הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

שאלה שנשאלה בבית המדרש: בימי בין המצרים, כאשר יהודי בא לבית הכנסת לאחר תפילת שחרית, או מזדמן לשמחה של סיום מסכת, האם מותר לו להרים כוסית ולומר 'לחיים' על משקה חריף? האם יש הבדל בין יין למשקאות אחרים בתקופה רגישה זו של אבלות על החורבן? הרקע ההלכתי - מדוע נמנעים מיין בתשעת הימים מנהג ישראל, כפי שנפסק בשולחן ערוך, שבתשעת הימים - מראש חודש אב ועד לאחר תשעה באב - נמנעים משתיית יין ואכילת בשר. הטעם המרכזי, כפי שהוסבר בפוסקים, הוא זכר לחורבן : משבטלו הקרבנות מעל גבי המזבח, בטל גם ניסוך היין שהיה מלווה את עבודת הקודש. השתייה של יין בימים אלו, שנחשבת סמל לשמחה ולעונג, אינה מתיישבת עם רוח האבלות שאנו מקבלים עלינו בתקופה זו. פסק הרב חדאד - משקאות חריפים אחרים מכיוון שהאיסור נוגע ליין דווקא - מטעם ניסוך היין ובטלת הקרבנות - עולה השאלה מה דין שאר המשקאות החריפים : וודקה, ויסקי, קוניאק ומשקאות דומים. פסק הרב מנחם מענדל חדאד, ראש בית המדרש להוראה ור"מ בישיבה גדולה ליובאוויטש בית שמש, כי משקאות חריפים אחרים מותרים בשתייה בימי בין המצרים, וניתן אף לומר עליהם 'לחיים' כמנ...

מדוע דווקא תפילת הצהריים נקראת "מנחה"? הרי גם בבוקר, יחד עם קרבן התמיד, היו מקריבים מנחת חביתין. אם כן, מה ראו חז"ל לייחד את השם הזה לתפילה שבאמצע היום? בשאלה זו פתחו התוספות במסכת פסחים, וכאן נביא את הביאור המלא, על פי דברי הראשונים, ערוך השולחן ודברי הרבי הריי"צ מחב"ד. שאלת התוספות התוספות במסכת פסחים דף ק"ז עמוד א' מקשים: הרי בבית המקדש היו מקריבים מנחת חביתין (קמח ושמן) יחד עם קרבן התמיד, גם של שחר וגם של בין הערביים. אם השם "מנחה" הוא על שם המנחה שהובאה עם התמיד, מדוע נבחרה דווקא התפילה שבאמצע היום להיקרא כך, ולא תפילת שחרית? תירוץ התוספות: עת רצון מתרצים התוספות על פי הגמרא במסכת ברכות: אליהו הנביא לא נענה במעמד הר הכרמל אלא בתפילת המנחה, בזמן שהקריב את קרבן המנחה של בין הערביים. כיוון שהוכח שזה עת רצון, נקבע השם "מנחה" לתפילה שבזמן זה. קושיית ערוך השולחן אך בעל ערוך השולחן, בריש הלכות תפילת המנחה בסימן רל"ב, מקשה על התוספו...

מה עושים עם שאריות הבשר של סעודות שבת חזון כשמסתיים השבת ואנחנו חוזרים לתשעת הימים? השאלה חוזרת בכל שנה בבתים רבים, ולה שתי מסורות פסיקה מרכזיות. בשיעור זה מביא הרב חדאד יסוד יפה מ"בני יששכר" שמאיר את כל הסוגיה באור אחר — האור של עונג שבת. השאלה לאחר שאסרו הפוסקים לאכול בשר בתשעת הימים, מתעוררת שאלה מעשית: בשר שנשאר מסעודות שבת חזון — האם מותר להמשיך לאכול ממנו במוצאי שבת, או שחוזרים מיד לאיסור? המקורות הבסיס לדיון נלמד מהגמרא במסכת חולין דף י״ז, בעניין בשר נחירה שאכלו בכניסתם לארץ ישראל — סוגיה שנשארה בתיקו. מן הצד השני, סימן רמ״ב בשולחן ערוך אורח חיים מלמד עד כמה גדול עניין עונג שבת, ש"נמחלין לו כל עוונותיו". שיטת המחמירים גדולי רבני חב״ד וגדולי האשכנזים פסקו שלא לאכול בשר במוצאי שבת חזון, גם אם מדובר בשיריים מסעודות השבת. זהו המנהג המקובל בקהילות אלו. שיטת המקילים לעומתם, ב"שדי חמד" (לאמת), ב"רדב״ז" (לאמת), ב"כף החיים" (לאמת) ואצל רבי חיים פלאג'י (לאמת), מובא שיש הנוהגים להקל ולאכול את שיריים אלו במוצאי שבת. יסוד הבני יששכר רבי צ...

שבת חזון חלה בתוך תשעת הימים, וכידוע נוהגים ישראל שלא לאכול בשר בתקופה זו. אך שבת עצמה — מותרת ומצווה בבשר משום עונג שבת. השאלה המעשית המתעוררת בכל בית: הבשר שנותר משבת, האם מותר להגישו בסעודה רביעית, סעודת מלווה מלכה, שהיא לכאורה המשך לשבת? השאלה סעודת מלווה מלכה נקראת גם "סעודה רביעית" משום שהיא נמשכת מסעודות השבת. ואם כן, כשם שהתירו לאכול בשר בשבת חזון, אולי גם הבשר הנותר מותר בסעודה זו — אף שכבר יצאה שבת ולכאורה חזר איסור המנהג של תשעת הימים? זו הסוגיה שבה עוסק השיעור. המקורות הפוסקים הביאו ראיה מדברי הגמרא במסכת חולין דף י״ז (לאמת) , שם נדונה שאלת "בשר נחירה" — בשר שהיה מותר לישראל במדבר, מה דינו לאחר שנכנסו לארץ ישראל שבה נצטוו על השחיטה. הגמרא נותרת ב"תיקו". הסוברים להתיר יש פוסקים שכתבו (לאמת) שכיוון שבתיקו בדרבנן הולכים לקולא, וכיוון שאיסור אכילת בשר בתשעת הימים אינו אלא מנהג ואינו מדינא (שכן עיקר הדין הוא בערב תשעה באב בלבד) — הרי שיש מקום להתיר את הבשר שנותר מזמן ההיתר של השבת. הסוברים לאסור בימות השבוע רבים מהפוסקים דחו את הראיה מכמה ט...

ידוע הכלל: נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא. אבל בהלכות שבת, מרן השולחן ערוך מפתיע — יש שתי מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים חייבות בהן בדיוק כמו הגברים: הקידוש ליל שבת, ושלוש סעודות שבת. מדוע? הרב מנחם מענדל חדאד פותח את המקורות ומסביר את דרשת חז"ל שמאחורי החיוב. השאלה ידוע שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא — מצוות עשה שהזמן גורם אותן, המוגדרות בזמן מסוים. הכלל הזה נלמד מהמשנה במסכת קידושין פרק א'. אבל בהלכות שבת, מתגלה משהו יוצא דופן: יש מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים דווקא כן חייבות בהן — ובראשן הקידוש ליל שבת ושלוש סעודות שבת. מדוע? המקורות חיוב הקידוש — שולחן ערוך סימן רע"א מרן השולחן ערוך באורח חיים סימן רע"א מביא במפורש: נשים חייבות בקידוש כמו האנשים . יש חיוב מהתורה גם על האישה לקדש את השבת. ומדוע? הפסוק אומר "זכור את יום השבת לקדשו" — וכן "שמור את יום השבת לקדשו". חז"ל דורשים במסכת ברכות (דף כ ע"ב): "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה" . דהיינו: כל מי שמחויב בשמירת השבת — מחויב גם בזכירת השבת. האישה ...

שאלה שכל אישה יהודייה, וכל תלמיד ישיבה, נתקל בה מוקדם או מאוחר: מדוע נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא? מהי המשמעות של הפטור הזה — האם מדובר בהקלה, בהחסרה, או במשהו עמוק יותר? השיעור הזה של הרב מנחם מענדל חדאד פותח את הסוגיא דרך קושיא מפתיעה של האחרונים על הרמב"ם, ומגיע לשלושה טעמים שאולי לא הכרתם. השאלה הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק א' הלכה יב' (לאמת — לוודא מספר הלכה) כותב: "אין בונין את המקדש בלילה, שנאמר וביום הקים את המשכן — ביום הקימין ולא בלילה". וממשיך: "והכול חייבין לבנות וליסוד בעצמם ובממונם, אנשים ונשים כמקדש המדבר". כלומר: את בית המקדש בונים דווקא ביום — ובחובת הבנייה מחויבים גם הגברים וגם הנשים. על דברי הרמב"ם האלה הקשו רבים — החתם סופר, השואל ומשיב, והגאון ממונקאטש בעל מנחת אלעזר (לאמת — סימנים מדויקים) : הרי בנייה ביום היא מצוות עשה שהזמן גרמא, וכל מצוות עשה שהזמן גרמא — נשים פטורות, כפי שאנחנו לומדים במשנה בקידושין פרק א'. אז מדוע הרמב"ם מחייב אותן? המקורות תירוצו של החתם סופר החתם סופר ...

  מבוא: הרמ"א - עמוד ההלכה של יהודי אשכנז מי שפותח שולחן ערוך פוגש שני עמודי תווך של ההלכה: מרן רבי יוסף קארו (הבית יוסף) - פוסק לספרדים רבי משה איסרליש (הרמ"א) - בעל ה"מפה", פוסק לאשכנזים הרמ"א נחשב לאחד מגדולי פוסקי ישראל בכל הדורות. אך מה על אביו , רבי איסרל מקראקא? מה עשה כדי לזכות לבן שיאיר את עולם ההלכה? הרב מנחם מענדל חדאד שליט"א חושף את הסוד בשיעור מרתק. "מעשי האבות - סימן לבנים" — חז"ל מיהו רבי איסרל מקראקא? רבי איסרל (ישראל) בן יוסף מקראקא היה: 🕍 פרנס וגביר בקהילת קראקא במאה ה-16 💰 תומך תורה גדול - החזיק תלמידי חכמים 🏛️ בונה מוסדות - הקים בית כנסת ובית מדרש ⚖️ איש חסד - עשה צדקה בפרהסיה ובסתר הוא היה הגביר הגדול של קראקא - העיר היהודית הפורחת של פולין באותה תקופה. הסגולה של רבי איסרל חסד עם תלמידי חכמים רבי איסרל היה מפורסם ב מסירות נפשו לתורה ולתלמידי חכמים : 📚 החזיק בביתו תלמידי חכמים ואברכים 🍽️ פרנס אותם ואת משפחותיהם ...

מאת: הרב מנחם מענדל חדאד | סדרת "הלכה יומית" מבוא: בין המצרים - בניין מתוך חורבן אנחנו נמצאים בתקופת בין המצרים , שלושת השבועות בין י"ז בתמוז לתשעה באב - הימים שבהם נזכרים על חורבן בית המקדש . אבל, כפי שמלמדים אותנו חז"ל, לעידך גיסא צריכים גם להיזכר על בניין הבית ! איך? הרב מנחם מענדל חדאד שליט"א חושף בשיעור זה סוד עצום: הלימוד עצמו נחשב כבניין - אך מדוע אם כן רבי ישמעאל בן אלישע נאלץ להבטיח חטאת שמינה לעתיד? התשובה של הרבי מלובביץ' מפתיעה, ומגלה סיפור היסטורי כמעט לא מוכר. המקור: מדרש תנחומא הבטחת ה' לישראל מדרש תנחומא בפרשת צו מביא את דברי רב שמואל בר אבא: "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שבית המקדש עתיד להיחרב והקורבנות בטלים, לא תשכחו עצמכם לסדר הקורבנות, אלא היזהרו לקרוא בהן ולשנות בהן, ואם תעסקו בהן אני מעלה עליכם כאילו בקורבנות אתם עוסקים ." וממשיך המדרש: "ובשכר קריאתה שהתעסקו לקרוא בה, אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית ." חיזוק מהגמרא גם הגמרא בסוף מסכת מנחות (דף ק...

