שכח לומר אתה חוננתנו – האם צריך לחזור להתפלל?
במוצאי שבת מוסיפים בתפילת ערבית את נוסח “אתה חוננתנו” בתוך ברכת “אתה חונן”. תוספת זו היא ההבדלה שבתפילה, והיא מתירה לאדם לעשות מלאכה לאחר התפילה. אך מה הדין אם אדם שכח לומר “אתה חוננתנו”? האם עליו לחזור ולהתפלל שמונה עשרה?
תשובה בקצרה
בדרך כלל, מי ששכח לומר “אתה חוננתנו” אינו חוזר להתפלל, מפני שהוא עתיד להבדיל על הכוס. אבל אם אכל לפני שהבדיל, או במקרים שבהם אין לו אפשרות להבדיל על הכוס, יש פרטי דינים מיוחדים ויש לשאול רב. לעניין מלאכה, אם שכח “אתה חוננתנו”, יאמר “ברוך המבדיל בין קודש לחול” לפני שיעשה מלאכה.
חז”ל תיקנו הבדלה בתפילה ועל הכוס. לכן כאשר אדם שכח את ההבדלה שבתפילה, עדיין יש לו אפשרות לקיים את ההבדלה על הכוס. משום כך, להלכה בדרך כלל אינו חוזר להתפלל. החזרה על תפילת שמונה עשרה אינה דבר קל, ואינה נעשית כאשר ניתן להשלים את ההבדלה בדרך אחרת.
מקומו של “אתה חוננתנו” הוא בברכת “אתה חונן”, מפני שהבדלה תלויה בדעת. כדי להבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך ובין ישראל לעמים, צריך דעת. לכן תיקנו לומר את ההבדלה דווקא בברכת הדעת. נוסף לכך, מכיוון שאסור לבקש צרכיו קודם הבדלה, קבעו את ההבדלה בברכה הראשונה של ברכות הבקשה.
אם אדם נזכר באמצע ברכת “אתה חונן”, לפני שחתם את הברכה, יחזור ויאמר “אתה חוננתנו” במקומו. אם כבר אמר “ברוך אתה ה’” של חתימת הברכה, לא יחזור. אם נזכר אחר כך במהלך התפילה, בדרך כלל אינו משלים במקום אחר, משום שנוסח ההבדלה נקבע בברכת הדעת.
יש לדון האם אפשר לומר “אתה חוננתנו” בברכת “שומע תפילה”. מצד אחד, “שומע תפילה” היא ברכה שבה ניתן להוסיף בקשות. מצד שני, “אתה חוננתנו” אינה בקשה רגילה אלא תקנת הבדלה במקומה. לכן אין להעביר אותה לשם בפשטות. ההלכה המקובלת היא שאם עבר מקומה, אינו חוזר להשלימה בתוך התפילה, אלא סומך על ההבדלה שעל הכוס.
אבל אם האדם שכח “אתה חוננתנו” ולאחר מכן רוצה לעשות מלאכה לפני הבדלה על הכוס, עליו לומר “ברוך המבדיל בין קודש לחול”. אמירה זו מתירה מלאכה, אך אינה מחליפה את ההבדלה על הכוס. לכן עדיין אסור לו לאכול עד שיבדיל על הכוס.
ומה הדין אם שכח “אתה חוננתנו” וגם אכל לפני הבדלה? כאן הדין חמור יותר. כיוון שגם שכח הבדלה בתפילה וגם עבר ואכל קודם הבדלה, יש לדון אם עליו לחזור ולהתפלל. פרטי הדין תלויים בשולחן ערוך ובדברי הפוסקים, ולכן במקרה כזה צריך לשאול רב. לכתחילה, כמובן, יש להיזהר שלא לאכול לפני הבדלה.
אם אין לו כוס להבדלה, השאלה מורכבת יותר. הרי הטעם שאינו חוזר הוא משום שיוכל להבדיל על הכוס. אם אין לו אפשרות להבדיל, יש לדון האם חובת ההבדלה שבתפילה נעשית משמעותית יותר. גם כאן צריך לבדוק את פרטי המקרה: האם יוכל להשיג כוס בהמשך, האם יש חמר מדינה, האם מדובר במוצאי שבת רגיל או במוצאי יום טוב, ומה בדיוק שכח.
נשים שאינן מתפללות ערבית במוצאי שבת ורוצות לעשות מלאכה צריכות לומר “ברוך המבדיל בין קודש לחול”. אם הן שומעות הבדלה מאוחר יותר, אינן אוכלות עד אז. אם אישה מתפללת ערבית ושכחה “אתה חוננתנו”, דינה לעניין מלאכה כמו האיש: תאמר “ברוך המבדיל” לפני מלאכה.
יש כאן גם מסר פנימי. “אתה חוננתנו” פותח את השבוע בדעת. לא מתחילים את ימי המעשה מתוך בהלה, אלא מתוך הבחנה. שבת נתנה לאדם נשמה יתרה, מנוחה וקדושה. מוצאי שבת דורש ממנו לקחת את הדעת הזו אל תוך השבוע. ההבדלה אינה רק סיום; היא פתיחה נכונה.
למעשה, מי ששכח “אתה חוננתנו” אינו נבהל ואינו חוזר מיד להתפלל. הוא ממשיך את התפילה, ואחר כך יבדיל על הכוס. אם ירצה לעשות מלאכה לפני הבדלה, יאמר “ברוך המבדיל בין קודש לחול”. אם אכל קודם הבדלה או אין לו אפשרות להבדיל על הכוס, ישאל רב.
למעשה
שכח “אתה חוננתנו” — בדרך כלל אינו חוזר להתפלל. לפני מלאכה יאמר “ברוך המבדיל בין קודש לחול”. עדיין אסור לאכול עד הבדלה על הכוס. אם אכל לפני הבדלה או אין לו כוס, יש לשאול רב.
מקורות וחומר יסוד
ברכות לג, א. שולחן ערוך אורח חיים סימן רצ”ד. שולחן ערוך אדמו”ר הזקן סימן רצ”ד. טור ובית יוסף שם. חומרי “סדר הלכה בישיבה” — דיני אתה חוננתנו, מוצאי שבת והבדלה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה