הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

  למה לא מברכים את חודש תשרי? הטעמים המרתקים מאחורי המנהג בשבת שלפני ראש השנה קורה משהו יוצא דופן: בכל שבת שלפני ראש חודש אנו נוהגים לברך את החודש הבא עלינו לטובה – אבל דווקא את חודש תשרי, החודש החשוב מכולם, אף קהילה בישראל לא מברכת. מדוע? בואו נצלול למקורות ולטעמים המרתקים. מקור המנהג: ברכת החודש בשבת ידוע שמברכים את החודש לפני שהחודש מגיע. המנהג הזה מוזכר כבר בראשונים: אנו רואים ב מחזור ויטרי , ב אור זרוע , ב ספר היראים , ב שלטי גיבורים ועוד, שנהגו לברך את החודש בשבת שלפני ראש חודש. ולמה דווקא בשבת? בסידור רב עמרם גאון רואים שנהגו להזכיר את ראש החודש בליל ראש חודש או בראש חודש עצמו. האחרונים מבארים: היות ובשבת כולם מתכנסים בבית הכנסת, לכן נהגו לברך בזמן הזה ולהזכיר שראש חודש מגיע. עיקר הטעם הוא פשוט – להזכיר לעם : תדעו, בשבוע הקרוב הולך להגיע ראש חודש. ביום ההוא נוהגים לשנות בתפילה, להוסיף יעלה ויבוא, להתפלל מוסף, ונשים נזהרות ממלאכה. יש גם טעמים שזה כעין ההכרזה של המולד כשהיו מקדשים את הלבנה בבית הדין – אבל עיקר הטעם הוא ההכרזה. התופעה המוזרה: תש...

  מי שישן בראש השנה – מזלו יישן: המקור ההלכתי וההיתרים רבים שואלים: האם מותר בראש השנה ללכת "לחטוף שינה", להתנמנם קצת, או שיש בכך בעיה? יש האומרים שמי שישן בראש השנה – מזלו לא יישן כל השנה. מהו המקור לדברים, והאם יש מקרים שבהם מותר להקל? בואו נצלול למקורות. המקור: דרכי משה בשם הירושלמי המקור למנהג נמצא ב דרכי משה , החיבור שכתב הרמ"א על גבי הטור. שם, בסימן תקפ"ג, הוא כותב שכתוב בגמרא ירושלמי בראש השנה: "מאן דדמיך בריש שתא, דמיך מזליה" והפירוש: מי ששוכב לישון בראש השנה – ישכב מזלו. וכך מביא הרמ"א בשולחן ערוך בסימן תקפ"ג שזהו מנהג טוב לא ללכת לישון בראש השנה. וכך פוסקים גם האחרונים הגדולים: אדמו"ר הזקן מביא את הדין להלכה בשולחן ערוך שלו, וכן ה כף החיים וה משנה ברורה – כולם מביאים שלא טוב ללכת לישון בראש השנה. הבעיה: איפה הירושלמי הזה? אבל בדבר הזה צריך לתת דגש חשוב. ה ערוך השולחן , מגדולי הפוסקים, כותב בסימן תקצ"ז שלא מצאנו מקור לירושלמי הזה שמביא הדרכי משה. וכך מביאים עוד אחרונים רבים – חיפשנו את הירושלמי הזה ולא...

כשאנו קמים בבוקר ראש השנה, אחרי ליל התפילה שבו קיבלנו עלינו עול מלכות שמיים, אנו פותחים את סידור התפילה ומגיעים לפיוט המוכר "אדון עולם אשר מלך". רבים מאיתנו אומרים את המילים כשגרה, אך מעטים יודעים על הסגולה העצומה הטמונה בכוונה עמוקה בתפילה זו דווקא בבוקר ראש השנה. רבי אליהו שפירא מפראג, מגדולי הפוסקים שחי לפני למעלה מ-300 שנה, מביא בספרו המפורסם "אליה רבה" הבטחה יוצאת דופן מגדולי הגאונים: מי שמכוון בכוונה נוראה באמירת "אדון עולם" בבוקר ראש השנה – זוכה שכל תפילותיו במשך היום כולו יתקבלו, השטן לא יוכל לקטרג עליו, ואויביו יפלו לפניו. רקע היסטורי: האליה רבה והמקורות רבי אליהו שפירא והספר "אליה רבה" רבי אליהו שפירא מפראג חיבר שני ספרים חשובים: "אליה רבה" (אליה גדול – חיבור ארוך ומפולפל) ו"אליה זוטא" (אליה קטן – חיבור מקוצר), על גבי החיבור ההלכתי המכובד "לבוש" שכתב רבי מרדכי יפה, תלמיד הרמ"א. ספר "אליה רבה" תופס מקום מכובד ומרכזי בפסיקה ההלכתית, והוא מצוטט על ידי כל גדולי האחרונים ללא יוצא מן הכלל...

בליל ראש השנה, לאחר תפילת שמונה עשרה של השנה החדשה, נוהגים קהילות רבות בישראל לומר יחד את פרק תהילים כ"ד: "לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה". מהו מקור המנהג הזה? מדוע יש בו סגולה לשפע פרנסה? והאם מותר לומר אותו כאשר ראש השנה חל בשבת – למרות שבשבת "לא מבקשים את צרכיו"? מקור המנהג ונפוצותו המנהג לומר פרק זה בליל ראש השנה מקובל כיום גם אצל ספרדים וגם אצל אשכנזים, אך מקורו עתיק. המקור המרכזי נמצא ב ספר פרי עץ חיים , שם מופיע כי מי שיכוון באמירת הפרק הזה בליל ראש השנה, יזכה שכל מזונותיו יהיו לו לכל השנה בשפע גדול. את הדברים מביא גם ספר מטה אפרים , ובעקבות דברי המקובלים נהגו כל העם לומר זאת ביראה ובהתרגשות. המנהגים משתנים בין הקהילות: יש שהחזן אומר פסוק והקהל חוזר אחריו, יש שאומרים שלוש פעמים חזקה, ויש שכל הציבור אומר יחד. יש קהילות שפותחות את ארון הקודש בזמן האמירה, כגון בבית הכנסת שערי חסד בירושלים שנהגו לפי מנהגי מרוקו לפתוח את הארון ולהתפלל בהתעוררות גדולה. לעומת זאת, במנהג חב"ד לא נהגו לפתוח את הארון. וערוך השולחן מביא שהיו אשכנזים שכלל לא...

  ראש השנה בפתח, ומנהג התשליך מהדהד על שפת הנהר. אבל רגע — מה עושים בסיום התשליך? יש נוהגים לנער את שולי הבגד או את שולי הטלית קטן. למה בעצם? מה הקשר בין ניעור הבגדים לכפרת העוונות? בשיעור זה מסביר הרב מנחם מענדל חדאד את התשובה על פי דברי הבן איש חי בספרו תורה לשמה. המנהג לנער את שולי הבגד בסיום התשליך ביום א׳ של ראש השנה, או ביום השני כשחל ראש השנה בשבת, נוהגים ללכת לאחר תפילת מנחה אל עבר הנהר או מקום מים, ולעשות את מנהג התשליך. בסיום התשליך יש נוהגים לנער את שולי הבגד או את שולי הטלית קטן, כפי שמובא במעשי אפרים ובספרים נוספים, לזכר הפסוק: "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" (מיכה ז, יט). בעצם אנו מנערים ואומרים שהקב״ה ישליך לנו את החטאים אל הים וימחה אותם. השאלה של הבן איש חי והנה, הדבר הזה לכאורה תמוה מאוד: וכי אדם שעשה עבירות חמורות, על ידי ניעור בגדיו או ניעור הטלית קטן — יבוא ויימחל לו העוון? שאלה זו שאל אותה רבינו יוסף חיים בספרו תורה לשמה, שהוא ספר שאלות ותשובות שכתב בעצמו (סימן ל״א, לאמת). שם הוא שואל על המושג של התשליך, וגם על המנהג לומר את הפסוק "פותח את ידך...