  מאת: הרב מנחם מענדל חדאד שליט"א | סדרת "הלכה יומית" מבוא: השאלה שכולם שואלים בהמשך לשיעור הקודם בנושא ההבדלה, אחד השומעים שאל שאלה חשובה ומרתקת: האם יש מקור הלכתי למנהג לטבול אצבעות בשאריות היין של ההבדלה? התשובה, כפי שנראה, אינה רק חיובית - היא מגלה שמדובר במנהג עתיק המושרש בדברי הגאונים שקדמו לראשונים . "יש לזה מקור הלכתי לא רק בדברי האחרונים, אלא בדברי הגאונים שקדמו לראשונים" — הרב חדאד המקורות הראשונים סדר רב עמרם גאון הראשון המזכיר את המנהג הוא רב עמרם גאון בסידורו המפורסם, שהוא אחד המקורות הקדומים ביותר של סדר התפילה. רב נטרונאי גאון גם רב נטרונאי גאון מזכיר את המנהג בדבריו, ומחזק את הבסיס ההיסטורי-הלכתי של המנהג. הטור בסימן רצ"ט רבנו יעקב בעל הטורים מביא את דברי הגאונים בסימן רצ"ט, ובכך מכניס את המנהג לספרות ההלכתית הפסקנית. פסיקת הראשונים והאחרונים הרמ"א בסימן רצ"ו רבי משה איסרליש (הרמ"א) בסימן רצ"ו מזכיר את המנהג במפורש, ופוסקים רבים אחרים הולכים בעקבותיו. שולח...

  שפיכת היין במוצאי שבת לסימן טוב — מקור המנהג וביאור הט״ז בכל מוצאי שבת, בבתים יהודיים ברחבי העולם, חוזר על עצמו מנהג עתיק ושקט: כמה טיפות יין נשפכות מכוס ההבדלה על השולחן או על הרצפה. מנהג שנראה פשוט, אך טומן בחובו לימוד עמוק שגילה לנו הט״ז — אחד מגדולי הפוסקים על השולחן ערוך — בביאור מיוחד וחד. לזכות הרבים, נעיין יחדיו במקור המנהג, בפרטי הלכותיו, ובמסר הפנימי שהוא מבקש להנחיל לכל בית מישראל. 📜 דברי הרמ״א — מקור המנהג הרמ״א (שולחן ערוך אורח חיים, סימן רצ״ו סעיף א׳) כותב במפורש: ונוהגין לשפוך מכוס של יין על הארץ, קודם שיסיים בורא פרי הגפן, כדי שלא יהיה הכוס פגום. וטעם השפיכה — דאמרינן: כל בית שלא נשפך בו יין כמים, אין בו סימן ברכה. ועושין כן לסימן טוב בתחילת השבוע. הרמ״א מבסס את המנהג על מאמר חז״ל במסכת עירובין (סה ע״א), שם אמר רבי חנין בר פפא: כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים — אינו בכלל ברכה. מקור המנהג עצמו מצוי כבר בספר "שלטי הגיבורים" על מסכת ברכות (פרק ז, אות ז), ומשם נכנס לפסק הרמ״א ולמנהג ישראל. 📖 שיטת המשנה ברורה — הלכה למעשה המשנה ברורה (שם, ס״ק ה׳) ...

  מבוא: השאלה שכל מתפלל שאל את עצמו מדי שבת בבוקר, בעת אמירת קדושת כתר בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף, אנו עוצרים לרגע ואומרים: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" . אך מדוע? מה הקשר בין קריאת שמע - מצווה שקבועה זמנה בשחרית ובערבית - לבין הקדושה של מוסף? הרב מנחם מענדל חדאד שליט"א חושף בשיעור זה סיפור היסטורי מרתק שיסביר את התופעה המפליאה הזו. "איך באמצע קדושה שאנחנו מקדשים את הקדוש ברוך הוא, נכנס פתאום 'שמע ישראל'?" — הרב חדאד א'. השאלה ההלכתית מצוות קריאת שמע התורה מצווה: "בשכבך ובקומך" — פעמיים ביום בלבד. לכן אנו קוראים: קריאת שמע בשחרית קריאת שמע בערבית מה מקומה של קריאת שמע נוספת בקדושת מוסף? ב'. התשובה של הבית יוסף (סימן תכ"ג) תשובות הגאונים הבית יוסף בסוף סימן תכ"ג מביא הסבר שמצא ב תשובות הגאונים , המתאר אירוע היסטורי דרמטי מתקופת חז"ל. המלך יזגדר וגזרת השמד בתקופתו של רב, מלך פרס הרשע יזגדר גזר גזרה נוראה: "לא יאמרו קריאת שמע בכל בתי הכנסת שבמדינתו" המלך אף שלח שליחים לוודא שהיה...

