מדוע נקראת תפילת הצהריים בשם "מנחה"?
מדוע דווקא תפילת הצהריים נקראת "מנחה"? הרי גם בבוקר, יחד עם קרבן התמיד, היו מקריבים מנחת חביתין. אם כן, מה ראו חז"ל לייחד את השם הזה לתפילה שבאמצע היום? בשאלה זו פתחו התוספות במסכת פסחים, וכאן נביא את הביאור המלא, על פי דברי הראשונים, ערוך השולחן ודברי הרבי הריי"צ מחב"ד.
שאלת התוספות
התוספות במסכת פסחים דף ק"ז עמוד א' מקשים: הרי בבית המקדש היו מקריבים מנחת חביתין (קמח ושמן) יחד עם קרבן התמיד, גם של שחר וגם של בין הערביים. אם השם "מנחה" הוא על שם המנחה שהובאה עם התמיד, מדוע נבחרה דווקא התפילה שבאמצע היום להיקרא כך, ולא תפילת שחרית?
תירוץ התוספות: עת רצון
מתרצים התוספות על פי הגמרא במסכת ברכות: אליהו הנביא לא נענה במעמד הר הכרמל אלא בתפילת המנחה, בזמן שהקריב את קרבן המנחה של בין הערביים. כיוון שהוכח שזה עת רצון, נקבע השם "מנחה" לתפילה שבזמן זה.
קושיית ערוך השולחן
אך בעל ערוך השולחן, בריש הלכות תפילת המנחה בסימן רל"ב, מקשה על התוספות: הם אמנם ציינו שאליהו נענה בעת הזאת, אבל מדוע זה נחשב עת רצון? מה מיוחד בזמן זה?
ביאור ערוך השולחן: העבודה האחרונה של היום
ומבאר ערוך השולחן ביאור נפלא: הקרבת המנחה של בין הערביים היא העבודה האחרונה של היום, ולכן היא חביבה ורצויה לפני הקב"ה — כמו תפילת נעילה של יום הכיפורים. תפילת מנחה איננה נאמרת בזמן קבוע ומוגדר כמו שחרית, אלא באמצע יומו של האדם — אם זה בחורף, בשעה שלוש בצהריים, כשהאדם נמצא בשיא עסקיו ובשיא ה"ביזנס" שלו — הוא עוצר הכל, מפנה מזמנו, והולך להתפלל לפני בורא עולם.
ולכן דווקא אז מודגשת ה"מנחה" — המתנה — שהאדם נותן לקב"ה מתוך זמנו היקר. שחרית נקראת על שם הזמן (שחר), אבל מנחה נקראת על שם המעשה: הקורבן האישי של עצירת החיים לטובת התפילה.
המסקנה למעשה
כשם שאליהו הנביא נענה בשעת המנחה, כך כל אדם המשתדל להתפלל מנחה במניין ובכוונה, זוכה שכל תפילותיו נענות. זהו כוחה של תפילה שבאה מתוך מסירות ועצירה של המרוץ היומיומי.
המנחה של החיים — הרבי הריי"צ
נסיים בדברי כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש: תפילת המנחה איננה רק תפילה יומית, אלא גם משל לתפילה של החיים. שנות העשייה של האדם — גיל עשרים, שלושים, ארבעים — הן ה"מנחה" של חייו, אמצע היום של קיומו. כשאדם עוצר בשיא כוחו, קובע עתים לתורה, מפיץ שיעורים, מסייע בצדקה ובאהבת ישראל — הרי זה כתפילת מנחה של החיים, וזוכה שתפילותיו נענות.
סיכום
השם "מנחה" מלמד אותנו יסוד עמוק: הקב"ה חפץ דווקא בעבודה שבאה מתוך עצירה של השגרה. עת שהאדם מפנה זמן מיוזמתו, בעיצומו של יום העבודה — זו העת הרצויה ביותר לפניו יתברך. יהי רצון שנזכה להתפלל מנחה בכוונה, ולזכות בבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו, אמן.
📚 מקורות וסימוכין
- תוספות, מסכת פסחים דף ק"ז עמוד א', ד"ה "סמוך למנחה" — קושיית השם ותירוצה.
- גמרא, מסכת ברכות דף ו' עמוד ב' — "לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה".
- מלכים א', פרק י"ח — מעמד הר הכרמל ותפילת אליהו בזמן המנחה.
- במדבר, פרק כ"ח פסוקים ג'-ח' — ציווי קרבן התמיד של שחר ושל בין הערביים.
- ערוך השולחן, אורח חיים סימן רל"ב — ריש הלכות תפילת המנחה, ביאור מדוע עת רצון.
- שולחן ערוך, אורח חיים סימן רל"ב-רל"ד — הלכות תפילת המנחה למעשה.
- אגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש — משל תפילת המנחה כמנחה של החיים (לאמת מיקום מדויק).
תגובות
הוסף רשומת תגובה