בערב ראש השנה עולה מדי שנה אותה שאלה מעשית: האם ראוי לצאת לנהר או למעיין לאחר תפילת מנחה ולומר את סדר התשליך, גם כאשר יום החג עצמו חל בשבת? שאלה זו נדונה לפני הרבה מן הפוסקים, והיא תלויה במספר תנאים מעשיים שצריך לברר לפני שמחליטים. שיעורו של הרב מנחם מענדל חדאד מבאר את המקור, הטעם והפסק למעשה. השאלה מי שרגיל לעשות תשליך ביום הראשון של ראש השנה על ידי מקור מים – מה יעשה כשיום ראש השנה הראשון חל בשבת? האם רשאי לצאת למים בשבת עצמה, או שמא יש להמתין ליום השני של ראש השנה, או לדחות את התשליך עד ימי התשובה המאוחרים יותר? המקורות יסוד המנהג במהרי״ל מנהג התשליך כפי שהוא נפוץ היום בקהילות אשכנז מבוסס על דברי המהרי״ל, שהוא המקור הראשון שהזכיר את המנהג במתכונתו המוכרת. הפסוק המרכזי שמופיע בסדר התשליך לקוח מספר מיכה: "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם" (מיכה ז, יט). עיקר התפילה מורכבת מפסוקים אלו, הכוללים גם את י"ג מידות הרחמים. הקשר לעקידת יצחק המדרש מספר שבדרכו של אברהם אבינו עם יצחק לעקידה, ניסה השטן למנוע זאת מהם בכך שיצר נחשול מים בדרך. אברהם ויצחק לא ה...

ליל ראש השנה מגיע, השולחן ערוך, וכולם מחכים לרגע הקלאסי: תפוח מתוק נטבל בדבש, מברכים, ואומרים "יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". אבל האם זו חובה גמורה, או מנהג שאפשר להסתפק בו גם בראייה בלבד? מקור המנהג — רמ״א, טור וגמרא הרמ״א באורח חיים סימן תקפ״ג, על פי הטור, מביא את מנהג אשכנז לאכול בליל ראש השנה תפוח מתוק בדבש. המקור הקדום נמצא בגמרא במסכת כריתות וכן במסכת הוריות, שם אביי אומר את הכלל הידוע: "סימנא מילתא היא" — הסימן פועל, ולכן אדם ירגיל עצמו לאכול בראש השנה מאכלים שיש להם משמעות טובה. סימני הלילה — לא רק תפוח לצד התפוח מופיעים סימנים נוספים: רימון, שירבו זכויותינו כרימון; ראש דג או ראש כבש, שנהיה לראש ולא לזנב; סילקא, שיסתלקו שונאינו; וקרא, שייקרע גזר דיננו. כל אלו מסביב לרעיון אחד: לפתוח את השנה בזכר טוב ובביטחון בה׳. השאלה המעשית מה עושים כשאין רימון? כשמתארחים אצל משפחה שמגישה דווקא אוכל חריף? או כשאדם מתעצבן בטעות בליל החג — האם השנה כולה תהיה "חריפה" או "עצבנית"? האם כל תקלה קטנה בליל ראש השנה הופכת לגזירה על השנה כולה? הס...

בכל שנה, בראש חודש אלול, נשמע סביבנו את הברכה: "כתיבה וחתימה טובה", "שנה טובה ומתוקה". מעטים יודעים שלברכה זו יש שורשים הלכתיים עמוקים בגדולי הפוסקים — ופסיקה ברורה על מנהגה. מה מקור המנהג, ומדוע דווקא מראש אלול? המקורות — המהרי"ל עד הכף החיים דרשות המהרי"ל המקור הקדום ביותר מופיע בדרשות המהרי"ל (הלכות ימים נוראים): מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים, כשאדם כותב איגרת לחברו, ירמוז לו בתחילתה או בסופה שהוא מתפלל עליו שיזכה לכתיבה וחתימה טובה בימי הדין. המטה אפרים, השערי תשובה והכף החיים בדברים אלו התבססו את כל הנוהגים הבאים אחריהם. הרקע — ארבעים יום של כפרה למה דווקא בחודש אלול? ארבעים הימים שמשה רבינו עלה שנית לקבל את לוחות הברית שניות מתחילים בחודש אלול. בסיומט — יום הכיפורים — ירד משה עם הלוחות והבשורה "סלחתי כדברך". שלושים ושלושה ימים בחודש אלול ותשעה ימים בתשרי = ארבעים יום של קבלה, סליחה ותשובה. לכן חודש אלול נקרא "ימי הרצון" — עט של קרבה מיוחדת בין אדם והקב"ה. ההתפתחויות — מכתיבה לדיבור המטה אפרים דיבר ...

