'מי שברך' לחולה שאין בו סכנה | שו"ת הלכה ומנהג
ב"ה | מר-חשון ה'תשפ"ו
שאלה:
האם נהגו להזכיר חולים שאין בהם סכנה, באמירת "מי שברך לחולה" — בשבת?
תשובה:
כתב אדמו"ר הזקן בסעיף ט בסימן רפ"ח, וזה לשונו:
"מותר לברך על החולה המסוכן בו ביום. וכן המקשה לילד, שהיא מסוכנת בו ביום. אבל חולה שאין מסוכן בו ביום – אסור לבקש עליו ולא לברכו בשבת, כיוון שאפשר לעשות כן אחר השבת".
יוצא מדבריו שההיתר לברך חולה בשבת הוא רק על חולה שיש בו סכנה באותו היום, ואילו על חולה שאין בו סכנה — אין לברכו.
אך לכאורה יש לעיין בדברים אלו שהרי בסימן רפ"ז סעיף א כתב אדמו"ר הזקן, וזה לשונו:
"וכן השליח ציבור כשמברך החולה בבית הכנסת ואומר מי שבירך כו', לא יאמר המקום ישלח רפואה כו', אלא יאמר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא".
וממה נפשך: באם אדמו"ר הזקן איירי על חולה שיש בו סכנה באותו היום, אם כן פסק בסימן רפ"ח שאפשר לברך אותו ברפואה שלימה לגמרי. ואם הוי חולה שאין בו סכנה, פסק אדמו"ר הזקן שאין לברך אותו, אם כן על איזה חולה כוונת רבינו בסימן רפ"ז?
ביאור בעל הקצות השולחן
ומבאר על כך בעל הקצות השולחן1, וזה לשונו:
"ומה שכתב אדמו"ר בסימן רפ"ז שלא יאמר המקום ישלח רפואה אלא שבת היא מלזעוק כו', צריך לומר דהיינו בחולה שאינו מסוכן בו ביום, ואעפ"י שכתב בסימן רפ"ח דחולה שאינו מסוכן אסור לבקש עליו ולא לברכו בשבת, היינו בנוסח בקשת רפואה, אבל לומר שבת היא מלזעוק לבד מותר, אבל חולה המסוכן שמותר לבקש עליו מותר לברכו במי שברך בנוסח הארוך שישלח לו רפו"ש לרמ"ח אבריו כו'... ומ"מ יש לסיים ג"כ שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא כדי לנחם החולה וקרוביו לבל יצטערו בשבת".
אם כן למדנו, שדברי אדמו"ר הזקן בסימן רפ"ז נסובים על חולה שאין בו סכנה, ואילו חולה שיש בו סכנה מותר לומר עליו 'מי שברך' הארוך כמבואר בסימן רפ"ח.
ביאור מרן הבית יוסף — שו"ת אבקת רוכל
ולתוספת ביאור מדוע אין חשש שיגרם צער באמירת "שבת היא מלזעוק", גם עבור חולה שאין בו סכנה, ראיתי להביא את דברי מרן הבית יוסף בספרו שו"ת אבקת רוכל2 (סימן י"ב בסופו):
"מפני שלא מנעו חכמים להתפלל על החולה אלא כשהוא בעניין שמאותה תפילה ימשך צער לחולה או למבקרו וכו', שאחד מתנאי התפילה היא הדמעה וכו'. אבל כשאומרים מי שבירך, אין הכוונה להתפלל בדרך תפילה ממש, אלא לומר שירצה ה' פעליו וצדקותיו וכו'.
ועוד, דאפילו אם המי שבירך הוא בדרך תפילה אין בכך כלום, כיוון שהוא נוסח קבוע באומרם לכל מתנדב תרומה לה', והשליח ציבור מוסיף או גורע לברך לכל נדיב לב די מחסרו אשר יחסר לו לפי מה שצריך, כי לאחד אומר שיתן לו בנים, ולאחד אומר ה' יחיה בניו וישמרם, ולאחד אומר ה' ינחמיהו מאבלו, ולאחד אומר ה' ירפאיהו רפואה שלימה וכו', והרשות נתונה ביד שליח ציבור להוסיף ברכה כפי הצורך.
אם כן, הוי ליה כאילו הנוסח של המי שבירך כך הוא, ודמי להא דאמרינן בירושלמי נוסח ברכה הך הוא".
סיכום דברי הבית יוסף — שו"ת ישכיל עבדי
סיכם את דבריו רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי3 (סימן מ"ד, תשובה ח), וזה לשונו:
"הנה שתים זו שמענו מדברי קדשו: א. דכל מה שאסור לבקש רחמים בשבת על חולה וכדומה, [הוא] רק בדבר שמביא לידי בכי וצער. ב. דכל שהוא נוסח קבוע לכל, אף שלפעמיים השליח ציבור מוסיף או גורע, אין איסור בדבר. והרשות נתונה לשליח ציבור, כפי אשר יראה בעיניו לפי העת והצורך.
נוסף עוד, דכל שהחולה לא לפנינו, אין איסור בדבר דכיוון שאינו לפנינו, לא ימשך בכי וצער".
סיכום הלכה למעשה
סיכום: מנהג ישראל להזכיר ב'מי שברך' גם חולים שאין בהם סכנה (אך לא אדם שיש לו הצטננות וכדו'), ויסוד מנהג זה בדברי רבינו הזקן בסימן רפ"ז,א. וכיוון שהוי נוסח קבוע, אין בו משום חשש צער בשבת. ואילו על חולה שיש בו סכנה מיידית ניתן לעשות מי שברך הארוך ולזעוק ולהתחנן בשבת קודש.
הוספה: ביאור תיבת "אבותינו" במי שברך
בתור הוספה, ראיתי להביא ביאור קצר על תיבת "אבותינו" במי שברך, מאת בעל היסודי ישרון4, וזה לשונו:
"בנוסח ה'מי שברך' לחולה, נוהגין לומר 'מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה אהרן דוד ושלמה', ופלא והלא 'אין קורין אבות אלא לשלשה' (ברכות ט ע"ב), וראיתי בכלבו (סי' קל"ב) שהשמיט בנוסח שלו תיבת אבותינו, ואולי משום זה.
עוד יש לומר היות שהפוסקים השמיטו האי מימרא מהלכה, נראה דאין קפידא. ועוד במסכת ד"א זוטא (פ"א) מזכיר שם ז' אבות וקא חשב בהדייהו משה אהרן פינחס ודוד, (ראה מש"כ מזה בספר דבש לפי להחיד"א בסופו בפירושו מאמר מתחלה עובדי ע"ז וכו'), וכן מורים דברי רב האי גאון שלכבוד בעלמא קאמר ולדבריו הסכימו הרשב"א והרא"ה.
ור"ח פירש שהכוונה להתפלל בזכותן... ולדעת אחרים האי מימרא נפק"מ לנדרים, שאם נדר לקרוא לבניו בשם אבות אין קורין אלא ב-ג' שמות אלו".
1 קצות השולחן, סימן פ"ה, בדה"ש ס"ק ב.
2 שו"ת אבקת רוכל, סימן י"ב (בסופו); וראה שם גם סימן י"א.
3 שו"ת ישכיל עבדי, חלק ז', סימן מ"ד, תשובה ח.
4 יסודי ישרון, חלק ג' עמ' שצ"ו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה