כפפות, כיסוי לכובע ומגבת בשבת – לבוש או משא?



במקום שאין עירוב, לא רק חפצים בכיס מעוררים שאלות. גם דברים הנראים כמו לבוש עלולים להיות מורכבים: כפפות, כיסוי לכובע נגד גשם, מגבת לאחר מקווה, צעיף נוסף או פריט שנלבש רק כדי להעבירו. השאלה המרכזית היא תמיד אחת: האם הדבר נחשב לבוש אמיתי, או שהוא משא?

תשובה בקצרה: כפפות, כיסוי לכובע ומגבת יכולים להיחשב לבוש רק אם הם נלבשים בדרך רגילה ומשמשים את הגוף או הבגד באופן המקובל. אם האדם עלול להסירם ולטלטלם, או שהם נלבשים רק כדי להעבירם ממקום למקום, יש מקום לאסור. כל מקרה צריך בדיקה לפי המציאות.

נתחיל בכפפות. מצד ההיגיון הפשוט, כפפות הן בגד. הן נלבשות על הידיים ומחממות את האדם. לכן היה מקום לומר שמותר לצאת בהן גם במקום שאין עירוב. אולם הפוסקים דנו בחשש שמא האדם יסיר את הכפפות ויבוא לטלטלן בידו ברשות הרבים. חשש זה חזק במיוחד במקומות שבהם אנשים רגילים להסיר כפפות תוך כדי הליכה, למשל כדי ללחוץ יד, לפתוח דלת, לעיין בספר או לסדר משהו.

לכן יש שכתבו להחמיר בכפפות במקום שאין עירוב, אלא אם כן הן קשורות או מחוברות באופן שמונע חשש טלטול. במקומות קרים מאוד, כאשר ברור שהאדם אינו מסיר אותן, יש יותר מקום להקל. למעשה, הדבר תלוי במנהג המקום, בצורת הכפפות, במזג האוויר ובהרגלי האדם.

כיסוי לכובע נגד גשם הוא שאלה אחרת. אם אדם שם כיסוי על הכובע כדי לשמור על הכובע עצמו, יש לדון האם הכיסוי משמש את האדם או רק את החפץ. אם הוא אינו בא להגן על גוף האדם אלא על הכובע בלבד, ייתכן שהוא דומה יותר לכיסוי חפץ. אולם אם הכיסוי הוא חלק מן הלבישה הרגילה בגשם, והוא שומר על ראשו ועל לבושו של האדם, יש מקום לראותו כחלק מן הלבוש.

גם כאן, צורת השימוש חשובה. כיסוי שמיועד לכובע ונלבש עליו בשעת גשם, באופן המקובל, שונה משקית ניילון שהאדם שם בכיס "ליתר ביטחון" או מניח על הכובע באופן שאינו דרך לבישה. אם הכיסוי בכיס — הוא משא. אם הוא על הכובע ונלבש כדרך הגנה מקובלת — יש מקום לדון.

מגבת לאחר מקווה היא מן השאלות המעשיות ביותר. אדם הולך לטבול בשבת במקום שאין עירוב. האם מותר לו לקחת מגבת? ביד או בכיס — ודאי שאסור. השאלה היא האם אפשר להתעטף במגבת ולחזור כך.

אם המגבת משמשת ככיסוי הגוף, והאדם מתעטף בה בדרך לבישה מקובלת, יש מקום לדון אם היא נחשבת לבגד. אבל אם ברור שהוא רק נושא אותה בצורה של עטיפה כדי להעבירה, או שהדבר אינו דרך לבוש כלל, אין זה פשוט. לכן במקומות שבהם אין עירוב ראוי להכין מגבת במקווה מערב שבת, או להשתמש במגבות הנמצאות שם.

יש גם הבדל בין מגבת גדולה שמתעטפים בה כעין בגד לבין מגבת קטנה המונחת על הכתף. מגבת על הכתף בדרך שאינה לבוש עשויה להיחשב משא. גם אם הדבר "נראה טבעי", אין זה בהכרח לבוש. ההגדרה ההלכתית קובעת.

צעיף הוא דוגמה פשוטה יותר. צעיף הנלבש סביב הצוואר כדרך לבוש — מותר. אבל אם האדם מניח צעיף נוסף על כתפו רק כדי להעבירו למישהו אחר, יש לדון אם הוא באמת לובשו או נושאו. אין היתר "ללבוש" חפצים בצורה לא טבעית רק כדי להעבירם.

בגדים מרובים נידונים באופן דומה. אם אדם לובש כמה שכבות בגדים מפני הקור, הם לבוש. אם הוא לובש כמה חליפות זו על זו רק כדי להעבירן למקום אחר, יש שדנו האם הדבר נחשב דרך לבישה או הערמה. ככל שהלבישה פחות טבעית ויותר נראית כהעברה, כך יש יותר מקום לאיסור.

כללים אלו חשובים מאוד גם בחינוך. לפעמים ילדים רוצים לקחת מעיל, סוודר, כפפות, צעצוע או מגבת. אם הם לובשים את המעיל כראוי — זה לבוש. אם הם סוחבים אותו ביד — זה משא. אם הם לובשים תיק גב, בדרך כלל התיק עצמו אינו בגד אלא כלי נשיאה, ואסור במקום שאין עירוב. לכן צריך להסביר לילדים את ההבדל בצורה פשוטה: בגדים לובשים; חפצים לא סוחבים.

עוד שאלה היא כבוד הבריות. אם אדם נמצא במצב מביך, כגון צורך במגבת או פריט לבוש בסיסי, יש לשאול רב כיצד לנהוג. כבוד הבריות הוא שיקול הלכתי חשוב, אך אינו מתיר באופן אוטומטי איסור הוצאה. יש דרכים הלכתיות להתמודד, אך צריך לדעת אותן מראש.

למעשה, במקום שאין עירוב, צריך לתכנן. אם הולכים למקווה — להשאיר מגבת במקום. אם יש גשם — לצאת כבר עם הכיסוי על הכובע אם הוא מותר לפי ההוראה שקיבלתם. אם קר — ללבוש כפפות בצורה רגילה, לפי מנהג המקום והוראת רב. לא לקחת דברים "אולי נצטרך".

השבת דורשת מן האדם להבדיל בין לבוש לבין משא. לבוש הוא מה שמכבד את האדם, מכסה אותו, מחמם אותו ומשמש את גופו. משא הוא מה שהוא מעביר. ההבדל לפעמים דק, אבל בשבת דווקא הדקות הזו היא חלק מן הקדושה.

למעשה: כפפות נחשבות לבוש, אך יש חשש שמא יסירן ויטלטלן, ולכן יש לברר לפי המקום והמנהג. כיסוי לכובע מותר יותר כאשר הוא נלבש כדרך הגנה מקובלת ולא נמצא בכיס. מגבת ביד או על הכתף אסורה; עטיפה ממשית כמין לבוש צריכה בירור, ועדיף להשאיר מגבת במקווה מערב שבת.

מקורות וחומר יסוד:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"א. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן ש"א. דיני לבוש, תכשיט, משא והוצאה.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קידוש במקום סעודה — הטעות שכולם עושים בקידוש בית הכנסת

הפרשת חלה — היסודות שכל בית יהודי חייב לדעת

קידושא רבה — מדוע קידוש היום נקרא "הגדול"? רש"י והרשב"א מבארים

המעשה הנורא של ברכת הלבנה — הרוח שהצילה יהודי מגוי רשע | סוד הדילוגים

מדוע אין מברכים על מצוות הצדקה? — תשובת הרשב״א וסוד הגאולה

האם מותר לברך ברכת הלבנה ביום או בליל שבת?

עצרת כינוס תורה לזכר שמואל אמיתי ז״ל — "כל ישראל חברים"

מדוע מוסיפים "אחור" בברכת ההפטרה למרות שאינו בפסוק המקורי בישעיה? | "ודבר אחד מדבריך אחור"

בדין האומר "הרי את מקודשת" ולא אמר "לי" — עיון בסוגיית קידושין