ביום כ' מנחם אב אנו עומדים בדיוק 40 יום לפני ראש השנה. תאריך זה, שהוא גם יום ההילולא של הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון זצ״ל, אביו של הרבי מליובאוויטש, מהווה על פי שיחות הרבי את נקודת הפתיחה האמיתית של ההכנה לימים הנוראים. הרב מנחם מענדל חדאד משתף בשיעור זה סיפור מצמרר שהזדמן לו בשבוע האחרון, המאיר את משמעותם של ראשי התיבות של חודש אלול ואת מקומה של התורה כעיר מקלט רוחנית לכל אחד ואחד מאיתנו. השאלה מתי מתחילה באמת ההכנה לראש השנה, וכיצד עלינו להתכונן לימים הנוראים בצורה מעשית — לא רק בתפילה ובסליחות, אלא בקבלה מוחשית שתגן עלינו ביום הדין? המקורות 40 יום קודם יצירת הוולד הגמרא מלמדת שיש עניינים הנקבעים 40 יום קודם יצירת הוולד — למי הוא יזדווג וכדומה. כך גם ראש השנה, שהוא יום שבו נברא אדם הראשון ("זה היום תחילת מעשיך"), טעונים הכנה של 40 יום קודם לכן, החל מיום כ' מנחם אב. ראשי התיבות של אלול האריז״ל מביא (לאמת מראה מקום מדויק) שראשי התיבות של המילה אלול הם "אנה לידו ושמתי לך" (שמות כא, יג) — פסוק העוסק ברוצח בשגגה שגואל הדם רשאי להורגו, אלא אם כן ה...

רבים עולים לטבריה בבין הזמנים, מבקרים בקברי הצדיקים ומגיעים לחופי ים כינרת. אך מעטים יודעים שעצם הראייה של הכינרת עשויה לחייב ברכה מיוחדת להשם יתברך, וכן שמי הכינרת נבדלים בהלכותיהם ממי הים התיכון וממי ים המלח. במאמר זה נבאר שתי הלכות מעשיות הנוגעות לים כינרת: ברכת "עושה מעשה בראשית", ודין נטילת ידיים ממי הכינרת. השאלה אדם המגיע לטבריה ורואה את הכינרת לאחר תקופה — האם עליו לברך ברכה כלשהי? והאם מותר לו לקחת ממי הכינרת בנטלה וליטול את ידיו לסעודה? המקורות ברכת עושה מעשה בראשית — סימן רכ״ח מרן השולחן ערוך באורח חיים סימן רכ״ח פוסק, שהרואה את הימים, את הנהרות הגדולים, את המדבריות ואת ההרים הגבוהים שלא ראה אותם שלושים יום — מברך "ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". ומדובר דווקא בימים ובנהרות שהיו מששת ימי בראשית, ולא בים המלח שנוצר בזמן הפיכת סדום, ולא בנהרות שנעשו באופן מלאכותי בידי אדם. ים כינרת הוא מן הימים שהיו מששת ימי בראשית, ולכן הרואה אותו לאחר שלושים יום מברך עליו ברכה זו. תנאי השלושים יום יש לדקדק שהכוונה לשלושים יום שלמים ממש, ולא ל...