 

 

 

במקום שאין עירוב, שאלות קטנות הופכות לגדולות. אדם רוצה לצאת לבית הכנסת עם טישו, ממחטה, כדור נגד כאב ראש, משאף, סוכרייה לגרון, או דבר קטן אחר בכיס. ביום חול אין לזה שום משמעות. אבל בשבת, עצם הכנסת חפץ לכיס ויציאה לרשות אחרת יכולה להיות איסור הוצאה. תשובה בקצרה: טישו, ממחטה, תרופה או כל חפץ קטן בכיס נחשבים משא, ואסור לצאת בהם במקום שאין עירוב. אם יש צורך רפואי או צורך גדול, צריך להכין פתרון מותר לפני שבת או לשאול רב על דרך נשיאה המותרת לפי המקרה. הנקודה הראשונה שצריך להבין היא שכיס אינו לבוש לעניין החפץ שבתוכו. הבגד עצמו מותר בלבישה, אבל החפץ שבתוך הכיס אינו נהפך לחלק מהבגד. הוא רק מונח בתוך מקום אחסון. לכן טישו בכיס, מפתח בכיס, תרופה בכיס או פתק בכיס — כולם נשארים חפצים. יש אנשים שטועים וחושבים: "זה קטן, אז זה לא נחשב". זו טעות. איסור הוצאה אינו תלוי רק בגודל החפץ, אלא גם בכך שהוא חשוב לשימושו. טישו, תרופה, מפתח או סוכרייה — כל אחד מהם הוא חפץ שיש לו שימוש, ולכן אין לצאת איתו במקום שאין עירוב. ומה לגבי ממחטה מבד? אם היא בכיס — היא משא. אבל אם האדם לובש אותה כחלק מן הבגד, ...

אחת ההלכות החשובות הנוגעות לפרשת השבוע היא קריאת שניים מקרא ואחד תרגום. כל יהודי צריך להשלים את פרשת השבוע עם הציבור, לקרוא כל פסוק פעמיים במקרא ופעם אחת בתרגום. מצווה זו מחברת את האדם באופן אישי לפרשה, מעבר למה שהוא שומע בבית הכנסת. חובה ולא רק מנהג חז"ל אמרו: "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום". הלשון "לעולם" מורה שאין זו הנהגה טובה בלבד אלא חיוב קבוע. אין להסתפק בשמיעת קריאת התורה בשבת; יש להשלים את הפרשה באופן אישי. התרגום מסייע להבנת פשוטו של מקרא, ובפרט תרגום אונקלוס שיש לו מעמד מיוחד במסורת ישראל. זמן הקריאה הזמן הראשון מתחיל לאחר קריאת התורה של מנחה בשבת הקודמת, כאשר הציבור כבר התחיל את הפרשה הבאה. מצווה מן המובחר לקרוא בערב שבת כהכנה לקריאת התורה. רבים חילקו את הקריאה לפי ימות השבוע, ואחרים קוראים את כולה ביום שישי. השלמה לכתחילה יש להשלים לפני סעודת שבת בבוקר או לפני קריאת התורה, כדי לבוא לקריאה הציבורית כשהפרשה כבר מוכרת. אם לא הספיק, ישלים במשך השבת, ואם לא — ישלים לאחר מכן עד זמן מסוים המבואר בפוסקים, לפי...

