על עסקי נזירות; א"כ משמע דהכא לא מהני אפי" כשדבר עמה על עסקי קידושין". היינו, שמכך שהגמ" לא העמידה את הדין דנזירות בשהי" מדבר בעסקי נזירות, משמע שבאמת אין מועיל זה שהי" מדבר על אותו הענין קודם שדיבר.
אמנם ממשיך המקנה שם ודוחה קושיא זו, מכך שישנו הבדל בין נזירות לקידושין — שבנזירות א"א לאדם לומר שהוא נזיר, ובקידושין א"א לומר שהוא מקדש, וממילא אין כל סברא לומר שבאם לא אמר כלום מקודשת.
אמנם לפי זה קשה שוב שאלת המקנה הנ"ל — מדוע כאן לא העמידה הגמ" שמדובר שהיו עוסקים בעסקי קידושין.
וממשיך המקנה ומבאר שניתן לפרש את הגמ" באופן אחר: כאשר הגמ" כותבת שלדעת שמואל הדיבור שאמר "לי" — אין כוונתה שאמר "הרי את מקודשת לי", אלא שקודם דיבר על עסקי קידושין, ולכן באמירתו לאחר מכן "הרי את מקודשת" ללא תיבת "לי" מקודשת. וע"ז מקשה הגמ" מאי קמ"ל — כיון דפשיטא לגמ" שכמו שבאם שתק מקודשת, כך גם באם לא אמר "לי" מקודשת.
ועפ"ז מובן בטוב תירוץ הגמ", שהחידוש הוא בלשונות הגאים שאינה מקודשת בהם, כי כתיב9 "כי יקח" — ולא שיקח את עצמו.
ג. שיטת התרומת הדשן ודברי הצמח צדק
והנה בספר עצי ארזים10 הביא את שיטת התרומת הדשן וסיעתו, שכאשר "נתן הוא ואמרה היא" — שזוהי אותה החקירה שמדובר עליה — לא יועיל כלל, ואפילו כשעוסקים בעסקי קידושין.
ובלשון פסקי הריא"ז11: "צריך שיאמר לה בפירוש הרי את מקודשת לי, שבדיבורו היא מקודשת על ידי הכסף".
ובשו"ת צמח צדק12 האריך לבאר שכן משמע מכמה מקומות — שהעיקר הוא האמירה, ולכן מוכרח שהוא יאמר הלשון "הרי את מקודשת לי", ובאם לא אמר כן אינה מקודשת.
ד. ביאור בטעם המחלוקת ושורש השיטות
ועפ"ז יש לומר שהמחלוקת הנ"ל תלוי" באופן הבנת דברי הגמ": בפשטות, הדימוי בין הדין בנדרים לדין קידושין הוא באמירה — שאף שבנדרים עצם האמירה היא שפועלת את חלות הנזירות, ובקידושין האמירה היא רק גילוי דעת שבנתינת הכסף רוצה לקדשה, הנה מכל מקום מדמים את האמירה בנדרים לאמירה דקידושין — שכמו שבאמירה דנדרים צריך להיות מפורש למה מתכוון, כך גם בקידושין.
אמנם בנדרים גופא אפשר לבחון מדוע כשאומר "אהא" אינו נעשה נזיר:
[אופן א"] אפשר לבאר שהדין דאמירה שפועלת חלות הנזירות היא רק כשהאומר מפרש "הריני נזיר", אבל אם אמר רק "אהא" א"ז אינו מועיל כלל; והחידוש בתורה הוא שכאשר נזיר עובר לפניו והוא אומר "אהא" הרי זה נזיר, אף שלכאורה אינו דיבור כלל.
[אופן ב"] ואפשר לבאר באופן הפוך — שבאמת גם כשאומר "אהא" חלה עליו הנזירות, כי מובן מסברא שלכך התכוון.
ובאם אומרים כאופן הב" אזי בפשטות כן הוא הדין בכל מקום — שכאשר אומר לשון אף שאינו ברור, הנה באם מוכח שכוונתו לזה מצד שעובר לפניו וכיו"ב — מועיל דיבורו. אך לאופן הא" אפשר לומר שזהו חידוש בנדרים בלבד, ובמקומות אחרים לא יועיל דיבור שאינו ברור.
ועפ"ז יש לומר שדעת הרא"ש וכו" — שכאשר עוסקים בעסקי קידושין ואומר "הרי את מקודשת" ללא תיבת "לי" מקודשת — זהו משום שסובר כהצד הב" הנ"ל, שמסברא כאשר עוסקים בענין ואומר לשון שאינה ברורה למה כוונתו מועיל הדיבור. ומובן ממילא שכן הוא הדין בכל מקום — גם בקידושין — ומקודשת.
ולדעת המפרשים הנ"ל — שגם כשעסק בעסקי קידושין אינה מקודשת — י"ל שס"ל כהצד הא", שבעצם, באומר דבר שאינו ברור אין מועיל כלל, ובנדרים זהו חידוש מיוחד שחידשה התורה, וממילא לא נלמד מזה לקידושין ולא תהי" מקודשת.
סיכום
ענין זה — האם "הרי את מקודשת" ללא "לי" קידושין הם — נחלק לשני קצוות בעולם ההלכה:
- דעת הרא"ש והמאירי: כשעוסקים בעסקי קידושין, אף שלא אמר "לי" — מקודשת.
- דעת הרשב"א, התרומת הדשן, הריא"ז והצמח צדק: לעולם צריך לומר "לי" מפורש; אחרת אינה מקודשת, אפילו כשעסק בעסקי קידושין.
ושורש המחלוקת — האם הדין שבנדרים ("נזיר עובר לפניו") הוא דין כללי בכל "ידים שמוכיחות קצת", או חידוש מיוחד בנדרים בלבד.
מקורות והערות
- מסכת קידושין ה, ב.
- משנה נזיר ב, א (וכן בגמ" שם).
- תוספות מסכת קידושין ה, ב, ד"ה "הכא".
- שו"ת הרשב"א — חלק א, סימן אלף ר"ו (תשובה לרבינו יונה).
- בית הבחירה למאירי על מסכת קידושין ה, ב.
- פסקי הרא"ש על מסכת קידושין, פרק א, סימן ח.
- קרבן נתנאל על הרא"ש שם, אות ל.
- ספר המקנה על מסכת קידושין ה, ב — לרבי פנחס הלוי הורוויץ בעל ה"הפלאה".
- דברים כד, א — "כי יקח איש אשה".
- ספר עצי ארזים על שו"ע אבן העזר, סימן כז, ס"ק א — לרבי יצחק אייזיק ב"ר יחיאל מיכל.
- פסקי הריא"ז על מסכת קידושין, פרק א — לרבי ישעיהו ב"ר אליהו די טראני (הריא"ז).
- שו"ת צמח צדק (לאדמו"ר הצמח צדק מליובאוויטש) — אבן העזר, סימן קמ"ז.
לקבלת דבר הלכה יומי (קבוצה שקטה):
https://chat.whatsapp.com/FA0B9GwqHh4CEAo5LUCzzF
בית המדרש לרבנים ולמורי הוראה — בית שמש, שכונת מגדל אור
לתרומות: https://www.charidy.com/c.l
תגובות
הוסף רשומת תגובה