פתיחה עונת הקיץ מגיעה, המשפחות יוצאות לנופש בצימרים ובבתי מלון, ובחצרות רבות ניצבים עצים גבוהים ועליהם תלויים ערסלי בד מזמינים. שאלה מעשית עולה מיד: האם מותר בשבת קודש לעלות על אותו ערסל, להתנדנד עליו, לנשום את אוויר החורש ולהביט בנוף? השאלה נראית פשוטה, אך היא נוגעת ליסוד גדול בדיני שבת — איסור שימוש באילן. הרב מנחם מענדל חדאד מבאר בשיעורו את הסוגיה, מבחין בין דרגות השימוש בעץ, ומגיע לפסק הלכה למעשה עם תנאים ברורים. במאמר זה נרחיב את הדברים, נעמוד על המקורות, ונציג את המסקנה המעשית. א. השאלה המעשית המקרה המצוי הוא זה: משפחה שומרת שבת יוצאת לנופש, ובחצר הצימר תלוי ערסל שקצותיו קשורים אל שני עצים. בני המשפחה מבקשים לנוח על הערסל, להתנדנד קלות, ולהינות מן האווירה. השאלה כפולה: ראשית, האם עצם ההשענות על ערסל התלוי בעץ נחשבת "שימוש באילן" שאסרו חכמים? שנית, האם יש הבדל בין ערסל הקשור ישירות לענף לבין ערסל הקשור לאמצעי מתווך כמו מסמר או טבעת? הבנת שתי השאלות הללו מחייבת חזרה אל יסוד גזירת חכמים בעניין השימוש בעץ בשבת. ב. יסוד גזירת חכמים — איסור שימוש באילן הגמרא במסכת שבת...

מנחה במגרש חניה — האם מותר להתפלל? בימי בין הזמנים, בטיולים ובאטרקציות, לא אחת מוצאים את עצמם קבוצה של יהודים דווקא במגרש חניה של אוטובוסים או רכבים פרטיים, כשזמן מנחה כמעט תם. עולה מיד השאלה: האם נכון לאסוף מניין ולעמוד לתפילה במקום פרוץ שכזה? במאמר נבאר את מקור הדין, שיטות הפוסקים, וההלכה למעשה במצבים שונים. השאלה קבוצת מטיילים עומדת בכניסה לאטרקציה — קיאקים, ג׳יפים, אתר טיולים — במגרש חניה פתוח, ומגלה שהזמן דוחק לתפילת מנחה. האם מותר להתפלל שם? האם יש עדיפות למניין על פני יחיד? ומה הדין כשלא ניתן להגיע לבית כנסת או למקום מגודר? המקורות מקור הדין בגמרא ברכות ל״ד ע״ב , שם אומר רב כהנא : "חצוף הוא מי שמתפלל בשדה", כלומר במקום פתוח. שיטת רש״י רש״י מבאר את טעם הדין: במקום פתוח אין אימת מלך עליו . כשאדם עומד בפני מלך מלכי המלכים, הוא צריך להיות במקום מגודר המחייב רצינות, ולא במרחב פרוץ. שיטת התוספות התוספות מקשים ממה שנאמר "ויצא יצחק לשוח בשדה". הם מתרצים בשני אופנים: א) המקום שבו התפלל יצחק היה הר המוריה — מקום שכבר שרתה עליו קדושה. ב) איסור רב כהנא אמור דוו...

