הרב מנחם מענדל חדאד | הלכה, שו"ת, חסידות

בס"ד למה אומרים ברכת כהנים אחרי ברכות התורה? ברכות התורה הן מן הברכות החשובות שאדם מברך בכל בוקר. אחת השאלות המרכזיות שנידונה אצל הראשונים והאחרונים היא: האם ברכת התורה דומה ל ברכת המצוות ול ברכת הנהנין , שבהן נדרש לבצע את הפעולה מיד לאחר הברכה? ברכת התורה – ברכת המצוות או ברכת הנהנין? כאשר אדם מברך בורא פרי העץ ואוכל תפוח, הוא חייב לאכול מיד לאחר הברכה. אם שכח ועברה שעה ממושכת – יצטרך לברך שנית. כך גם בשאר ברכות הנהנין וברכות המצוות: הברכה צריכה להיות סמוכה לפעולה. השאלה היא: כך גם ברכות התורה ? כאשר אדם מברך בבוקר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר בחר בנו... ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה' נותן התורה" – האם חייב ללמוד תורה מיד לאחר מכן, או שמספיק שילמד בהמשך התפילה או במהלך היום? הלכה למעשה: מה נוהגים? למעשה, מחמירים ונוהגים ללמוד תורה מיד לאחר ברכות התורה , ולא להמתין ללימוד שיבוא מאוחר יותר. הפוסקים בסימן מ"ז בשולחן ערוך (בעל "בור חיים") מביאים שנהגו לומר מיד לאחר הברכה את פסוקי ברכת כהנים – הפ...

בס"ד ב"ה  |  כ"ב כסלו תשפ"ד שאלה: האם מותר לומר את פרקי התהלים היומיים לאחר שקיעת החמה קודם צאת הכוכבים — או שמא יש בזה חשש איסור? תשובה בקצרה: מקור המנהג — דברי האר"י הקדוש בראשית, המקור לכך שאין לומר תהילים בלילה יסודו ב דברי האר"י הקדוש — וזו אינה הלכה פסוקה בשולחן ערוך אלא מנהג (שאמנם התקבל בתפוצות ישראל, אך יסודו בדברי הקבלה). בפרטות יותר: האר"י בדבריו לא התייחס לאיסור אמירת תהילים בלילה ספציפית, אלא לכללות לימוד 'מקרא' בלילה , כדלקמן. והסיבה לזה: כי הלימוד מעורר דינים ואין לעוררם בלילה במהלך השבוע. כלשונו ( שער המצוות פרשת ואתחנן ): "אין ראוי לקרא מקרא, לפי שהמקרא בעשיה, והלילה עצמה הוא בחינת עשיה, והכל הוא דינין ואין ראוי לעורר הדינין, אבל בליל ו' כיון שיום שישי מכין לשבת, והרחמים מתעוררים בו, לכן יכולים לקרוא מקרא אף בלילה". שתי נקודות חשובות מדברי האר"י ...

בס"ד ב"ה  |  מר-חשון ה'תשפ"ו שאלה: האם נהגו להזכיר חולים שאין בהם סכנה, באמירת "מי שברך לחולה" — בשבת? תשובה: כתב אדמו"ר הזקן בסעיף ט בסימן רפ"ח, וזה לשונו: "מותר לברך על החולה המסוכן בו ביום. וכן המקשה לילד, שהיא מסוכנת בו ביום. אבל חולה שאין מסוכן בו ביום – אסור לבקש עליו ולא לברכו בשבת, כיוון שאפשר לעשות כן אחר השבת". יוצא מדבריו שההיתר לברך חולה בשבת הוא רק על חולה שיש בו סכנה באותו היום, ואילו על חולה שאין בו סכנה — אין לברכו. אך לכאורה יש לעיין בדברים אלו שהרי בסימן רפ"ז סעיף א כתב אדמו"ר הזקן, וזה לשונו: "וכן השליח ציבור כשמברך החולה בבית הכנסת ואומר מי שבירך כו', לא יאמר המקום ישלח רפואה כו', אלא יאמר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא". וממה נפשך: באם אדמו"ר הזקן איירי על חולה שיש בו סכנה באותו היום, אם כן פסק בסימן רפ"ח שאפשר לברך אותו ברפואה שלימה לגמרי. ואם הוי חולה שאין בו סכנה, פסק אדמו"ר הזקן שאין לברך אותו, אם כן על איזה חולה כוונת רבינו בסימן רפ"ז?...