לאחר קריאת התורה בשבת קוראים את ההפטרה מן הנביאים. קריאה זו כה מושרשת בסדר התפילה עד שרבים אינם עוצרים לשאול: מדוע בכלל קוראים הפטרה? מדוע דווקא בנביאים? והאם הציבור יוצא ידי חובה בשמיעה מן המפטיר? טעם תקנת ההפטרה הטעם הידוע הוא שבזמן גזירות, כאשר גזרו שלא לקרוא בתורה, תיקנו לקרוא בנביאים עניין הדומה לפרשת השבוע. לאחר שבטלה הגזירה נשארה התקנה במקומה, וכך נעשתה ההפטרה חלק קבוע מסדר התפילה של שבתות ומועדים. לפי זה ההפטרה קשורה בדרך כלל לפרשת השבוע או לעניינו של היום. מספר נביאים כשר או חומש יש מעלה ברורה לקרוא את ההפטרה מתוך ספר נביאים כשר או כתב מכובד המיועד לכך, כאשר הדבר אפשרי. עם זאת, במקומות שנהגו לקרוא מתוך חומש מודפס עם ברכות ההפטרה, יש להם על מה לסמוך לפי דעות הפוסקים. בכל מקרה יש לקרוא בכבוד ובקול ברור שהציבור ישמע. האם יוצאים בשמיעה בלבד? עיקר המנהג הוא שאחד קורא את ההפטרה בקול והציבור שומע. יסוד הדבר הוא "שומע כעונה": כאשר אדם שומע קריאה מפי הקורא כראוי ומתכוון לצאת, השמיעה נחשבת כענייה, ואין צורך שכל אחד יקרא לעצמו. עם זאת יש להיזהר לשמוע בפועל;...

במקום שאין עירוב, לא רק חפצים בכיס מעוררים שאלות. גם דברים הנראים כמו לבוש עלולים להיות מורכבים: כפפות, כיסוי לכובע נגד גשם, מגבת לאחר מקווה, צעיף נוסף או פריט שנלבש רק כדי להעבירו. השאלה המרכזית היא תמיד אחת: האם הדבר נחשב לבוש אמיתי, או שהוא משא? תשובה בקצרה: כפפות, כיסוי לכובע ומגבת יכולים להיחשב לבוש רק אם הם נלבשים בדרך רגילה ומשמשים את הגוף או הבגד באופן המקובל. אם האדם עלול להסירם ולטלטלם, או שהם נלבשים רק כדי להעבירם ממקום למקום, יש מקום לאסור. כל מקרה צריך בדיקה לפי המציאות. נתחיל בכפפות. מצד ההיגיון הפשוט, כפפות הן בגד. הן נלבשות על הידיים ומחממות את האדם. לכן היה מקום לומר שמותר לצאת בהן גם במקום שאין עירוב. אולם הפוסקים דנו בחשש שמא האדם יסיר את הכפפות ויבוא לטלטלן בידו ברשות הרבים. חשש זה חזק במיוחד במקומות שבהם אנשים רגילים להסיר כפפות תוך כדי הליכה, למשל כדי ללחוץ יד, לפתוח דלת, לעיין בספר או לסדר משהו. לכן יש שכתבו להחמיר בכפפות במקום שאין עירוב, אלא אם כן הן קשורות או מחוברות באופן שמונע חשש טלטול. במקומות קרים מאוד, כאשר ברור שהאדם אינו מסיר אותן, יש יותר מקום להק...

קריאת התורה בשבת היא אחד הרגעים המרכזיים של החיים הקהילתיים. זו הפגישה השבועית של הציבור עם התורה שבכתב, במסגרת של קדושה, ברכות, מניין וכבוד התורה. כל פרט בסדר הקריאה — מספר העולים, הוספת עליות, קדיש לפני מפטיר, ועליית קטן — נשען על כללים מדויקים. מספר העולים לפי קדושת היום מספר הקרואים משתנה לפי קדושת היום: בימי חול שלושה, בראש חודש ארבעה, ביום טוב חמישה, ביום הכיפורים שישה, ובשבת שבעה. ככל שהיום קדוש יותר, מוסיפים בקרואים. בשבת מספר שבעת הקרואים מבטא את מרכזיות התורה ביום זה. הוספה על הקרואים בשבת ניתן להוסיף על שבעת הקרואים, מפני קדושת היום. עם זאת, גם כשמוסיפים יש לשמור על כבוד הקריאה ולהיזהר מטורח ציבור. אין להפוך את הקריאה לאורך מופרז ללא צורך, אלא לשקול לפי ההקשר: שמחה משפחתית, בר מצווה, אורחים או צורך קהילתי. עליית קטן עליית קטן היודע למי מברכים תלויה בסוג העלייה, במנהג הקהילה, ובשאלה אם ניתן למנותו במניין העיקרי של השבעה. הפוסקים דנים במיוחד במקרה שאין כהן גדול. למעשה, במקומות רבים נמנעים מלתת עליות עיקריות לקטנים אלא במקרים מיוחדים, ויש לנהוג לפי מנהג המק...