ימי בין הזמנים מזמנים טיולים ונסיעות, ואיתם שאלות הלכתיות מעשיות שעולות באופן טבעי. אחת מהן — האם מברכים על לעיסת מסטיק? בשיעור זה מביא הרב את דברי הפוסקים בסוגיה, מתוך דגש על חשיבות לימוד התורה בימי בין הזמנים, ופוסק למעשה מהי הברכה הראויה. השאלה במהלך ימי בין הזמנים, כשרבים יוצאים לטיולים ולנסיעות לצפון ולדרום, רבים נוהגים לקחת מסטיק לפה. ונשאלת השאלה: האם יש לברך ברכה לפני לעיסת מסטיק? הרי האדם אינו בולע את גוף המסטיק אלא רק לועס אותו, והטעם המופק ממנו הוא מועט. האם יש כאן אכילה שמחייבת ברכה, או שמא אין בזה משום אכילה כלל? חשיבות לימוד התורה בבין הזמנים לפני הדיון בשאלה עצמה, יש להקדים דברי תוכחה מהמהרש״א (רבי שמואל אליעזר איידלס), מגדולי מפרשי הגמרא, שחי לפני למעלה מ־250 שנה. בספרו חידושי אגדות על מסכת שבת, כותב המהרש״א תוכחה לבני עירו שאינם בקיאים בהלכות שבת, ומוסיף שורה קצרה אך חריפה: גם הבחורים מבטלים רוב הימים בבין הזמנים בטיולים ובטיולים. כלומר, תופעת בין הזמנים אינה חדשה, אך המהרש״א מזכיר זאת לשלילה — כביטול תורה. וודאי שאנו היום צריכים לתקן, ולהוסיף בלימוד תורה ביתר עוז...

מתי נכון לתת את השם לבת שנולדה? האם מיד ביום הלידה, אחרי שלושים יום, אחרי ארבעים יום, או דווקא בקריאת התורה הראשונה? הרב מנחם מענדל חדאד סוקר בשיעור זה את המנהגים השונים, ומציג את מנהג חב״ד כפי שנתקבל מבעל התניא. השאלה בהמשך לשיעור על מעמד קריאת השם לבת בעת קריאת התורה, נשאלת שאלה מעשית: מהו הזמן המדויק שבו יש להעניק את השם? המנהגים בעם ישראל שונים ורבים, וכל עדה נוהגת כמסורת אבותיה. מי שאין לו מנהג מסוים במשפחתו — כיצד ינהג? המנהגים השונים יש כמה מנהגים ברורים בעם ישראל בעניין הזמן המוכשר לנתינת השם לבת: יש הנוהגים לתת את השם לאחר שלושים יום מהלידה. הטעם: האישה והבת נמשלו לירח, וכשם שהירח מתמלא לאחר שלושים יום, כך ממתינים שלושים יום עד שהבת "מתמלאת" ורק אז נותנים לה את השם. יש הנוהגים להמתין ארבעים יום, כנגד ארבעים הימים שבהם נוצר הוולד ברחם. יש הנוהגים לתת את השם בשבת הראשונה שלאחר הלידה, או בשבת שבה היולדת מגיעה לבית הכנסת ועורכים את הקידוש. ויש הנוהגים לתת את השם באותו יום עצמו של הלידה, מבלי להמתין כלל לקריאת התורה. מנהגים אלו קיימים בכל הקהילות — אשכנזים, ...

אחת השאלות הנפוצות ביותר בקרב הורים לבת שזה עתה נולדה: מתי והיכן קוראים לה בשם? האם בערב מיוחד בבית, או דווקא בבית הכנסת? הרב מנחם מענדל חדאד מבאר בשיעור זה את שורש המנהג ואת שני הטעמים העיקריים לקריאת השם דווקא במעמד קריאת התורה. השאלה המנהג הרווח בקרב האשכנזים, החסידים ובמנהג חב״ד הוא לקרוא את השם לבת שנולדה דווקא במעמד קריאת התורה בבית הכנסת — בשני, בחמישי או בשבת. לעומת זאת, רבים מהספרדים נוהגים לערוך ערב מיוחד של שמחה והודיה בבית, שבו אומרים "מי שברך" עם פסוקים מיוחדים ונותנים את השם לבת. מדוע נהגו האשכנזים לקבוע את מעמד קריאת השם דווקא בעת פתיחת הספר תורה? המקורות מנהג הספרדים — "זבד הבת" המנהג הספרדי לערוך "זבד הבת" נסמך על הפסוק בפרשת ויצא, בקשר ללידתו של זבולון בן יעקב: "ותאמר לאה זבדני אלוקים אותי זבד טוב, הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו שישה בנים, ותקרא את שמו זבולון" (בראשית ל, כ). זהו המקום היחיד בכל התנ״ך שנאמר בו הלשון "זבד טוב". במפרשים מובאים כמה פירושים: יש המפרשים "חלק טוב", ויש שהסבירו מלשון "זיוו...

שאלה שנשאלה בבית המדרש: בימי בין המצרים, כאשר יהודי בא לבית הכנסת לאחר תפילת שחרית, או מזדמן לשמחה של סיום מסכת, האם מותר לו להרים כוסית ולומר 'לחיים' על משקה חריף? האם יש הבדל בין יין למשקאות אחרים בתקופה רגישה זו של אבלות על החורבן? הרקע ההלכתי - מדוע נמנעים מיין בתשעת הימים מנהג ישראל, כפי שנפסק בשולחן ערוך, שבתשעת הימים - מראש חודש אב ועד לאחר תשעה באב - נמנעים משתיית יין ואכילת בשר. הטעם המרכזי, כפי שהוסבר בפוסקים, הוא זכר לחורבן : משבטלו הקרבנות מעל גבי המזבח, בטל גם ניסוך היין שהיה מלווה את עבודת הקודש. השתייה של יין בימים אלו, שנחשבת סמל לשמחה ולעונג, אינה מתיישבת עם רוח האבלות שאנו מקבלים עלינו בתקופה זו. פסק הרב חדאד - משקאות חריפים אחרים מכיוון שהאיסור נוגע ליין דווקא - מטעם ניסוך היין ובטלת הקרבנות - עולה השאלה מה דין שאר המשקאות החריפים : וודקה, ויסקי, קוניאק ומשקאות דומים. פסק הרב מנחם מענדל חדאד, ראש בית המדרש להוראה ור"מ בישיבה גדולה ליובאוויטש בית שמש, כי משקאות חריפים אחרים מותרים בשתייה בימי בין המצרים, וניתן אף לומר עליהם 'לחיים' כמנ...

מדוע דווקא תפילת הצהריים נקראת "מנחה"? הרי גם בבוקר, יחד עם קרבן התמיד, היו מקריבים מנחת חביתין. אם כן, מה ראו חז"ל לייחד את השם הזה לתפילה שבאמצע היום? בשאלה זו פתחו התוספות במסכת פסחים, וכאן נביא את הביאור המלא, על פי דברי הראשונים, ערוך השולחן ודברי הרבי הריי"צ מחב"ד. שאלת התוספות התוספות במסכת פסחים דף ק"ז עמוד א' מקשים: הרי בבית המקדש היו מקריבים מנחת חביתין (קמח ושמן) יחד עם קרבן התמיד, גם של שחר וגם של בין הערביים. אם השם "מנחה" הוא על שם המנחה שהובאה עם התמיד, מדוע נבחרה דווקא התפילה שבאמצע היום להיקרא כך, ולא תפילת שחרית? תירוץ התוספות: עת רצון מתרצים התוספות על פי הגמרא במסכת ברכות: אליהו הנביא לא נענה במעמד הר הכרמל אלא בתפילת המנחה, בזמן שהקריב את קרבן המנחה של בין הערביים. כיוון שהוכח שזה עת רצון, נקבע השם "מנחה" לתפילה שבזמן זה. קושיית ערוך השולחן אך בעל ערוך השולחן, בריש הלכות תפילת המנחה בסימן רל"ב, מקשה על התוספו...

מה עושים עם שאריות הבשר של סעודות שבת חזון כשמסתיים השבת ואנחנו חוזרים לתשעת הימים? השאלה חוזרת בכל שנה בבתים רבים, ולה שתי מסורות פסיקה מרכזיות. בשיעור זה מביא הרב חדאד יסוד יפה מ"בני יששכר" שמאיר את כל הסוגיה באור אחר — האור של עונג שבת. השאלה לאחר שאסרו הפוסקים לאכול בשר בתשעת הימים, מתעוררת שאלה מעשית: בשר שנשאר מסעודות שבת חזון — האם מותר להמשיך לאכול ממנו במוצאי שבת, או שחוזרים מיד לאיסור? המקורות הבסיס לדיון נלמד מהגמרא במסכת חולין דף י״ז, בעניין בשר נחירה שאכלו בכניסתם לארץ ישראל — סוגיה שנשארה בתיקו. מן הצד השני, סימן רמ״ב בשולחן ערוך אורח חיים מלמד עד כמה גדול עניין עונג שבת, ש"נמחלין לו כל עוונותיו". שיטת המחמירים גדולי רבני חב״ד וגדולי האשכנזים פסקו שלא לאכול בשר במוצאי שבת חזון, גם אם מדובר בשיריים מסעודות השבת. זהו המנהג המקובל בקהילות אלו. שיטת המקילים לעומתם, ב"שדי חמד" (לאמת), ב"רדב״ז" (לאמת), ב"כף החיים" (לאמת) ואצל רבי חיים פלאג'י (לאמת), מובא שיש הנוהגים להקל ולאכול את שיריים אלו במוצאי שבת. יסוד הבני יששכר רבי צ...

שבת חזון חלה בתוך תשעת הימים, וכידוע נוהגים ישראל שלא לאכול בשר בתקופה זו. אך שבת עצמה — מותרת ומצווה בבשר משום עונג שבת. השאלה המעשית המתעוררת בכל בית: הבשר שנותר משבת, האם מותר להגישו בסעודה רביעית, סעודת מלווה מלכה, שהיא לכאורה המשך לשבת? השאלה סעודת מלווה מלכה נקראת גם "סעודה רביעית" משום שהיא נמשכת מסעודות השבת. ואם כן, כשם שהתירו לאכול בשר בשבת חזון, אולי גם הבשר הנותר מותר בסעודה זו — אף שכבר יצאה שבת ולכאורה חזר איסור המנהג של תשעת הימים? זו הסוגיה שבה עוסק השיעור. המקורות הפוסקים הביאו ראיה מדברי הגמרא במסכת חולין דף י״ז (לאמת) , שם נדונה שאלת "בשר נחירה" — בשר שהיה מותר לישראל במדבר, מה דינו לאחר שנכנסו לארץ ישראל שבה נצטוו על השחיטה. הגמרא נותרת ב"תיקו". הסוברים להתיר יש פוסקים שכתבו (לאמת) שכיוון שבתיקו בדרבנן הולכים לקולא, וכיוון שאיסור אכילת בשר בתשעת הימים אינו אלא מנהג ואינו מדינא (שכן עיקר הדין הוא בערב תשעה באב בלבד) — הרי שיש מקום להתיר את הבשר שנותר מזמן ההיתר של השבת. הסוברים לאסור בימות השבוע רבים מהפוסקים דחו את הראיה מכמה ט...

ידוע הכלל: נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא. אבל בהלכות שבת, מרן השולחן ערוך מפתיע — יש שתי מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים חייבות בהן בדיוק כמו הגברים: הקידוש ליל שבת, ושלוש סעודות שבת. מדוע? הרב מנחם מענדל חדאד פותח את המקורות ומסביר את דרשת חז"ל שמאחורי החיוב. השאלה ידוע שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא — מצוות עשה שהזמן גורם אותן, המוגדרות בזמן מסוים. הכלל הזה נלמד מהמשנה במסכת קידושין פרק א'. אבל בהלכות שבת, מתגלה משהו יוצא דופן: יש מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים דווקא כן חייבות בהן — ובראשן הקידוש ליל שבת ושלוש סעודות שבת. מדוע? המקורות חיוב הקידוש — שולחן ערוך סימן רע"א מרן השולחן ערוך באורח חיים סימן רע"א מביא במפורש: נשים חייבות בקידוש כמו האנשים . יש חיוב מהתורה גם על האישה לקדש את השבת. ומדוע? הפסוק אומר "זכור את יום השבת לקדשו" — וכן "שמור את יום השבת לקדשו". חז"ל דורשים במסכת ברכות (דף כ ע"ב): "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה" . דהיינו: כל מי שמחויב בשמירת השבת — מחויב גם בזכירת השבת. האישה ...